אין מה לתקן במערכת הבזיונית והעלובה הזו

זה שהיא גרועה בזיונית ועלובה שמענו רבות.

השאלה היא מה אתה מציע? איך זה כן צריך להיראות?

לא גוף שמכתיב להורים מה ללמד והיכן ללמוד.

אולי רגולטור שכותב מבחנים ובוחן אם בתי הספר עומדים בדרישות שההורים רוצים.

החינוך מוטל על ההורים, המשרד יכול לסייע אבל לא אמור לחנך, זה רע שהמשרד יחנך כי אז אכפת לי מאידיאולוגיית שר החינוך ואין סיבה שזה יהיה כפייה של קבוצה פוליטית מסוימת.

'מוכר שאינו רשמי'

'מוסד פטור'

אולי יש עוד סוגים

אבל מתוקצב חלקית

אין סיבה שאני אבחר עבורך את צורת החינוך של ילדיך והפוך.

עד גיל מצווה אמונה יראת שמיים ותורת ישראל.

גיל מצווה כבר לעזור לנערים להתחתן כי הם כבר מקיימים יחסים מיניים מלאים.

ומגיל מצווה לימודים פתוחים כמו מבוגרים:

ואפילו מספר מקצועות אקדמאים בו זמנית - עם תואר מכובד ואפילו 2 או 3 כבר בגיל 18.

מתמטיקה חובה בגיל צעיר.

אנגלית - אז ככה:

בסין הודו ואירופה יש מערכות מחשבים המופעלות על קוד בשפות אם (סינית, צרפתית, הודית).

איך אין לנו מערכות מחשבים מבוססות עברית?

למה אנחנו לא מנסים להיגמל מהתלות האמריקאית?

ואת לא רוצה להתעסק איתם

אנחנו עוברים למערכות מחשוב בשפת קוד סינית,

אולי נתחיל ללמוד סינית בבתי הספר?

קובול

נערים יראי שמיים, לא מקיימים יחסים לפני החתונה.

כוונתך היא לשנות את החוקים ואת תקנות הרבנות, כדי לאפשר חתונה בגיל מצוות? זו כבר לא שאלה על מערכת החינוך, אלא שאלה על כל סדר היום והחוק במדינה...

נערים רגילים חולמים חלומות, חושבים מחשבות,

זה חבר שלי וזו חברה שלי כבר בגיל מאוד מאוד צעיר.

איפה מצאת ילד שמתחיל לצעוק לה' על היצר הרע שלו?

הנערים שנולדים בחברה שבה המדינה וההורים והרבנים מדכאים - זה לא אומר שזה לא קיים.

הילדים יודעים שזה אסור אצל המבוגרים אז הם מסתירים את זה.

ופתאום כולם מופתעים "לא ידענו..."

בטח שצריך לשנות את החוקים.

ולא ללמוד מאמריקה.

כאילו משה רבינו קיבל תורה באמריקה.

אז למה אתה מניח שיסכימו ללמוד עד גיל מצוות "אמונה יראת שמים ותורת ישראל".

ולמה שירצו להתחתן?

ומה שווה כל לימוד התורה אם לא מקיימים?

אם היצר הרע מפיל בעבירות?

עריכה: אני מדבר על החילוני ועל החרדי על שניהם.

החילוני כי הוא עמוק בבוץ.

והחרדי כי הוא מנסה לצאת מהבוץ.

(גם להקדמתו, שלא תהיינה אשליות)

מצד שני, משפחות צעירות שמתחתנות צעירות מדי הרבה פעמים ממש רעבות ללחם. תוסיף לזה בנים דתיים שרוצים ללמוד בישיבה וצריכים לשרת בצבא וללמוד מקצוע וקיבלת מצב שהוא על גבול הבלתי אפשרי מבחינה כלכלית או טכנית.

האופציה השניה היא שימור פוריות כמקובל בחברות הייטק הגדולות, גם את זה אנחנו לא רוצים.

יש הרבה מקצועות העשרה:

היסטוריה - יש עבר שחייב לזכור!

יש עבר שחייב לשכוח!

