הוא בטח יתעקש לסדר את הכל

כמו שהוא עושה בדרך כלל כשאני מפיל עליו ספקות על דברים שכתובים בחדשות.

(או לחילופין זה גרם לו לאבד אימון בסיפור.. מעניין)

אפליקציית flightradar24 תיעדה בזמן אמת מה קרה למטוס

אבל הספיקות הן לגבי מה קרה בתוך המטוס... האם זה באמת ניסיון חטיפה או מבויים.

(אם כי, לא יודע בשביל מה לביים את זה.. לבחירות? להשחיר את המוסלמים שגם ככה לא צחים כשלג?)

שאלתי את הצ'אט.. נשמע משכנע שזה כן היה, אבל שוב, לא מבין בזה כדי להקשות עליו

אם אתה מסכים שהמטוס אכן איבד גובה רב, ורואים שהם הצליחו להגיע לתא הטייס למרות הצלילה, למה לחשוב שזה מבוים?

ומי יכול לביים את זה? 174 נוסעים פלוס טייס הודי שפצוע קשה?

איך הם הצליחו להגיע לתא הטייס עם צלילה כזאת, וכל זה.

בל אופן, אם הבנתי נכון, הם טוענים שהסרטונים והפציעות זה מפוברק או משהו כזה

גם העובדה שמטוס מתנתק מהקרקע ועף בשמיים היא נס, אם לא יודעים את חוקי הפיזיקה.

תמיד עדיף ללמוד ולדעת מאשר ללכת לתשובה של ''נס''.

ומה אתה שולח אותי ללמוד. בגלל זה שאלתי, כי אמרתי במפורש שאני לא מבין.

שמעת נס והתחרפנת..? מה נסגר איתך בנאדם.

סתם יצאת מתנשא בלי קשר

כתבת שזה אולי נס,

עניתי שזאת תשובה שיכולה להתאים לכל מה שאיננו מבינים, ולכן עדיף ללמוד מאשר ללכת לפתרון הזה.

בכלל לא קראתי לך ללמוד, בטח לא חוקי פיזיקה למתקדמים שאף בן אדם לא באמת יודע אותם אם זה לא המקצוע שלו, אלא כתבתי באופן כללי שצריך ללמוד את חוקי העולם לפני שמכריזים על נס.

חבל לי שהבנת אותי כ''כ לא נכון ולכן תקפת אותי

כתבת: "לא, זה לא". כלומר, קודם כל קפצת לקבוע שזה וודאי לא נס (אלא משהו טבעי)

וכשמצרפים לזה את משל הטיפש שחושב שמטוס ממריא זה נס, ואמירה "תמיד עדיף ללמוד" מתקבל רמז עבה.

אז עצה, שים לב איך אתה כותב, כי כל מה שאמרת כאן לא היה כתוב בשום צורה ואני לא קורא מחשבות

נו נו נו על זה.

וברצינות,

בכל פעם שאני מנסה להביא דוגמה למשהו שאני לא מבין בו בכלל, אני מביא את דוגמת המטוס. אין לי מושג איך הוא ממריא. אני יודע לצטט דברים כמו כוח עילוי וכוח גרר וכו', אבל לא באמת מבין איך זה עובד מעבר לציטוט הזה.

לכן לא היה כאן ''משל הטיפש'', אלא אמירה שכל דבר שאיננו מבינים יכול להיחזות כנס, עד שנבין... או עד שנסמוך על מישהו אחר שמבין.

כמו שרוב האנשים לא מבינים איך אקמול עובד, אבל סומכים על הרוקח/רופא שזה עובד, ולכן לוקחים ומבינים שיש כאן מדע ולא נס, גם אם המדע לא ברור להם.

בקיצור כתבתי משהו תיאורתי לחלוטין וכלל לא מופנה אליך.

את ההתמדה וכו' לחפש, לחקור? מי שברא את האדם ואכפת לו ממנו.

מה, פיסת בשר בצורת מוח יכלה לתכנן כל זאת?

הכל, פשוט אני יקר, נס.

מעניין שהנוסעים שלא נראו דתיים...הקברניט עודד שפירא (לא ראיתי כיפה...)

