אני בסירה הזו ומרגיש שאני קצת לבד הרגשה של "מאין יבוא עזרי?"

לכן בקטע הזה השיטה החרדית היא המנצחת מבחינתי

יש בה גם הרבה דברים שלא מותאמים לציבור שלנו וגם יש שם דברים מתחת לשטיח

לדאגה ולאכפתיות של ההורים. הם דואגים לילד.

לא מבינה איך אפשר אחרת.

במנטליות שההורים דואגים ומכירים יותר את הילד

נכון שהם דואגים, אבל רק הילד מכיר את עצמו והרוב המוחלט מתחתן בהסכמה. אתה הולך לכיוון הקיצוני.

מה שכן ההורים מבררים והילד בראש מעייניהם, בסוף כשיוצאים לפגישה(לא דייט!), יש התאמה שכלית ונשאר לראות האם שני הצדדים מעוניינים אחד בשני.

להיפגש עם בחורה שאתה כמעט ולא מכיר, או שפגשת ברחוב, נראה לי מרתיע מאוד.

לכן אני פניתי לחברים ושדכנים

לבד

אני ניסיתי דרך חברים וכאלו דרכים

אם תרצי אני יכול להרחיב לך בפרטי

שההורים לא עסוקים בזה כמו במגזר החרדי.

תודה בכל אופן על ההצעה

לא מסכים

כן עסוקים אבל נותנים יותר מרחב לבחור ולבחורה בניהול הפגישות ובקבלת ההצעות

הם עסוקים, "נותנים יותר מרחב" =פחות מהמגזר החרדי

שמעתי איך מתנהל שידוך אצל חסידים וזה קצת הזכיר לי ראיון עבודה האם אני מסכים עם זה לא ממש

ואותנו במקום שמדויק לנו...

אגב גם בציבור הדת"ל חלק מההורים ממש מחפשים לילדים.

הרוב באמת מחפשים "לבד" ובאמת אפשר ללמוד מכל ציבור את הדברים הטובים.

אמור להיות מעגל תומך

הכוונה שזה שונה מהמגזר החרדי ששם ההורים מנהלים את השידוכים

אין דבר כזה הבן שלי מתחתן

אלא "אני מחתן בן"

זה מוחין של מגזר

לדעתי

לא כולם מוכשרים לזה

לשאת אישה, לא "להשיא בן"

אני חושבת שדאגה של הורים זה מדהים, אבל האמת מרגיש לי שאצל החרדים זה באיזשהו מקום הופך להיות אחריות של ההורים מעבר לרק עזרה

מופיע בחז"ל

והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא

סנהדרין עו

"והמשיאן" זה עם ן בסוף? זאת אומרת מתייחס דווקא לבנות?

זו הלשון

בראש ובראשונה החתונה.

אבל גם:

כמה ילדים להביא

במה לעבוד

מה ללמוד

אם לפתוח עסק

במה להשקיע

עבודת השם הפרטית שלך

עם איזה חברים להתחבר

איפה לגור

האם לקחת משכנתא

ועוד

לא באמת

זה שההורים מנהלים את התהליך

זה אומר שהם במידה רבה בוחרים במקומך

שמישהו אחר בוחר במקומך את אחת הבחירות החשובות בחיים

זה לא יכול להיות טוב

גם אם בטעות זה יצא טוב

שהשיטה החרדית טובה יותר? וכל זה על סמך הרהור והתרשמות כללית, ולא מתוך ניסיון בשיטה שכל כך חשוב לך לצאת נגדה.

ההבדל הזה בשיטת ההיכרויות נעוץ באחד ההבדלים הגדולים בין המגזרים וזה האינדיבידואליות.

במגזר הדתי, שהוא עצמו מאוד מגוון, לא מצופה מהילדים להיות העתק הדבק של ההורים בכל הנושאים, והם עצמאיים הרבה יותר לבחור ולהחליט על חייהם, כולל בנושא החתונה.

הרבה לא מספרים להורים על קשר עד שהוא הופך לרציני.

יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. אבל חשוב לזכור שההתנהלות הזו היא חלק מתפיסת עולם שלמה, ככה ששינוי של ההתנהלות, כשכל דבר אחר בחברה הדתית פועל לפי תפיסת עולם יותר אינידיבידואליסטית, פשוט לא מתאים.

הדבר הראשון שיקפוץ להרבה דתיים מההצעה הזו זה "יש הבדל בין מה שההורים רוצים למה שהילד רוצה". ההורים יכולים להיות עם כל הכוונות הכי טובות והקשר יכול להיות מעולה, אבל עדיין יותר נפוץ שקיימים הבדלים בתפיסות העולם ובערכים. וזה בלי לדבר על כך שמבוגר שההורים שלו עושים במקומו את אחת הבחירות המשמעותיות בחיים עלול להיתפס כחסר יכולת, וזה ייפגע בסיכויים שלו יותר משיעזור.

(כבר ספרתי פה פעם שהציעו לי בחור ואז אמא שלו התקשרה אליי כדי לברר עליי. עצם הרעיון נשמע לי שהבחור הוא "ילד של אמא" ו/או היא טיפוס מאוד מתערב. לא מתאים לי.

קיוותי שאני לא אהיה מספיק "ראויה" לאמא הזו, כדי שאני לא אצטרך לבטל אחרי שכבר הסכמתי. ברוך ה' זה מה שקרה.)

פשוט לרוב הילדים לא מעוניינים שההורים יעשו את זה…

אבל נראה לי שהדבר הכי קרוב לזה (בהתאמה למנטליות של הציבור הדת"ל) זה שגרירים בלב, ששם יש "מישהו" שמחפש עבורך.

באמת תוהה ומתעניינת על התהליך מהצד השונה

הגיוון גדול ויש אופי שונה בין כל קבוצה לקבוצה כך שיש מגוון שיטות של שידוכים מסתכמות לכמה כלים:

שדכנים

חברים

מקומות עבודה\ שירות לאומי\ שירות צבאי

אתרי היכרויות

תנועות נוער

יש שפע דרכים להכיר וזה באמת מבורך

לחפש שידוך?

זה כל כך חשוב. להורים יש יותר נסיון. נכון, לפעמים עלולים לקלקל, אבל אם הם בוגרים מספיק,

הם המעגל הראשון התומך מייעץ, מתייעץ בקשר לכך. חושבת שככה זה היה תמיד אצל משפחות

יהודיות. זה שהפכנו אינדבידואליסטים כאלה....לא בטוחה שזה כל כך ראוי לציון.