אזרחות וחוק - החוק משתנה במדינת ישראל וצריך להיות צמוד לחדשות.

ספרות - ספרות יוונית פסולה בעיניי.

ש"י עגנון היה חסיד ברסלב למי שלא יודע...

והספרות העברית מיוסדת על כתבי הקודש.

כל הרוח של תנועת ההשכלה מגעילה ביותר.

• מדע וטכנולוגיה - לפי דעתי זהו הדבר היפה ביותר שיש לבתי הספר התיכוניים להציע.

  בחטיבות ובתיכונים הדתיים הנערים לומדים בעיקר גמרא ולא בקדושה (זה פסול מהיסוד - זה גיל חתונה).

  התורה מליאה בכל טוב,

  מהרשבי עד הארי והבעל שם טוב חסידות, ברסלב - אלה דברים שצריך ללמוד בילדות.

  כל מערכת החינוך פסולה מהחרדים עד החילונים.

והערות נוספות:

1. ההתייחסות שלך ללימודי קודש כרווקים די מנוגד לפסיקת השולחן ערוך שילמד אדם תורה ואחר כך יישא אישה.

2. לא מבין איך יש ציפייה שיספיקו כה הרבה בלימודים עד גיל 18 (עם האמירה על תארים) ובפרט אם היית רוצה להוריד את גיל הנישואין שיפחית עוד יותר את היכולת להשקיע בלימודים.

ועוד הרבה דתות עמים אלים ודרכיהם.

אני מדבר על גויים ויציאתם למלחמה מלך ועם מלווה תמיד -

בלאום, אמונה, אנשי רוח, גורם מאחד, מטרה וכו'

וטוב שגם את זה אנחנו לא מכירים ויודעים.

כי נמאס לשמוע שקרים.

ויש מספיק סרטים בטלויזיה ובקולנוע שהם ממש לא חשובים פנאי ובידור אפילו אם יש בהם טיפת אמת.

אלא דרך להעביר מסרים באמצעות סיפורים.

אם אתה מדבר על מלחמות בין גויים, למה חשוב לשכוח את זה?

(למשל, מלחמת האזרחים בארה"ב, מלחמת העולם הראשונה, המלחמות בין פרס ליוון בין בתי המקדש ותחילת בית שני, איזה תוכלת יש באי ידיעתם?)

ורוב הלימודים בחטיבה ותיכון הם רק בשביל תעודה שלא עושים איתה כלום - זה לא מקצוע.

ומה עושה בן אדם שלומד מקצוע?

עובד בזה כל חייו ומרוויח כסף.

המטרה בסוף זה כסף.

אז שילמדו נערים מקצוע!

ב. אם לומדים מקצועות מכניסים, צריך ידע מוקדם לאוניברסיטה שדורש לא מעט לימודים מתוך התיכון.

מבוגר המוח שלו זה כמו דף מקושקש.

ילד זה דף חלק ונקי הוא לומד וזה נחרט לו לנצח.

ומה צריך אנגלית? אז שילמדו בעברית.

מכינה? אז שיעשו מכינה.

בזבוז זמן כל התעודות האלה.

זה סוג של קונספציה -

כשהקונספציה תישבר לעיני כולם, אז יתקנו.

בינתיים אנחנו נמשיך להתווכח אם כן אן לא. ומי יותר חכם...

"ילד זה דף חלק ונקי הוא לומד וזה נחרט לו לנצח."

זה בדיוק למה הכי חשוב ללמד ילדים, כל מה שאפשר, ולא להגיד שאפשר להשלים אח"כ.

וגם - אוקי, לא צריך אנגלית, מתמטיקה אפשר להשלים בחמש דקות, ומקצועות אחרים את פוסלת קטגורית

אז מה בעצם כן?

מכונה שרודפת כל חייה אחרי הכסף?

ולהיות הכי מצליח ומכובד בעולם?

כולם עשירים?

לא, כי הכסף עובר מאחד לשני...

כולם למעלה?

לא, כי חייב שיהיה מישהו למטה...

אז מי דורך על מי?