השדרנים (אפילו בערוץ 11...) כולם התבטאו: נס . נס בתוך נס.

"כל כך הרבה דברים היו צריכים לקרות כדי שזה יסתיים כך ולא אחרת

חס וחלילה!" (ציטוט של טייס הקרב לשעבר וקברניט אל אל, סא"ל

עודד שפירא).

דוגמא קטנה (מבין רבות): יניב, זה שפרץ לתא הטייס ומשך

את ההגאים, ישב ליד המעבר. אם, כך אליבא סא"ל עודד שפירא, היה יושב

באמצע, לא היה מספיק להגיע לתא הטייס. ללא כל ספק.

ומה עם האמא שבדיוק אז הלכה עם בנותיה לשירותים?

את הנסים, הקטנים והגדולים, השם מטמין בטבע.

וכל הרוצה, יראה. ומי שלא....חבל. באמת.

איך השם מקדים תרופה למכה!

הכי התפעלתי מהנוסעים. שנראו כל כך

לא דתיים. והתבטאו כל כך כיהודים מאמינים!

מתוק עם ישראל. הכל קליפות.

ומן הסתם הכוונה לדברים כמו קריעת ים סוף וכאלה..

אבל יש מקרים שאנשים ניצלו בצורה לא טבעית רק שזה נסתר וזה נראה כאילו זה מתלבש בטבע

כמו הבחור מהטבח שישב חשוף מתחת לעץ דקל קטן בדשא והמחבלים סנטימטר לידו ולא רואים אותו

שהניסים היום נסתרים בתוך הטבע, לא הגיוני שהם יקרו אבל אפשר להסביר אותם בדרכי הטבע, וזה גם מה שקרה בטיסה.

לא? בכל יום שוב מתרחש מעשה בראשית. אומרים את זה בברכות קריאת שמע.

זה לא שהשם ברא את העולם והעולם ממשיך אוטומטית בכל האנרציה....אז

טבע = השם. הכל השם!

כל מה שקורה הוא בהשגחה פרטית, הדיון הוא על האם יש היום ניסים שלא בדרך הטבע.

המאמין בבורא שברא את העולם יש מאין וקבע לו את חוקיו, מקבל את אפשרות הופעת הניסים כמובנת מאליה. מי שקביעת החוקים בידו, בודאי בידו גם להפר אותם כרצונו!

מהו נס? לכאורה התשובה היא - כל דבר החורג מסדרי הטבע.

אבל התשובה הזאת מחייבת לשאול - איך נדע מהם סדרי הטבע כדי לדעת מה חורג מהם?

אילו נפלה לנו פתק ה מן השמים, ובה רשימה של חוקי הטבע - יכולים היינו להצביע על חריגה מהם כעל נס. 

אבל אין לנו פתקה כזאת.

בהרגשה ראשונית, נחשיב לנס תופעה מוזרה, שאין אנו רגילים לראות כמותה אבל בעומק הענין ההגדרה הזאת אינה אפשרית.

כי חוקי הטבע הם הכללים שבני אדם יוצרים מתופעות הטבע שהם נפגשים בהן תמיד. אבל, פעמים רבות מגלים המדענים תופעה חדשה - אם תרצה אמור "מוזרה" - שאיננה מתאימה לכללים האלה. מסקנתם של המדענים מזה לא תהיה שיש כאן נס, אלא הם יסיקו, שחוק הטבע, כפי שנוסח עד עתה, אינו מדויק כפי שהוא, וצריך לשנותו ולתקנו, כך שיכלול בתוכו גם את התופעה החדשה הזאת. וכך המדע משתנה ומתפתח כל הזמן. אם לא יצליחו להגדיר כלל מתוקן כזה, ישאירו את העניין בנתיים ב"צריך עיון" (סימן שאלה), עד שיפתחו תיאוריה חדשה, שתצליח לכלול בתוכה גם את התופעה הזאת.

לאור הדברים שאמרנו, הרי הנס נשאר עבורנו בנתיים בלתי מוגדר. כי אמנם אנחנו יודעים, שה' יכול לעשות בעולם כרצונו, ולהפר את סדרי הטבע שקבע כרצונו, ואין לו מונע. אבל איך נוכל לדעת, האם ההתרחשות הבלתי מובנת שראינו היא נס, וכללי הטבע שניסחנו נכונים הם, או שהיא תופעת טבע, בלתי מוסברת כרגע, שעל המדענים לחקור אותה ולתקן בעקבותיה את חוקי הטבע שלהם?