קצת מתחנו אתהגבולות

מה זה משנה מה היה "תמיד אצל משפחות יהודיות", או אפילו יותר רחוק אצל יעקב אבינו? (אגב, הוא התחיל עם רחל לבד, בלי שום תיווך משפחתי, ודווקא היו לו הרבה צרות עם השוויער) כמעט כל דבר במציאות החיים מאז ועד היום השתנה מקצה לקצה. זה כמו שתגידי שצריך לחמם את הבית בתנור הסקה כי "כך חיו תמיד משפחות יהודיות". זו לא המציאות שאנחנו חיים בה.

היתרון הגדול בשליטה על ההיכרות הוא מרחב הבחירה. בהרבה הכנות לחתונה שתראי היום במגזר הדתי מבקשים לברר את השאלה, "מה אני רוצה לקחת מבית הוריי ומה אני רוצה לעשות אחרת מהם?" כשההורים הם אלו שקובעים לך איזה בית אתה הולך להקים, אין לך מקום לבחור אחרת.

(לא בדיוק קשור לנושא, סתם תהייה שעלתה לי- אם בחור/ה ממשפחה חרדית ליטאית למשל, רוצה להיות חסיד, או אישזהו החלפה אחרת בין הזרמים בתוך הציבור החרדי, ההורים יחפשו לו לפי הזרם שהוא מעוניין או הוא יהיה חייב להיות כמו להתחתן כמו המשפחה שלו? זה יהיה "כתם" לאחים שלו?)

הרבה נשואים בציבור הדתי, לא היו מכירים את הבעל/ אישה שלהם אם ההורים היו אלו שאחראים על התהליך. לא חסרות משפחות בציבור הדתי שכל ילד פנה לזרם אחר. הם יכולים לבחור את דרכם בלי שאחותם לא תוכל להתחתן כי אחיה בחר בישיבה הלא נכונה, או המטפחת של דודה שלה "לא מקובלת". יש גם את הנקודה של היכרויות לבעלי מורכבות רפואית קלה אצל הבחור/ה או בתוך המשפחה. כשהמוקד הוא הכירות עם האדם עצמו והקשר איתו, הרבה יותר קל "להבליג" על דברים כאלו, מאשר שההורים בודקים קודם כל את כל הפרטים הטכניים היבשים על המשפחה ועל כל השכנות ברחוב.

עודף איניבידואליזם בהחלט יכול לגרום לבעיות, וגם עודף קונפורמסיטיות. מי שמסכל על הציבור החרדי מרחוק בהחלט יכול לראות את הלחץ החברתי, ההיתפסות לסממנים חיצוניים, חוסר העצמאות, וכל שאר הבעיות שהקונופורמסטיות גורמת. צורת היכרויות היא רק ביטוי לנורמות חברתיות גדולות יותר שאדם רגיל אליהם. הרעיון שההורים יבחרו לך עם מי להתחתן עם מעט מאוד שליטה על התהליך נשמע לדתי מוזר כמו שלחרדי ההפך נשמע מוזר.

אז אם אין איזו אמירה עניינת מעבר ל"זה נשמע לי מוזר, זה לא מה שאני רגיל אליו." אין שום עניין בדיון הזה.

כול המציאות של יעקב אבינו הייתה מציאות דעבדית שברח מעשיו ורק קיבל אישור/תירוץ לצאת לחרן, לעומת נישואי יצחק ורבקה שלא פגש אותה כמעט בכלל עד הסוף ועדיין "ויאהבה"

בסוף בנאדם צריך לקחת אחריות על החיים שלו

לא לנצח אפשר להישאר בסינר של אמא

אנשים הם רק השליחים של הקב"ה. כך שכולם באותה סירה. כל דבר בעיתו ובזמנו בעז"ה.

אבל שליח נאמן צריך לחשוב טוב מה נכון מצד השולח

לא כדאי לעבור את המסע הזה לבד.

אם כבר, מפחיד אותי שמשהו אחר יקח על זה אחריות.

למה לא? כל השתדלות שעשויה לעזור.... אפילו אם במגזר שלך או בחברה שלך או אצל

חברות שלך זה לא כך או לא מקובל...

ובאמת להתפלל על זה ולהאמין שהוא שומע ומקשיב ואכפת לו ....ויראה מה לעשות.

יש אתרי שידוכים באינטרנט, בטוחה שלפחות אחד מהם אם לא יותר, אמינים .

הרי הם רק מכירים לך; הם לא כופים עלייך ועושים עלייך מנפולציות. יש אתרים

שיש להם רשימות של המון שדכנים ושדכניות.

לא יודעת איך זה במגזר הלאומי דתי.

זה תמיד היה כך בעם ישראל, מה יום מיומיים?

הרי את הבדיקה את תצטרכי לעשות לבד, את כל

הבירורים. הם רק מציעים שמות. למה לא?

ויש סגולות אם את אוחזת בזה; לומר למשל שיר השירים,

ארבעים יום בכותל, תיקון הכללי, תהילים (כמובן))

וגם דברים אחרים אם את מתחברת לכך.

ואם זה אפשרי, ההורים יכולים להיות מאוד מאוד מעורבים. בקטע טוב. למה להוציא אותם מחוץ

לתמונה, דווקא בדבר החשוב כל כך הזה, ולסמוך על איזה טרמפ (היזהרי)?!

ואם לא הורים, אז דודים, דודות, שכנים - כולם. זו לא בושה לבקש ולהזכיר את עצמך. זו

אווילות (מחילה), לא לעשות את זה!

שכל ישר באמת. אהבתי!

כולנו יהודים וכולנו רוצים להקים בית נאמן בישראל. נכון יש ניואנסים שונים אבל העיקרון הכללי הוא לעשות הרבה השתדלויות ללכת לשדכנים לבקש מחברים נשואים קרובי משפחה כל מי שיכול לסייע ולעזור. ולצד זה הרבה השתדלות ותפילות

אמנם לא נעים ששופטים אותך

אבל זה מידע ברור על האדם מולך

אם כדאי להיות לידו או לא

ככל שחווים פידבק מכיל ולא שיפוטי משיתוף כנה ופתוח

וגם ככל שמתרחקים מאנשים שכן שופטים

הפחד יורד

זה אגב תקף לכל סוג קשר

ואם רוצים לעבוד על זה

כדאי להתחיל מקשרים רגילים ולאו דווקא בקשר זוגי

את יוצאת לדייט. את באה לשם בכיף כמו שאת. אם מישהו שופט אותך אז הוא פשוט לא מתאים. את לא צריכה "שהוא ירצה אותך". את לא במבחן.