אתה רוצה ללמוד את הילד שלך איך לדרוך על כולם?

אני חשבתי שזה בשביל אנשים שרוצים לשפר את החיים של אנשים. לעשות מחקר, לפתח תרופות. דברים כאלו

ונכון, לא כולם יהיו עשירים, וזה כשנתעלם מזה שבישראל רוב מי שחושב שהוא מעמד בינים, הוא עשירון 9-10, שזה בפירוש "עשיר". (אלא אם ההגדרה שלך לעשיר היא אבסולוטית ולא יחסית, שזה מגוחך)

ולמה חייב שיהיה מישהו למטה? אם נשפר את העולם, נשפר אותו בשביל כולם. אם כולם ילמדו ברמה גבוהה, הרבה פחות אנשים ישארו למטה.

אם המטרה של המכללות והאוניברסיטאות היא להחכים אותנו.

אז למה אנשים נוסעים לחו"ל -

שם מספיק רק תעודת בגרות.

וחוזרים עם תואר.

האוניברסיטאות בארץ זה תעשיית מזומנים.

אני מאמין ביום ביאת המשיח

ויקויים הפסוק ותמלא הארץ דעה את ה'

ימחקו את העבודה זרה מהעולם

הנצרות והאיסלאם והבודהיזם והאתאיזם

ימחק כמו המיתולוגיות ההיסטוריות

איך זה מסתדר עם העולם המודרני? בכנות, לא יודע.

אז אפשר להשקיע את הזמן בדברים אחרים

כלומר. אתה יכול לעבוד בשדה אם אתה רוצה. אבל השכר שם יהיה בעייתי לגדל משפחה גדולה.

בוא נצא לפנסיה בגיל 40

היא פשוט שודדת אזרחים מועילים בכל מיני שמות יפים כמו "מס הכנסה" ו "מע"מ". אגב, היא גם בחובות עתק שיקח עשרות שנים להחזיר גם אם לא ניקח שקל נוסף בהלוואה עכשיו.

(כאמירה כללית, לא עליך. אני מכירה את הדעות שלך)

אם היית דוס שטוען שכל דבר שכתוב הוא אמת מוחלטת ואין בלתה, זאת הייתה שאלה רלוונטית. בהתחשב בעובדה שאתה לא - לא אמור להפריע לך שזה לא מסתדר עם העולם המודרני.

ואלו שמאמינים בזה גם חושבים שעל זה ספציפית אפשר לוותר. בטיעונים מתחכמים יותר או פחות, שהרבה מהם מתכנסים בסוף ל"מקצועיות זה של חילונים. לא בשבילנו".

אם הם היו חושבים את זה ברצינות - כל המודל של ישיבות, כולן, הסדר, גבוהות, ומכינות קדם צבאיות לא יכול להיות קיים.

כלומר הוא סבבה למי שהולך להיות בסוף ר"מ או דיין. אבל הוא באמת בעייתי למי שצריך ללמוד מקצוע אמיתי וגם להתמקצע בו אחר כך. זה פשוט לא מתכנס.

כן הוא בעיה קשה. בלעדיו נמות והוא נוגד הרבה דברים. ברוכה הבאה לעולם שבו יש צורך לבחור בין אפשרויות מול מחסור (במקרה הזה בזמן).

לא משנה. ברור שהוא בעיה, אבל אותו אפשר לקבל כנתון.

וכשאתה עושה את זה, להכניס לשם עוד שנתיים שלוש בישיבה, זה הדבר הכי גרוע שאפשר לחשוב עליו.

וזה משליך יפה מאוד לבעיות אחרות שדוסים אוהבים לדבר עליהם (רווקות "מאוחרת", האסון הנורא בעולם הדת"ל והחרדי - שאנשים הולכים להייטק במקום להוראה! גם שכר של מורים. כל אלו)

ואחרי שראיתי מחברות את הרמה במוסדות דתיים: צריך לפסול את התואר לכל מי שלמד שם.