אדם שיעמוד על שפת הים בתל אביב, ויראה לפתע שהים נבקע, וכעבור שעה חוזר לאיתנו - האם הוא צריך לצעוק "ראיתי נס"? או שהוא רשאי (וכאיש מדע גם חייב), להשתדל לאסוף את מירב הנתונים שסביבות התופעה - טמפרטורה, לחץ אוויר, רוחות, מצב הכוכבים ועוד - כדי לנסות להתמודד עם התופעה הזאת, ולכלול אותה בכלים הידועים לנו, או לתקן את הכללים באופן שיכללו גם אותה?

כידוע תופעות רבות שנראו מוזרות ובלתי מובנות, הפכו לראש פינה במדע אחרי שנחקרו כראוי.

ומצד שני - הקורא את פרשת קריעת ים סוף ימצא - "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים". במקום לספר לנו על בקיעת ים סוף כשלעצמה - להדגיש את גודל הפלא - התורה מתארת את בקיעת ים סוף, כביכול, באופן מובן, טבעי! - "רוח קדים עזה כל הלילה"! - זה פלא!

נראה, שאף שאנו מאמינים שיוצר הטבע יכול גם לשבור את חוקי הטבע - לא נוכל בדרך כלל להוכיח שהתרחשות מסויימת היתה מנוגדת לחוקים האלה. וההגדרה "נס" יהיה מקומה רק בתחום האינטואיציה.

אבל לאמיתו של דבר, לא כל כך מעניין אותנו המושג "נס". מה שחשוב באמת הוא "גלוי שכינה" הבלטה של שלטון ה' בעולם.

וזה מתגלה, לא רק על ידיד תופעה מוזרה החורגת מסדרי הטבע. והסבר מדעי של תופעה אינו מבטל כלל את ערכה האמוני. שלטון ה' מתגלה על ידי גילוי תכליתיות ומטרה בבריאה!

בעיני האדם השטחי, ה"עולם כמנהגו נוהג" נראה כאילו אין בו תכלית ואין בו מגמה. כאילו ההכרח הסתמי פועל כאן. יש סיבות "עוורות", ויש להן תוצאות, אבל אין כונה, מגמה ותכלית. רק "ככה זה". לכן במציאות הרגילה, ה' הוא לאדם השטחי - "ק-ל מסתתר".

גם תופעה מוזרה שתתגלה במציאות - כל עוד אין היא מצביעה על תכלית וכוונה - אינה מקטינה כלל את ההסתרה של ה', ובצדק מנסה חוקר הטבע לעמוד על טיבה ולהסבירה הסבר סיבתי.

אבל מאורע המשכנע במגמתיותו, מפסיק את ההסתר הזה, ומגלה את יד ה'.

כי כשיש מגמה וכוונה - ברור שיש מכוון!

אם ים סוף נבקע, ובני ישראל עוברים בתוכו בחרבה, וכשהמצרים רודפים אחריהם הים חוזר לאיתנו ומטביע אותם - כאן מטרתה של התופעה ברורה לכל רואה. אם כאן ילך המדען לחפש את ההסבר הפיסיקלי למה שקרה, נאמר לו - שוטה שבעולם! לשם מה חשוב לך כרגע לדעת איך קרה, כשאתה רואה בעיניך לשם מה קרה?! ראשית כל - עליך ללמוד מקריעת ים סוף שה' הוא הא-לקים. הרי אתה רואה בעיניך את הכוונה והמגמה שבמאורע!

אנחנו באינטואיציה שלנו, אולי נוותר בכלל על חיפוש הסבר סיבתי למאורע הזה, ונקבל אותו כ"נס".