חריג:

אם כן את שופטת את עצמך והאנרגיה הזו רק עוברת החוצה, זה יכול לקרות וזה משהו אחר לגמרי. אם את שופטת את עצמך על מי היית פעם זה טבעי שהאנרגיה הזו תהיה שם בפגישה.

מדברת שנגיד וחוויתי חוויה כזאת, איך לחזק את עצמי אחכ.

גם אם הצד השני כבר לא חלק בסיפור?

שהפחד מוצדק

כי זו חוויה קשה

והיא בהחלט יכולה לחזור על עצמה

אני חושבת שמה שהכי עוזר להתרפא מזה

זה לחוות חוויה הפוכה

של הכלה וקבלה

לאו דווקא בקשר זוגי

ואולי לפני זה לבדוק כמה קבלה ואהבה עצמית יש

כי התחושות מגיעות מבפנים החוצה

ולהבין שבאמת כנראה שלא כולם יסתכלו עלייך כמו שאת רוצה. וזה בסדר. את לא צריכה שכולם לא ישפטו אותך וזה לא תלוי בך בכלל, את צריכה שהבנאדם היחיד שיהיה לך טוב איתו ותרצי איתו יהיה כזה

ואגב זה נכון גם לאחרי תקופת השידוכים. ביקורת יש גם בתוך זוגיות שהתחילה כמקבלת ומכילה. ויותר מצד מי שלא מקבל את עצמו כי זה נובע החוצה

ביקורת יכולה להיות עניינית בונה ומאפשרת

שיפוטיות מטרתה להקטין ולגרום לשני לפעול בניגוד לרצונו

שהוא באמת מכיל ונטול שיפוטיות

לא יכול להפוך את עורו

כי זה לא תלוי סיטואציה

זו התנהלות עם מודעות ויכולת יישום גבוהה שלא יכולה להעלם מחר בבוקר

בנאדם שלא טוב לו עם עצמו יכול להיות מאוד מריר כלפי חוץ וביקורתי גם אם בהתחלה הוא לא היה כזה כי עוברים עלינו דברים

ולא כולם מודעים לעצמם

הרבה נשים בעיקר

לא יכול להיות מכיל ומקבל בהתחלה

אנשים עוברים דברים כאמור, לא תמיד יודעים לגעת ב-מה עובר עליהם אבל ייתכן שינוי כזה

מודעות לפעמים נבלעת בקשיי החיים

ותמיד מגיעה עם שיפוטיות

כשרוצים להגיד למישהו משהו שזקוק לתיקון?

להרגיש

כשהשיח עובר מאיתנו החוצה להתעסקות באדם השני, לרוב זה ביקורת. לרוב זה שיפוטי. לרוב זה : הבעיה שלך היא, את/ה עושה דברים שלא מקובלים עליי ותשנה/י, תמיד את/ה עושה כך וכך

מה זה אם לא שיפוטיות?

לא תמיד מספיק להגיד מה זה גורם להרגיש

כי זה לא מספיק ברור מה הבעיה

זה שיש לאדם בעיה/ חיסרון

זה לא צריך להיות רע

כולנו בעלי חסרונות

זו עובדה

הבעיה בשיפוטיות היא לא הביקורת אלא הכוונה מאחוריה

(במקצועי אני צריכה לתת הרבה ביקורות

בעיקר מקצועיות

אבל חלקן גם עם השפעה אישית

זה לא גורם לי לשפוט אנשים/ לנסות לגרום להם לעשות משהו שהם לא רוצים

אני משתדלת להתנסח נקי

להבהיר את הבעיה

להציע עזרה/ פתרונות

ולתת מרחב לפעולה

זה רחוק מאד משיפוטיות

ואני גם נזהרת שזה לא יהיה קרוב

כי זה נושא חשוב אצלי)

לא אומר שהתפקיד שלך להצביע עליהם, בחיים הכוונה כן? לא בעבודה בכובע של מנהלת כי זה קצת שונה בעיניי

אז אותו דבר בזוגיות. אין הבדל בעיניי

אני מאמינה שקודם כל בנאדם צריך לבדוק באיזו נקודה פנימית זה לוחץ לו כי הרבה פעמים זה בכלל לא קשור לאדם שמולנו אלא משו אצלנו שמטרגר אותנו והוא משקף

אחרי שאנחנו יודעים איפה זה לוחץ אפשר להגיד איך זה גורם לנו להרגיש מתוך אמון שבן הזוג שלנו רוצה בטובתנו ושלא תהיה לנו תחושה לא נעימה. אבל לא כל דהר ולא בכל מחיר כי לא כל דבר שמפריע לך הוא בעיה. אולי זו לא בעיה בעצם עבורו ולך זו בעיה כי זה מטרגר אותך אבל מותר לו להיות הוא, את מבינה?

דווקא פה אפשר לזהות כל מיני בעיות, אצלנו דווקא.

זה לא נכון לכל סיטואציה מן הסתם אבל רוב הבעיות הזוגיות לדעתי נמצאות שם. אנחנו תולים את הבעיה בבן הזוג ומבקרים אותו כדי שישתנה כשלמעשה אולי השינוי צריך לקרות אצלנו ובן הזוג הוא שולי לעניין ורק לוחץ לנו על נקודות רגישות, ולכן ביקורת לא מועילה.. כי היא הופכת לאישיו תקשורתי בפני עצמו (ולדעתי זו צורת תקשורת רעילה אם לא עושים עבודה פנימית קודם כי תמיד השני הוא אשם ואני בסדר. וביקורת לדעתי היא תמיד מה אני מרגישה מול הסיטואציה ומה זה הפעיל אצלי ולא מה הוא לא בסדר) ואז הדברים האמיתיים שצריכים לצוף זזים הצידה כי נוצר אנטי ויש פגיעה כי אף אחד לא אוהב ביקורת וזה נהיה לופ שלא יוצאים ממנו וזה דופק את התקשורת הבריאה שצריכה להיות בינינו לבין עצמנו וגם מול בן הזוג

את העבודה הפנימית שלנו

זה שלב אחד בחיים

כדי לחיות בזוגיות (או בכל קשר קרוב אחר)

חייבים לתת ביקורת לפעמים

כדי להתאים את המרחב אחד לשני

לתקשר רצונות מול קשיים

לנסות למצוא דרך ביניים

אם כל אחד עושה רק את העבודה שלו בלי להיות חלק בעבודה אחד של השני

התקשורת והקשר יהיו חסרים

שלא לדבר על מצבים שרק אחד עושה עבודה

אפשר להגיד מה מתאים לי ומה פחות ומה עושה לי הרגשה לא טובה יותר טובה

ביקורת לרוב היא האשמה. האשמה לא מקדמת יצירת שום מרחב היא יותר מכווצת וגורמת לרצות לברוח, ורוב האנשים לא עובדים על עצמם מספיק ומי שכן יודע שזו עבודת חיים, לא רק שלב אחד. זה לא נגמר אף פעם.