וזה כשבאופן מהותי הרמה במוסדות לנשים תמיד תהיה יותר גבוהה מהרמה במוסדות לגברים

גם 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה, גם ישיבה, גם צה"ל, גם 3-4 שנות אוניברסיטה. זה לא מתכנס בשום צורה. אלא אם כן הולכים להוראה ושם מספיק תעודת לידה פחות או יותר.

אגב הרמה נמוכה לא רק במוסדות דתיים. גם במוסדות חילוניים שמכשירים להוראה. אבל מה שקורה בפועל זה שאנשים חכמים לא הולכים ללמוד הוראה (בעולם החילוני) ולכן הציבור החילוני מייבא דתיים לייט שלא רוצים לעמוד בדרישות של מוסדות דתיים והאחרונים מייבאים מורות חרדיות שרוצות תוספת של כמה שקלים למשכורת.

מורים לא צריכים תואר, אולי יש הכשרה רלוונטית שהם כן, אבל זה לא במקצוע שלי להגיד מה ואיך. אבל אם החלטנו שהם צריכים תואר - צריך להיות גבול לכמה בזיוני הוא יכול להיות. מישהי שהסתובבה כאן בזמנו, הייתה משוכנעת שקורסים בתואר שלה בהרצוג, מקבילים לקורסים אקדמיים אמיתיים, בזמן שהיא לקחה 21 קורסים בסמסטר, וסיימה בהצטיינות...

חלק מזה שהמספרים לא מתכנסים, הוא ביקורת דווקא נגד ישיבות הסדר (שלכאורה "מצליחים" לדחוס הכל ב-5 שנים), על כמה שהמסלול שלהם צריך להיות מסנן הרבה יותר

כלומר הם לא, אבל אז השכר יהיה רבע. בגדול מורים זה תאורטית האוכלוסיה הכי משכילה כי השכר שלהם פשוט תלוי בכמות הגמולים שהם צוברים (אבל זה מוגבל בזמן כי וועד).

ויש כאלו שכבר שלוש שנים עובדות, בשכר שהוא פחות או יותר התנדבות, כי הן הלכו ללמוד במקום עם דרישות מינימליות, ועדיין לא סיימו את התואר.

הפתרון של להוריד את הדרישות ל-0 הוא לא פתרון טוב בשום צורה שאפשר לחשוב עליה.

ומהכרות, אפילו בשביל תואר במקום בדיחה לדתיים, רוב אלו שיולדות תוך כדי, לא מסיימות ומאריכות את התואר לפחות בעוד שנה. שזה עוד דבר לקחת בחשבון כשאתה סופר שנים שלא מתכנסות לאפשרות להיות עם מקצוע ואפשרות להתפרנס בגיל סביר

אבל המערכת כל כך גרועה שאין לה ברירה אלא לבלוע את הצפרדע הזו.

מנכ"ל משרד החינוך: המחסור במורים צומצם בכ-73% בתוך ארבעה חודשים | ערוץ 7

("המחסור במורים" מאז ומעולם היה קשקוש שלא קשור למציאות. אבל בסדר)

היה מחסור במורים טובים מקצועיים ספציפיים, ויש עדיין מחסור כבד במורים בת"א בגלל שהשכר האחיד לא מאפשר לשלם שם שכר דירה.

רוב מוחלט של תלמידי הישיבות הגבוהות לא מתאברך, ויוצא ולומד ומתפרנס יפה ובהשכלה גבוהה ובמגוון מקצועות.

אדם בוגר ובשל צריך ונכון שילמד לפחות 3 שנים, לדעתי, כדי שיהיה בו באמת תורה. שידע ללמוד, שהאישיות שלו תהיה תורה, ושיהיה לו היקף מסוים ונגיעה בגמה חלקים של התורה.

ניסינו את המודל המזרוחניקי, הוא כשל. לגביו, החרדים צדקו. מי שרוצה להתהדר בתורה, צריך לעשות אותה חלק אמיתי ולתת לה מקום אמיתי ולא סימון בצ'קליסט ואז למידת ציטוטים מגוגל.