אבל אתה המדען, אם תרצה, אחרי הבנת העיקר, גם לברר את ה"איך" - מה הוא הסדר החוקי שעומד מאחורי התופעה - אתה רשאי לנסות! יתכן מאוד שאי אפשר יהיה למצוא, כי אולי באמת היתה כאן שבירה של חוקי הטבע. אבל גם אם תמצא - לא תמעט בזה כלל את גלוי השכינה! הנה התורה מושיטה לך הסבר חלקי - "ברוח קדים עזה כל הלילה"- ועם זה, קריעת ים סוף היא גילוי שכינה שגם יחזקאל הנביא לא ראה כמותו!

גילוי שכינה איננו ניגודו של הטבע,

אלא הוא הניגוד לסתמיותו של הטבע!

לעומת זאת, הרואה את הים בתל אביב נבקע סתם - רואה תופעה שלא ניכרת בה שום מטרה, ולכן למרות כל מוזרותה, היא רק עניין לחוקרי הטבע לנסות להבינה.

להרגיש את המגמתיות, את הכוונה שבהתרחשויות, הרי זה דבר המסור ללב. מי שליבו אטום לחלוטין, יתכן שגם אם יראה את קריעת ים סוף, ואת הצלת בני ישראל, יטען שכל זה רק מקרה.

ככול שליבו של אדם פתוח יותר, כך ירגיש יותר ויותר את יד ה' במאורעות הסובבים אותו. וכאמור, זה אפשרי בלי להכחיש כלל את החוקיות שבטבע.

(בדרך העולה, הרב משה גנץ)

אישה שמעה את הצעקות כי במקרה הלכה לשירותים שנמצאים מקדימה בדיוק באותו הזמן (הדלת של תא הטייס היא אטומה ומחוסנת כדי למנוע מטרוריסטים לחדור אליה).

הטייס הפצוע הספיק/הצליח לפתוח את הנעילה של הדלת.

המחבל הנאצי החליט להשתלט "מוקדם מידי" על המטוס כאשר המצב עוד היה הפיך.

היו על המטוס הזה ממש במקרה 2 טייסים נוספים שיכלו להמשיך להטיס. בטיסות של 4 שעות אין יותר מזוג טייסים אחד בדרך כלל.

היו שם מספיק בעלי תושיה שיכלו גם לטפל במחבלים, גם לטפל בדיילים, וגם להשתלט באופן זמני על ההגאים לפני שהטייסים הנוספים הגיעו לתא לקבל פיקוד.

אנשים אכן נפצעו, ואחד הגיבורים תיאר את הקושי להגיע לקדמת המטוס. אמבולנסים ונט"נים חיכו (או היו בדרך לחכות בנתבג לפי הדיווח) למטוסי החילוץ כדי לטפל מיד בנוסעים דחופים.

צירוף הנסיבות הוא פלאי כמו במגילת אסתר. אז לא, הקב"ה לא קרע את הים, אבל הוא שם על המטוס זוג טייסים נוסף וישראלים בעלי גבורה ותושיה.

אבל אני רואה שמקשים הרבה קושיות על מה שקרה שם אם זה בכלל בדרך הטבע.

עוד שאלה שראיתי:

יש מי שטוען (בשם איזה טייס, לא יודע) שהמטוס היה אמור להתפרק ביציאה מהצלילה הזאת

מעבר לכך שהוא טען, שלצאת מצלילה כזאת גם טייס מנוסה יתקשה מאד וזה מאד מורכב, ובא אינסטלטור ויוצא מזה רק ע"י משיכה בהגאים.

נס גמור, חצי נס, נס בתוך הטבע, טבע לבד - מה זה משנה? אפשר להודות להקב"ה בכל מקרה. ברכת הגומל מברכים על עצם היציאה מהסכנה ומודים להקב"ה שגם בתוך הטבע הוא ברא יכולת לתקן.

כמו שאתה מבין בעצמך, השאלה ששמעת היא שאלה רדודה שבה השואל לא מבין בפיזיקה וההנחה היא שגם אתה לא מבין בפיזיקה. זה מנוסח באופן שמכריח אותך להגיד "כן, זה נס גדול מהחיים והכי נדיר אי פעם" רק כי אין לך כלים לנתח בכלל את הפרטים האלה.

וכמובן שזה טענה "בשם איזה טייס". איך אפשר לצפות למשהו אחר? ככה נראית שאלה מבושלת. ולכן היא חסרת ערך בעיניי.