אפשר לא להסכים איתי כמובן אבל זו דעתי

מספיק סיטואציות של האשמה שהביאו דברים חיוביים

ומספיק סיטואציות של אנשים שלא אומרים ביקורת ומביאים על עצמם דברים שליליים

אגב בעיניי זה גם מדד לטיב הקשר

אם אפשר להאשים ולא רק להישאר בחיים

אלא להתפתח מזה

שליליים ויש אנשים ש'מתקדמים' מהאשמה כי יש להם רגשי נחיתות והם מאוד מרצים (לא מדברת עלייך כן? ) או שהם מרגישים ששמו סכין על צווארם בדמות אולטימטום ולטווח הרחוק הבעיה לא באמת נפתרה ויש בקשר הזה פגם ככל הנראה

(אם זה סיטואציה שמגיעה מעולם התעסוקה אז שוב, דעתי היא שזה לא מהווה שיקוף לחיי זוגיות)

אפשר להאשים ולצאת מזה בחיים. השאלה היא מה הדרך שעוברים עד אז, כמה הקשר הזוגי נבנה מזה ומה מידת ההתבוננות הפנימית שלנו שם.

כמו שאמרתי מה שכתבתי לא נכון לכל סיטואציה אבל נכון להרבה סיטואציות זוגיות. אולי לרובן. לדעתי לפחות

אני יכולה לתת הרבה דוגמאות אבל מפאת קוצר הזמן אחסוך וזה גם חתיכת ניצלוש רציני לפותחת שבטח לא חשבה שהדברים יתגלגלו עד פה😅

ויש המון גישות לכל דבר. אני לא יודעת הכל מן סתם. אבל מה שכן נראה לי כתבתי בכל זאת

ובעיקר כאלה שהיו עם בקשת רשות לפניהן.

כל עוד המטרה בסוף היא להצביע על השני כאשם

לדעתי זה שיח לא מקדם ולא נכון (בגלל התגובה הארוכה שכתבתי למעלה)

גם אם הבנאדם בסיטואציה ההיא נתן רשות קשה לי להאמין שזה "בא לו טוב" ושיצא מזה משו בסוף

הדבר שהכי יקדם בעולם זוגיות בעיניי זה להגיד לצד השני תמיד מה טוב בו מצד אחד, ומצד שני - עם מה קשה לי ואיך אני מרגיש/ה כשקורה x y z וזה חייב לבוא ביחד עם עבודה פנימית תמידית

כי בסוף התכנסנו כדי לעשות טוב אחד לשני הרי לא? ביקורת לא עושה טוב ולדעתי לא ייצא ממנה שום טוב

אבל טעיתי

ישועת ה' כהרף עין

לא שמתי לב שיצאתי לדייט ראשון וכבר הייתי מתחת לחופה ב"ה

לא קל כל יום מתאמצים להתמלא

הייתי בטוחה שזה תלוי בי ספק גאווה ספק תמימות

חשבתי שייקח גג חצי שנה, לקח בסוף מעל 5 שנים...

זה נהיה ארוך כמו שרוך

מה יקח יותר זמן: לימוד אסקימוסית? נקיון הבית? (רצינו שתי קומות...), סיום התואר?

הספר שהמליצו עליו? החיים?....... נא לדייק בשאלה.......

אנחנו רובנו אנשים שמחכים לזוגיות יציבה ועדיין לא מצאנו את זה, אז על זה היתה השאלה חח

הנכונה והראויה והמתקבלת. אני מאמינה בזה.

ולא להיפגע מזה; ברור שאתם ואתן רוצים. התכוונתי שאם יש רצון,

הכל יבוא על מקומו בשלום, בעזרת השם. אני מאמינה בזה.

וכמובן (כסבתא, מותר לי להגיד את זה) - להיות כנים וישרים עם

עצמנו; לבדוק אם אנו מוכנים לוותר על כך וכך או לא מוכנים

לוותר על כך וכך. האם אנו קצת...תקועים? האם זה קשור

אלינו, איכשהו? כן. לפעמים כדאי לחפש חברותא בנושא -

דהיינו, מישהו המכיר אותי מספיק טוב, לא חושש להיות

כן איתי, מעודד אותי ללכת בדרך הנכונה ומחזק את ידי

בדרך שלי, ו/או יכול להעיר לי בכנות על נקודה או נקודות

מסויימות שאני, בלי לשים לב, שם קצת לנגף בדרכי....

אני גם מאמינה די פאנאטית ביעוץ.

חורף טוב ושמח ובשורות טובות לכולכם, ואל תשכחו

לצלם לי את ההזמנה לחתונה!

ואחרי כל היעוץ

ואחרי כל הוויתורים

לפעמים

מה שנותר זה

לחכות

ולחיות בתקופת המתנה יש לזה איכות

אבל זה לא פשוט.

וכן ששומעים אנשים הרבה יותר מבוגרים מאיתנו (סבתות)

אז באמת כיף לשמוע שיש פרספקטיבה רחבה

ויום יבוא ונסתכל גם אנחנו מלמעלה

רק שלפעמים קשה להסתכל ככה על תקופת המתנה של שנה פלוס

אני מסתכל על תקופה של למעלה מ7 שנים שעדיין נמשכת

ויש כאלה שמסתכלים על תקופה יותר ארוכה

אז תן לי ברירה אחרת יותר טובה ואני אלך עליההה

היא לנסות למצוא את המתנות של התקופה הזו לנסות קצת לקבל חיות מהטוב שהיה

שחיפשה במשך תקופה כזו (שבע שנים), אני יכולה לומר שהגעתי אל הנישואין הרבה יותר בוגרת ומוכנה מבתחילת המסע. גם עם יכולות יותר טובות לבנות קשר, שנבנו עם הזמן, וגם עם הרבה הערכה לאיש ולקשר המדויקים שמצאתי אחרי הרבה חיפושים ונסיונות.

כמובן זה לא סותר קשיים שהיו בדרך.

בע"ה בקרוב... חזק ואמץ!

אם לא - אשמח אם תשתפו גם.