עוד לא סיפרו להם את זה, אבל הם כמו דמות קומיקס שעברה את קצה התהום ועוד לא סיפרו לה שהיא נפלה.

יש עולם הזה. אם אלוקים היה רוצה מלאכים הוא היה בורא אותם.

לפחות זה לא נשמע ככה. כי הגבת למה שהיא כתבה על כלל סוגי הישיבות, כולל אלה שלנו.

אלוקים ברא ביום השישי את חוקי הכלכלה, ומאז אנחנו צריכים להתמודד איתם.

יותר שנים בישיבה = עוני

יותר שנים ללמוד = פחות ילדים

אנחנו רוצים לחיות = צריך צבא, וצריך השכלה גבוהה כדי לבנות נשק יותר טוב.

אנחנו רוצים משפחות גדולות ויציבות כלכלית ובטחונית. יש לזה מחיר וצריך לדעת אותו.

החברה בפורמט שלך היא של עמי הארצות שהתורה אינה חלק מחייהם אלא מסיכה ותחפושת.

אם אפילו את ההסדר אתה שולל, אז אולי ציטטת את חוקי הכלכלה של אלוים אבל שללת את חוקי התורה שלו. יום השישי - תנאי התנה הקב"ה וכו'. האם לכתוב את כל הקטע עבורך או שאת זה אתה דווקא כן יודע?

אני פשוט מסביר כמה זה עולה. ושכל אחד יעשה את השיקולים שלו.

אפשר גם לכיוון אחר: לצמצם את התיכון איכשהו. למקצע אותו שיעביר יותר חומר רלוונטי בפחות זמן. ללמוד בפתוחה תוך כדי הצבא (או בבית כנסת, תלוי ביעד)

אגב, בגיל פנסיה למשל יש ערך עצום לתורה. לא רק בגלל הלימוד עצמו, בגלל המשמעות והקהילה. זה ממש מחזיק אנשים באיאחם ומתפקדים.

לדבר על תקופת הפנסיה זה הבלים כי אינו דומה לכותב על דף חלק לכותב על דף מחוק, כמו שנאמר באבות. וזה גם לא עונה על המקום שהצורה אמורה לתפוס באישיות של האדם כגי שחייו יהיו חיי תורה גם לפני הפנסיה, במהלך החיים עצמם, כשילדיו קטנים, כשהוא בשיא כוחו וכו.

ובעניין ה"מחיר", מה לי שנתיים לפה שנתיים לשם? יש לא מעט אנשים שיוצאים לטיול גדול ואחר כך מחפשים את עצמם ועובדים קצת לפני שנכנסים ללימודים. אם היית מדבר על התאברכות עד גיל 30 הייתי מבין את הטענה, אבל לדבר על כך שאין מקום להסדר שבו בסך הכל רוב האנשים מתחילים באיחור של שנתיים, גג שלוש, כאשר זה מתקזז עם מה שאמרתי לפני רגע אצל החילונים, זה פשוט סתם דיבורים.

עד היום לא נצפתה פגיעה בקרב יוצאי הסדר מבחינת התפרנסות ועתיד. ישיבת ההסדר הראשונה כבר עברה את גיל 50. המסלול בהקשר הזה הוכיח את עצמו מעל ומעבר.

?איך לדוגמה, אפשר לשלם על לימודים, לחסוך ללימודים עתידיים ("אחרי ההסדר") או סתם לחיות שלא על חשבון ההורים בסיטואציות כאלו:

הוא בהסדר, לפעמים חייל שסגור בבסיס, ככה שלא יכול לעבוד בערבים. לפעמים אברך, ואז זה הרבה יותר קל.

היא סטודנטית, אפילו למקצועות "אידיאליסטיים", מורה או גננת, ככה שבגלל הדרישות ההזויות של משרד החינוך, היא לומדת יומיים בשבוע, יומיים בשבוע היא בסטאז', בתנאי עבדות ומקבלת על זה בסוף החודש פחות או יותר כמו חיילים

לפעמים כבר יש בשלב הזה ילד אחד, אם הם התחתנו ממש ממש צעירים אז אפילו שניים.