ככל שהזמן עובר יש לי יותר אורך רוח ביחס להמתנה. לפחות בינתיים. טפו טפו טפו חמסה חמסה.

יגעת ומצאת- תאמין.

ידעתי שזה יקח זמן. ועדיין.

דווקא הזמן הזה מאוד מדייקא אותי ואת מי שאני, גורם לי להעריך מאוד את מה שאני מביאה מעצמי.

בשבילי נברא העולם

למה?

בגלל האופי שלי, הצורה שבה אני מקבלת החלטות בחיים וכו'.

קיוותי שברגע שאפגוש את האדם הנכון, התהליך שנעשה יהיה פשוט, קל ומהיר.

זה לא קרה. גם זה לקח לי זמן, דרך ומאמץ.

בשלב הזה אני לא מתחרטת על הזמן שלקח, למדנו ועבדנו יחד.

על כל השנים בדרך עד שם, כל הקשרים שלא הבשילו -

כן, אני מתבאסת עליהם. לא יכולה להגיד שמכל קשר למדתי, שמכל קשר צמחתי - יש הרבה שהרגשתי שהיו בזבוז זמן.

כן, רציתי להתחתן צעירה יותר.

לא קרה.

באסה.

שמחה במה שיש לי עכשיו, שמחה בנקודה שהגעתי אליה - אבל עדיין יש תחושה של החמצה.

ובמבט לאחור על הדרך - מבחינת הקשרים שהסתיימו מצידי, לא רואה איך מבין האנשים שפגשתי דברים היו מתנהלים אחרת.

ייתכן שבדיעבד מתוך הקשרים המשמעותיים שהיו לי, אם היינו חוזרים ועושים עבודה - הייתי יכולה 'לחסוך' לעצמי די הרבה שנים. אבל לא חזרנו ולא עשינו את העבודה, אז לא קרה.

זה נשמע מאוד נועז

שאני מתלבטת על זה?

או שהוא רועה צאן?

אני מנסה לדמיין את המוחין של המציע מה עמד מאחורי זה

אמרתי שזה נועז. כן הצגת את זה כאילו זה קצת מנותק או מעניין איך קישרו לך כזו הצעה

הוא רועה צאן אבל הוא עושה עוד דברים

מעניין אותי אם יש פה נסיון למישהי או מישהו

אז אשמח לשמוע

היא עצמה לומדת ביורפואה וחולמת לגור בהתנחלות ושבעלה יהיה רועה צאן😅 אז לא זה לא כזה נורא השאלה מה את חושבת על זה לא אחרים והוא לא בטוח ירעה על החיים את אמרת בעצמך שזה לא העיסוק שלו וחיץ מזה האישיות יותר חשובה עבודה משתנה ברגע.

תבדקי מה מציק לך

וגם שהוא בא אלייך מקולח ולא עם ריח של כבשים זה חשוב כן?

ושתדעי שזה מעיד עליו דברים

קודם כל הוא אחראי וכנראה אכפתי. למה לו לעבוד עם חיות ועוד כאלה עדינות אם הוא לא כזה? זה נק לזכותו

ויש עוד כמה

תעשי רשימה של מה מציק מה חשוב לך מה פחות

אני הייתי אומרת לנסות פעם אחת ואז להחליט אל תשללי סתם.

אגב, אם הוא משתף ברעייה גם עיזים.... הרבה יותר בריא מחלב של תנובה במכולת.....!

אבל היום עם כל התנופה של החוות ביוש, יש לא מעט בחורים מקסימים ומתוקים מאוד שמתעסקים ברעיית צאן. זו חלוציות מדהימה. מכירה כמה מהם באופן אישי, ולגמרי חושבת שהאשה שלהם תזכה. וכן, הם אנשים רגילים לגמרי שיש להם אופי רגיל, תחביבים רגילים, בגדים רגילים והתנהלות נורמטיבית לגמרי בחיים.

אגב אם הוא נער גבעות אז זה פרט הרבה יותר דומיננטי מאשר רעיית צאן גרידא

חליל, וגדי קטן וחמוד מתחת לזרוע.......

ולא יודעים מי את

אם את נערת גבעות אז זה לא כזה מוזר...

מה את בעצם שואלת?

מה מפריע לך?

בין בהשקפה, אידיאולוגיה ורצונות בחיים.

בעיניי זה לא משהו "נועז" וכו', כי יש משודכים שממש מחפשים את זה.

זה פשוט תלוי בסגנון

אם אוהבת בכללי כמובן...

כי הם אנשים טובים של עמל

יודעים לעבוד קשה מתמסרים ולא מוותרים

אני מאוד מעריכה את אנשים האלו

(:

שזה מתאים

ואז זה יכול לשכנע לכאן או לכאן

אם הוא נשמע חמוד

לא יצא לי להיות הרבה בשומרון

אמרה שהוא סובלן ומאוד מכיל

חוששת מה יגידו המשפחה

אנחנו לא מכירים אותו, זה יכול להעיד על אלף ואחד דברים אבל אין עניין לנחש ולהמציא מה זה אומר או לא אומר עליו.

תנסי לברר עם המציע על תכונות אופי שלו, וגם למה הוא חשב שזה יכול להתאים.

תבקשי מספר של חבר/רב/ מישהו שמכיר אותו שאת יכולה לברר עליו עוד מכיוון אחר

ותחשבי עם עצמך האם זה מתאים לך בכלל.

את אומרת שלא יצא לך להיות בשומרון. יכול להיות שהוא מתכנן לחיות בחווה? זה משהו שאת רואה את עצמך עושה בעתיד? אבל שוב, אין עניין לנחש את התוכניות שלו לעתיד - זה דברים שאת צריכה לשאול ולבדוק

זה כמו שתשמעי שמישהו מתנדב בארגון כלשהו

ותשאלי מה זה אומר על האופי

זה אומר שהוא אוהב את ארץ ישראל כנראה

על האופי עצמו זה לא אומר כלום

הכרתי כמה רועי צאן אף אחד מהם לא דומה לשני

הגיוני שהוא ירצה לגור בחווה בהמשך

לא מחייב

הרבה בחורים מתנדבים בחוות רק בתור רווקים

זה לא אומר עליו כלום

ובכלל מנסיון - בנות נוטות לפנות בנקבה כאשר מדובר בפניה כללית - גם כאשר יש קהל מעורב.

למשל בשולחן שבת בנות מדברות כאילו כל השולחן בנות ובנים מדברים כאילו כל השולחן בנים .... התרגלתי

עם ובלי תוכן

בהערה עם התוכן יש המשך לכותרת עם תוכן ....

תתפלא - אגב - גם גבר יכול לפעמים להבין בנות

להיות במודעות עצמית גבוהה מאוד להבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי, לאופן החשיבה הנשית מול הגברית

למה את חושבת פעמיים ? בגלל כל הסטיגמות ? בגלל שאת מנסה לנמחש איך יהיו החיים של שלכם בעתיד ?

אז בואי תתחילי בכך שתשאלי את מי שהציע למה חשב שאתם מתאימים.

עיסוק זה דבר חשוב בחיים אבל הוא משני. משתנה וגם לא תמיד מעיד על האופי של העוסק.

אני מכיר מספיק אנשים שעובדים שמקצוע כל כך שונה מהאופי שלהם.

ובכלל אני בגישה תמיד לנסות - מכסימום לעשות שיחה קטנה מקדימה

נשמע מותק של בנאדם

אכפתיות כלפי הזולת

להיות רועה צאן זה מעיד גם על האופי והאופק של החיים. חיים פשוטים, צנועים.

יש משהו יפה ברעיון שחיים פשוטים וצנועים יכולים לטפח אכפתיות, סבלנות ואחריות כלפי הזולת. לפעמים דווקא אורח חיים פשוט מלמד אותנו לראות את הדברים החשובים באמת.

חובב אופנועי שטח

מפקד בחי"ר

היום עובד בבניה...

זה עניין גם של תקופות בחיים.

בגלל זה הכי חשוב - לא להתקבע לסטיגמות ודעות קדומות - להפגש ולדבר

שחי באיזי....ועוד הסתדר לא רע בכלל עם איזה אריה וראם.....

המורה שאלה אם יש כאן ילד שיכול להביא את ההורים שלו, שיספרו על המקצוע שלהם.

אחד הילדים צעק: אבא שלי רועה צאן! אבא שלי רועה צאן!

כל הכיתה התלהבה, בשביל עירוניסטיים כמונו זה באמת מקצוע מאוד חריג שלא פוגשים מחוץ לשיעור תנ''ך.

המורה קבעה עם האבא שיבוא אלינו ביום שישי אחד, לספר על המקצוע המיוחד שלו.

כשהוא הגיע ישבנו כולנו נרגשים, מחכים לשמוע סיפורים מעניינים מהמרעה. לשמוע על איך זה להיות רועה צאן, מקצוע כ''כ עתיק, בתקופה המודרנית שלנו.

ואז האבא התחיל לדבר, והוא סיפר לנו על הדוחות שהוא צריך להכין בשביל שלמדינה יהיה כסף ממיסים, ועל כך שהוא עוזר לאנשים לשלם פחות אבל כמובן רק בדרכים חוקיות...

בקיצור הוא רואה חשבון! חשבון! והילד השוקיסט שלו חשב שהוא רועה צאן 🤣

שהופכת את הנישואין ממהות לאמצעי.

פשוט בתיאור הבריאה של אדם וחווה, שהם מהות אחת. וממילא החיבור ביניהם הוא לא אמצעי למישהו אחר, אלא פשוט חזרה למהות שלהם, ולכן זה טוב מאוד. לכן גם כל כך קשה להיות רווק וזה לא טוב.

כשפסקה הנבואה והתמעטה השראת השכינה לאחר ימי התנ"ך, כשאין לאנשים את ההרגשה של "צלם אלהים" שממילא רוצה להידבק לשורשו, נותר לפחות הרצון הזוגי כמשל וכנגזרת של זה. צריך לשמור על זה מכל משמר, אחרת במקום אחדות מהותית שהנישואין אמורים ליצור, הם הופכים לפונקציונליים ולאחדות סביב משהו, בין אם ערכי בין אם לא.

כי אין לך מה לעשות.

לשחרר, כנראה גם הוא הבין כמה דברים במהלך הזמן והתקדם, כנראה זה לא בשבילך, כנראה זה לא סתם לא הלך חלק,

תסמכי על האלוקים/ היקום/ הבחירות שעשית בעבר/ הבחירות שלו - שמה שנכון לך יהיה הדדי ויגיע בזמן הנכון.

למה את 'מחזיקה אותו'

בלב רך. לנסות להבין בשכל למה את רוצה אותו ולא משחררת.

השאר, @נעמי28 כתבה לפניי.

אאכ יש לך צעד מעשי נוסף

כנראה שהוא גם ביצע חשיבה והבין למה מצידו לא מתאים

רק כן מעלה נקודה קטנה שאפשרית -

אם באופן קונקרטי דברים השתנו יש לך הסברים לתת שהם מעבר לתחושה

( אז היה X היום Y ולכן Z )

והשדכנית לא הבהירה את הדברים כמו שצריך לדעתך

כן יש לשקול במקרים מסוימים אולי לפנות באופן ישיר לבחור ולהסביר את עצמך וכמובן בטאקט ובכבוד למה שכבר אמר.

רק תזכרי שכמו שכתבו לך -

עבר זמן ויש מצב שגם אצלו דברים התבהרו והתחדדו.

לדבר עם בחור שיצאת אותו זה ממש לא נואשות

אני מבינה שחשבת לדבר עם צד ג אבל לדעתי כאן זה היה מיותר היית פונה אליו ישירות מאחר והיה בניכם קשר , קל וחומר אם סיימת את את הקשר .

אם ממש חשוב לך הייתי פונה אליו עם טאקט.

מקסימום יגיד לא .. אפשר לחשוב. לא להבנות ולא לפחד מזה.

מה שכן אם את פונה אליו שזה יהיה רק אם הוא מגיב מתקשר מעוניין מביע רגש כלשהו אם לא חבל על הזמן .

תתפללי. התפילה עושה הכל. העולם במה ואנחנו שחקנים, אבל שחקנים שיש להם קו ישיר לבמאי, ואפשר לבקש ממנו תפקיד אחר, מילים אחרות, מחשבות אחרות, שיבוצים אחרים וכו'. הנמשל ברור. חשוב להפנים שהתפילה היא פרקטיקה מעשית, וכל החיפושים וה"השתדלויות"- עומדים כאין וכאפס לעומת עוצמת התפילה ופעולתה הוודאית, וכבר אמרו חז"ל: אם ראה אדם שאין תפילתו נענית- ישוב ויתפלל, שנאמר "קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'".