מי משלם על הלימודים של האישה? אצל כולם ההורים יכולים לממן להם להם את התואר?

מי משלם שכר דירה?

מי משלם על הילד שבמעון?

לא תמיד ולא כולם, מכל מיני סיבות.

(אם ההנחיה היא לא לשקר בפירוש, אז זה די קשה)

מעון תמ"ת, כשההנחות נדחו שנה שעברה בכמעט חצי שנה, ויש לי חברות שנפגעו בהרבה מאוד כסף בגלל זה?

שכר דירה?

לימודים?

תשמ"ש מכסה את כל זה ביחד?

מסכים שזה לא קל, אבל כן אפשרי (יש גם מתנות מהחתונה, חיסכון לכל ילד, מלגות ללימודים וכו')

ובשביל להיות נשוי עם ילד בצבא צריך להתחתן בגיל 20-21 או לפני, אין הרבה כאלה, ולרוב הישיבות גם לא מעודדות את זה.

ואתה נחשב חייל (ואסור לך רשמית לעבוד) עד גיל 23, זה לא כזה נדיר.

ועוד יותר מוזר מה שאתה אומר - לא מעודדים להתחתן בגיל 21, אבל בגיל 24 כבר בוכים על רווקות מאוחרת, ושאנשים "נהנים" מזה?

לא ראיתי שבוכים על מי שמתחתן בגיל 23-24. אולי קצת על מי שלא התחיל לחשוב על חתונה.

היא לעשות בשיעור ד', מיד אחרי שחוזרים מהצבא פסיכומטרי (או מקבילים שלו, או ללכת ללמוד במקומות בלי דרישות בכלל), ובשיעור ה' להתחיל שנה ראשונה של התואר.

וכאן זה מתחלק לשניים, אם תנסה לטעון שזה לא פוגע בלימודים בישיבה, אז כנראה שכל התואר מיותר, ואפשר לסגור את המכללות. ואם לא - אז זאת בכל מקרה שנה שבה לא לומדים בישיבה, ולהכליל את השנה הזאת תחת זמן הלימוד שלך - שקר מוחלט.

שנתיים לכאן או לשם לא משנות? אם היית דוחה את גיל הנישואין בהתאם, אולי זה היה נכון. אבל בציבור הדתי בגיל 25 להרבה אנשים כבר יש ילדים, ומה לעשות, שמדי פעם הם צריכים לאכול.

(בסדר. אפשר לנקות חדרי מדרגות. אפשר גם לעשות את זה עד גיל 70, ואז אפשר לוותר לגמרי על לימודים)

בטווח קריירה של 40 שנה, העובדה שזוג צעיר בשנתיים הראשונות גרו בקראוון בלי רכב והצטצמו בקניות, מתקזזת לחלוטין בטווח הארוך. הערך של הקמת בית מתוך לימוד תורה כשעדיין צעירים, חשוב מספיק לאנשים כדי להצטמצם בכמה בהתחלה.

אם אנחנו רוצים חברה שבה התורה נוגעת לכולם, ולא רק לאליטות מנותקות, צריך לנרמל כמה שנים של לימוד תורה. הסדר זה פתרון מצויין. עוד יותר אנחנו צריכים רבנים, ומתוך כך גם אברכים אפילו לטווח קצר של כמה שנים, שילמדו מקצוע ויתפרנסו ממנו, ויכולו גם להיות להיות רבנים של קהילות קטנות באיזה יישוב, שאת זה צריך מספרית הרבה יותר מכמות מאוד קטנה של כמה "גדולי הדור".

ודווקא לגבי תואר, מסלול הרצוג ודומיו נועדו בדיוק בשביל לפרוס תואר בחינוך בצורה שלא ייפגע בלימוד בישיבה. זה תלוי מאוד איזה תואר, כמובן שהוא יפרנס בהתאם.