התמימות היא חלק מהותי מבניין האדם, ויסוד התמימות- להבין שרצון ד' שאהיה נתון כעת במצב בו אני נמצא, ומהרגע שמבינים שזהו רצון ד'- כי כך המציאות והמציאות היא רצונו וחפצו, אז כבר אין מקום לתחושות 'החמצה' ו'פספוס', רק בטחון מלא בוודאות ההשגחה האלהית וחפצה, 'תמים תהיה עם ד' אלוהיך'. אין מה לדאוג, המיועד לך מחכה לך בדיוק כמו שאת מחכה ומצפה לו.

ולעצם הפניה לבחור- למרות מה שהשיב לך דרך גורם שלישי, אני חושב שעדיין את יכולה לפנות אליו ישירות ולכתוב לו: שלום, זאת פלונית אלמונית, חשבתי קצת על הקשר שהיה, והייתי שמחה לנסות שוב" כל אחת והסגנון שלו. תנצלי את היותך בחורה, פניה דרך גורם שלישי נהוגה בדרך כלל דווקא על ידי הבחור, בגלל החשש שיווצר אצל הבחורה תחושת לחץ, רכושנות, כוחניות, שתלטנות (תמשיכו לחשוב על עוד מילים הזויות שנולדו מתנועות הפרוגרוס ותנועת ה'מי טו') ואז היא תגיב שלא. כשהבחורה פונה (גם לאחר הנסיון דרך גורם שלישי) בעצמה זה מראה על בגרות מצידך, מראה על נוחות שלך איתו (כשמראים לבחור שנוח לו לפנות אליו באופן ישיר זה מעורר אצלו משהו, לא יודע מה אבל משהו), מראה על יוזמתיות, שאת מאמינה בקשר שהיה ולמרות התגובה שלו את מוכנה לשלוח לו הודעה. כשבחור מקבל הודעה כזו לאחר שהעביר את המסר דרך גורם שלישי- הוא לא מרגיש מאוים, בלחץ מאי השחרור שלך, הדבר משמח אותו שאת רוצה בקשר ושאת מאמינה בו. אם הוא יגיב שלא מתאים, מותר לך לדעתי להציב אותו עם השאלה- למה, בניסוח כעין: הבנתי, מעניין אותי לדעת מדוע, כי יש דברים בהם השתניתי מאז הקשר האחרון, ולאור השינוי/מיקוד/דיוק (מילה של בנות) הייתי מציעה לך לבחון את הדברים מחדש. הכי קל בעולם להגיד "כן" או "לא"- את תעשי לו טובה גדולה מאוד אם תואילי בטובך להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו בו הוא לא צריך לספק תשובות, הרבה פעמים התשובות שאנו משיבים לעצמנו הן אינן תשובות מספקות ואמיתיות, חסרות מכנות ויושר פנימי, מבוססות על רגשות נמוכים ולא על השכל. אם את מאמינה בקשר ואת חושבת שהבחור מפסיד קשר (לא מפסיד אותך, כי אם את הקשר ביניכם) שיכול להוביל להקמת בית בישראל- תעשי הטוב והישר, ובהחלט ניתן לענ"ד לפנות אליו ישירות גם לאחר הכשל על ידי השדכנית, קחי אחריות על החיים שלך ועל הרצונות שלך. זו איננה נואשות, פשוט מאחר ואנו צנועים מסתתרת לנו בתת מודע המחשבה שאנחנו חייבים למעט בפניות ישירות לבחור או לבחורה בגלל שעצם הפניה היא חוסר צניעות, והרי כאשר אנו מגיעים לגיל בו אנו רוצים וצריכים להקים בית- שתיקה בין המינים איננה צניעות כי אם בורות בצניעות, בורות במה הוא קשר בין איש לאישה, וכי אם תרצי להציע לבחור הצעה אחרת שאינך את- לא תפני אליו? לכן- אם פונים לבחור אין שום סיבה להרגיש 'נואשות', הנואשות הזו נוצרת רק בגלל תקלה בהבנת הנקרא של המציאות, את אינך נואשת- את רוצה, אנחנו חיים בעולם בו אנשים אמורים וחייבים לדבר אחד עם השני כדי להתקדם בחיים, לדבר ולפנות לבחור זו איננה נואשות!

אין חכם כבעל נסיון, מעשה שהיה כך היה- נפגשתי עם בחורה שלוש פגישות ארוכות (במצטבר בערך 18 שעות, וזה היה יום אחרי יום, את להזכירך נפגשת כמעט חודש), חתכתי, ובמהלך החודשים הבאים השדכן פימפם לי מספר פעמים על אותה גברת וכל פעם אמרתי לא. למעשה, לאחר מספר חודשים היא שלחה לי הודעה- יש לי הצעה בשבילך, פנוי? והשבתי בחיוב, ואז היא כתבה לי- חשבתי להציע את עצמי שוב, מה אתה אומר? לקח לי יום שלם לענות, ואז היא אפילו שאלה אותי שהיא תשמח להבין יותר את ההתלבטות והיא יכולה לעזור בזה, דיברנו וכו', נפגשנו עוד ארבע פעמים ועוד הפעם חתכתי. למעשה- אחרי כמה חודשים הצעתי אותה לחבר שלי, והם אמורים להתארס עוד מעט , אבל רק אומר שדברים כאלו קורים כל הזמן, וגם אם לא הצליח, תציעי אותו לחברותייך- זה המעשה הכי אצילי שאפשר לעשות בתקופת השידוכים.

ב"הצלחה!

בדיוק מה שאת מתארת גם אני הייתי

ואפילו ניסיתי שוב פעם אחרי כמה חודשים בהודעה ישירה וקיבלתי ממנה שזה לא מתאים

ואז פשוט מה שעשיתי היה לשחרר

להגיד די זה לא היה מתאים

להתחיל להתרפות

להפסיק לקוות שנחזור כי זה לא יקרה

ווואלה לקח זמן חודש ומשהו בערך אבל הכאב התחיל להתרפות הרבה כאב עצמי נרפא

אני עדיין סוחב

אבל אני מתחיל לסלוח לעצמי על הטעויות וכו' (אם תרצי אוכל לפרט עוד על הדרך שלי להתמודד עם הפרידה ולהמשיך הלאה)

בקיצור פשוט להגיד הוא לא רוצה להפסיק לקוות ולהתחיל לשחרר ולהתרפות...

מלכה שכמוך לא צריכה לדאוג

יבוא טוב כפול באלפי אלפים

שמבין שכל הצדדים יכולים להתקיים בו זמנית

ולאו דווקא סותרים אחד את השני

לא שזה פותר את הכל

אבל הלגיטימציה הזו יכולה להיות תחילת הדרך

במיוחד ששני הצדדים שם כי יש להם מה להגיד.

גם אם כלום לא צומח וכל שנה הוא מקווה סתם

מתישהו משהו איכשהו בלי סיבה או חוקיות יישתנה ותמצא את נערת חלומותיך

עד אז תמשיך כמו כולנו לסבול לקוות ולהיפגע

בהצלחה

יהיה גם צד שיזכור שבסוף כל הדרך הזאת מובילה אותך קדימה- אל האישה שתהיה נכונה לך. ובעזרת ה', יום אחד תסתכל אחורה מהמקום הטוב שתבנה איתה, ותבין כמה דרך עברת כדי להגיע אליו.

גם אני הייתי באירוע דומה לא מזמן, ובמידה מסויימת עדיין נתון בו. אזכיר לכולם את משל הדג והדייג: שאלו דייג האם הוא אוהב דגים, והשיב- כן בטח שאני אוהב דגים, אז שאלו את הדייג- אם אתה אוהב דגים- מדוע אתה דג אותם? למעשה הדייג איננו רוחש חיבה יתירה לדג, אלא הדייג אוהב את עצמו (הדגים מייצרים לו פרנסה, הוא אוהב את הטעם שהם עושים לו בפה). היכולת לשחרר היא סימן לאהבה אמיתית, שכן- ייתכן שבחור אוהב בחורה (ואין כאן המקום להאריך בכלל במושג 'אהבה' קודם חתונה שיש להטיל בו ספק גדול) בגלל שהוא אוהב את עצמו, הוא אוהב את ההרגשה הנעימה שהבחורה מסיבה לו בהיותם ביחד, אך ההרגשה הזו איננה בגלל עצמותה של הבחורה כי אם בשל החוויה של הבחור את עצמו דרך הבחורה. האהבה האצילית שאליה כולם שואפים היא כזו שמאחלת כל טוב לכל צד, וכשם שמקבלים שכר על הדרישה כך מקבלים שכר על הפרישה.

מכל ההנגדות שכתבת, נראה לענ"ד שכדאי לקרוא למה שאתה עובר- אהבה נכזבת, שפירושה- אתה מאוכזב למפרע מהאהבה המדומה שנקלעת אליה, אתה מאוכזב מכך שעדיין לא מצאת את שאהבה נפשך, אבל ידידי- את הבחורה שהייתה- ייתכן ואהבת בעבר, וכעת כבר אינך אוהב אותה, אלא אתה מתרפק על התחושה הטובה שחווית מהשהות לצידה. שכן אם היית אוהב אותה באמת ובתמים- היית מרפה, כי אתה מכבד את הבחירות שלה בצורה הכי עליונה ועדינה שמצופה מבן אדם, כי אתה אוהב אותה אהבה שאיננה תלויה בדבר, אבל מהנ"ל נראה שלמפרע הבנת שאהבתך אליה הייתה אהבה התלויה בדבר- בטל דבר בטלה אהבה (שים לב כמה פעמים כתבת את המילה 'שנאה' לעיל).

יחד עם זאת, אתה נורמאלי לחלוטין, וכאמור אני ממליץ בחום לבחון את מה שכתבתי ולא להיות אימפולסיבי, כי אני יודע כמה הנקודה הזו רגישה וכמה היא צורמת, אבל לענ"ד הנקודה הזו היא אמת.

לאחר שנחתכתי התלבטתי רבות מה תוכן התפילות שאני אומר להתפלל, מה השם ית' שואל מעמי- להתפלל ולהתאמץ יותר חזק כדי שהיא תחזור, או להתפלל שפשוט ימציא את זיווגי ההגון לי במראה. בפוסקים מבואר (ספר חסידים בכמה מקומות, ויסודו מגמ' במו"ק) שאין לאדם להתפלל על זיווג ספציפי (הבת של הר"מ הזה, האחות של הבחור הזה, וכד'), ובאמת כך נראה לענ"ד ישר יותר גם בהבנה מה השי"ת שואל ממך- האם הוא רוצה לייסר אותך? או שהוא רוצה שתתקדם הלאה? ההתקרבנות וההתמסכנות לא מקדמת אותך אלא משאירה אותך עומד במקום מתחפר בתוך החול הטובעני של הדמיון. צא מזה אחי היקר, זה לא בריא לך בשום מצב, על עצבות ודכאון מתגברים, לא מעצימים אותה בפלפול אודותיה!

כולם מכירים את הסיפורים על החבר ההוא שנחתך, ואחרי ארבעה חודשים הם חזרו לקשר ובסוף התחתנו, ב"ה. אני ממליץ לך- אל תיאחז ותתלה תקוות בסיפורים כאלו, תתקדם הלאה בחיים, ובהתאם לנסיבות של החתיכה תתייעץ לאחר מספר חודשים אם אדם שקרוב אליך האם כדאי לנסות לחדש ימיכם כקדם- אבל עד אז אתה חייב לאפשר לעצמך להיפגש עם בחורות נוספות (עד צריך רק עוד אחת ;).

דע לך שכמו אותה אחת שנפגשת- לא תהיה עוד, תפנים את זה. ובאותה נשימה תפנים שגם אשתך לעתיד- אין עוד כמותה, ובזה תתנחם (לא יודע אם באמת צריך נחמה, הרבה פעמים כשיוצאים מקשר צריך לברך ברוך פוקח עיוורים, מה שרואים מכאן לא רואים משם, לפעמים הקב"ה פודה ומציל את האדם המוכה בסנוורים חיצוניים, ודי למבין).

מקווה שלא הכעסתי אותך, ואם כן- סליחה, כחקלאי- תהיה מאמין בחי העולמים וזורע, השלך על ד' יהבך ותן בלב!

אם הנחרצות שלי הפריעה לקורא- צר לי ועמו הסליחה (אבל לפחות אני מודע לזה שאני נחרץ), ביודעי ובמכירי קאמינא ובדידי הוה עובדא זהה (מצד התחושות) למקרה של החקלאי הצדיק, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק! "תוהו ובהו קדם לעולם הבניין, אורות מאופל אמר ויהי" (שמונה קבצים, ג', פ"ז).

(ד"א, נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני מגיב בפורומים)

אני אוהב ממש לקרוא ולעבור על תגובות של אחרים ולחפש עוד התבונניות צורות מחשבה,

ונגעת לי בנקודה-

כואבת יש לומר וממש נהנתי לקרוא את התגובה שלך נותן כוחות

אשריך שתזכה לכל הישעות!

הגיוני שהמון רגשות מנוגדים יצוצו.

הזמן הוא גם גורם מרפא