הרצוג ודומיו נועדו כדי למרוח כמות חומר ודרישות פחותות מאלו של כיתה ח', על פני שלוש שנים, כדי שיהיה אפשר לטעון בסוף שהם למדו תואר. אין שם אף רמה של הכשרה למקצוע, מעבר לדף נייר נדרש בסוף

והשאלה היא לא להצטמצם לכמה שנים, אלא ממה חיים בשנים האלו, אנשים מבוגרים ונשואים, לא צריכים לחיות על חשבון ההורים שלהם, והשאלה היא עד כמה זה אפשרי. בינתיים לא השתכנעתי שאפשר

אז כל השוק צריך להתאים את עצמו. זה אומר דירות חדר-חדר וחצי בשליש משכר הדירה שמקובל לשלם היום (קראוון זה לא פיתרון בגלל שהוא מחייב רכב בגלל בעיות נגישות ל"חורים"). זה אומר שצריך לטפל בחסמי הייבוא כדי שנוכל לקנות מוצרים בייבוא מקביל בזול, ועוד הרבה דברים.

אגב, תקראי קצת על איך עובדת ארנונה ועל למה עיריות לא רוצות תושבים עניים אף פעם, ובטח שלא רוצות דירות קטנות.

אלא ביחס אליהם.

אם מחנכים באמת לבכל דרכיך דעהו, תורה וחכמה לא רק יכולות לגור יחד אלא גם להפרות זו את זו מאוד.

כי האדם כבר לא יכול לעבוד יותר!!!

מסקנה: כמה שתעבוד לעולם לא תרוויח.

שלא מעט אנשים בגילאים האלה עדיין עובדים. זה גם עושה להם טוב בדרך כלל.

אז במקום לשבת בבית הוא מעדיף לעבוד.

זה עני מיואש.

עבודה עושה טוב לנפש. בכל כך הרבה צורות. ובטלה זה מוות. גם אם יש כיסוי כלכלי ולא צריך לעבוד.

הוא היה מטייל...

כמו כולם שעובדים קשה ואז מבזבזים על טיולים.

אנשים עובדים שאוהבים את העבודה שלהם לא יוצאים לטיולים כל כך. מי שיוצא לטיולים נמצאים "על הקצה" מבחינה כלכלית ומתאימים את זה.

בסוף הבית שבנינו יש בו הכל.

המשפחה שלנו זה החברים הכי טובים.

המדינה שלנו זה החממה המושלמת.

ובסוף באמת המטרה היא לעשות למענינו.

ולא למען הכסף.

אז איך זה שבסוף הכל כסף?

כמה הסביבה שלך מעריכה את מה שאתה עושה בשבילה.

בשביל לצרוך משהו שמישהו אחר מייצר אתה צריך לשלם לו בערך שמישה ואחר נתן לך.

אם אתה יודע לייצר לבד, אתה לא צריך כסף.

קרי, עוד בגיל צערי מעבירים את התלמידים שורה של בדיקות, מבחנים ושאלונים, ואז בונים כיתות בהתאם לכישוריהם. לא רק איתור מחוננים בכיתה ב', אלא לפני ואחרי, בשלל התחומים. כולל "הסללה" לחינוך מקצועי, כמו פעם, עבור אלה שלא מתאים להם להמשיך במסגרת הבית-ספרית הרגילה.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

שיהיה.

אז שיעשו לפי הלוח המוסלמי.

לא מובן מדוע מלחמה בין מוסלמים ליהודים צריכה להתייחס ללוח הנוצרי...

האם מאותה סיבה נמנעת מללמוד אנגלית?

בין שימוש פרקטי לבין ציון ארועים לפיו.

בעיניי לפחות.

כנ"ל כט בנובמבר ועוד

לק"י

לתאריך עצוב.

זה שיקול

בחילוני?

לק"י

במסגרות החינוך מציינים את זה או יום/ יומיים אחרי שמחת תורה או במשך כל השבוע.

לא יודעת מה יום הציון המדוייק

ובשמחת תורה על הלועזי.

שמחת תורה לא

יום כיפור זה יום שבו כל המדינה נחה, אין אזרח אחד במדינה שלא מרגיש שהיום יום כיפור, בין אם הוא הולך לבית כנסת או רוכב באופניים בנתיבי איילון.

בנוסף מלחמת יום כיפור פרצה דווקא ביום כיפור, מתוך מחשבה של אויבינו שביום הקדוש שלנו ייקח לנו הכי הרבה זמן להגיב למתקפה, שכן כל המדינה מושבתת.

כלומר גם מבחינה פנימית וגם חיצונית, הייתה משמעות עצומה לעובדה שזה דווקא יום כיפור.

בשמחת תורה זה ממש לא כך. עבור רוב החילונים זה לא שונה מכל שבת רגילה, כלומר יום שבו לא הולכים לעבודה אבל אין לו ייחוד כלשהו מעבר לכך. גם מבחינת אויבינו, הם לא כיוונו דווקא ליום שבו אנשים רוקדים עם ספרי תורה או דווקא ליום שבו מתפללים על הגשם, זה לא עניין אותם. כלומר מבחינה חיצונית, הבחירה שלהם בשמחת תורה היא מקרית בשונה מהבחירה שהייתה לפני 50 שנה ביום הכיפורים שהייתה מאוד לא מקרית.

זה התבטל או שזה סתם שמועות?

רק מראה שלא היה להם דחוף דווקא שמחת תורה

שמחת תורה זה לא יום שאנשים רוצים לזכור בתור יום אבל

..

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

אבל יציבות כלכלית לא נוצרת בהכרח מרכישת תואר או מקצוע והגשת קו"ח. השוק הרבה יותר רחב וגדול מזה.

אם למדת כלכלה אז זה בסיס לדעת את זה.

ומניות?

מוזמן להרחיב מעט אם תרצה..

בכל אופן, אכן מבאס, אני הצגתי את הרף המינימלי בעייני..

מהצד של ההכנסות

כן יש שוק עבודה שיכול להיות קשוח וAI שמשנה דברים והרבה אנשים על משרות

אבל עדיין רוב העובדים בינוניים ומטה

אם רוצים להצליח יותר

צריך להיות עובד טוב יותר שתורם יותר למערכת

ראש גדול

רצון ללמוד ולהתפתח

לתת ולקבל מעבר

למצוא עבודה שאוהבים ורוצים להשקיע

יש משרות שצמאות לעובדים טובים

ככה אפשר לא רק להגיע למשכורת ממוצעת אלא יותר

מהצד של ההוצאות

רוב האנשים צורכים את מה שהם חושבים שהם צריכים

ואולי הם באמת צריכים

אבל התנהלות נכונה מתחילה בצריכה בהתאם להכנסה

לצרוך פחות מההכנסה

ואז נשאר כסף לחסוך ולהשקיע

בגילאים צעירים זה קשה יותר

כי אז ההכנסה יכולה להיות נמוכה יחסית

אבל אם מבינים את הקונספט שלא מוציאים מה שאין

אפשר להתנהל נכון גם בהכנסה נמוכה

ואז כשההכנסה גדלה אפשר לחסוך יותר

יפה.

תורת החסידות מאוד מתעסקת בזה.

בסוף שינוי גישה זה בכל הרבדים בחיים- זאת העבודה האמיתית.

עצות פרקטיות?

התחזקות באמונה, במיוצד בענייני פרנסה. רבינו (רבי נחמן) מדבר על זה הרבה.. אם תרצה אפנה למקורות.

ובכללי זה להיות יותר בתודעה כזאת של קבלה, כי ה' יתברך תמיד תמיד משפיע-

השאלה היא איפה האדם מונח?

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

צריך לבחור רק אחד, העדפה הכוונה אחד על פני האחר, כלומר כשיש לך רק אופציה אחת.

עם משפחה יש הרבה הזדמנויות,

עם חברים יש פחות.

לפחות ככה זה אצלי

משפחה שלמה בדרך כלל זה חיבור בין אנשים שההעדפות שלהם קיצוניות בהבדלים. למשל תינוק בן שנתיים ומתבגר בן 14.

כשזה משפחה, עדיף לפצל, בדרך כלל.

כשזה חברים - עדיף לבחור חברים עם העדפה דומה לאותו סוג של טיול.