אבל כמו שאמרתי בתחילת התגובה, מה זה בעצם משנה? נניח וזה לא נס גמור, מה אז? ונניח שזה כן נס גמור, מה אז?

אבל אלו ששאלו במקור התכוונו להכחשה או שאלה האם זה באמת קרה או שעובדים על כולם עם צילומים מאיזה אולפן

כה גדולה, כה לא "הגיונית". ליהודים. דתיים או לא.

זה קידוש השם. בכל העולם. מי שעיניו בראשו.

לא צריך שיראו לו בכוח כל מיני ניסים כדי להכיר בעם ישראל. כי כבר עיניי בראשו ושכלו במוחו.

ומי שאינו כזה אז שום נס לא יעזור בשבילו, וכמו שהעולם מוכיח ליהודים באופן חד-משמעי.

לי זה נראה שיש יהודים שפשוט מאוד פוחדים מהטבע או שהאימנה שלהם בכללי מאוד חלשה ולכן הם נואשים לראות נס שירגיע אותם...

ראיתי גוים שהעלו סרטונים אחרי המקרה שהם אומרים בהתפעלות ש"אלוהים נמצא בצד של עם ישראל"

ואיזה גויה שאומרת "אותו אלהים שהוציא אותם ממצרים, זה הוא ששומר עליהם עכשיו"

אנשים אוהבים לקחת את אותם אירועים ולהגיע איתם למסקנות שהם כבר קבעו מראש.

מי שגם ככה החזיק בדעות האלו מפרסם תגובות כאלו, ומי שמפיץ קונספירציות ממשיך להפיץ אותן.

אין חדש תחת השמש.

כשגוי "לא אנטישמי" אומר דברים כאלה (שזה כבר הערצה ולא רק "לא שנאה"), וגם מרגיש דחף לפרסם את זה בסרטון,

זו עליית מדרגה בגילוי רצון הקב"ה. וגם הוא יכול למשוך אחריו אחרים בסרטון הזה

בכל אופן, אני לא חושב שזה נכון מה שאת אומרת.

כמובן יש שונאים שלא יחזרו גם על פתחה של גהינום, אבל זה לא תמיד ככה.. יש גוים שמשנים את דעתם

כמה זמן פנוי יש לאנשים

וכמה פרנויות

מעצבן אותם שזה יגרום אמפתיה לישראל, אז השנאה מעודדת אותם למצוא קושיות

(חלק מנסים גם לשקר ולהמציא סתירות מסרטונים של טיסות אחרות לגמרי)

וממילא נפילת מזוודות, היכולת של אנשים לעמוד וכו'...

למה אם מטוס טס במהירות 800 קמ''ש, אתה לא שואל איך זה שאף אחד לא נדבק למושב בעקבות המהירות הגבוהה?

התשובה היא שלא המהירות יוצרת כוחות שלא מאפשרים ללכת, אלא התאוצה.

גם אם הנחיתה תהיה במהירות 2,000 קמ''ש אבל התאוצה תהיה 0, אז הכל יתנהל כרגיל עד שהמטוס יתנגש במשהו חלילה.

בזמן הצלילה אכן היו כוחות ככל הנראה, אבל לא כל כוח הוא מספיק עוצמתי עד שאתה נדבק לכיסא ולא יכול לזוז.

אם נתעלם מהתנגדות אוויר, אז לכל חפץ שנופל תהיה תאוצה זהה, בין אם זה משקולת מתכת או נוצה או מטוס.

במציאות כמובן שזה לא כך, יש חומרים עם התנגדות אוויר משמעותית כשהם נופלים, ואז התאוצה יכולה להיות נמוכה מאוד או אפילו להיעצר לחלוטין בשלב מסוים. מטוס למשל הופך לדאון ענק אם פתאום המנועים כבים, כלומר הוא יורד מאוד לאט יחסית וכמעט ללא תאוצה.

כמובן זה לא המקרה כאן, כי הטייס המחבל ימ''ש בכוונה כיוןן את המטוס למטה, ואני דיברתי על מצב שבו הטייס מנסה להציל את המטוס ולא לרסק אותו...

זה קשור יותר לשאלות פסיכולוגיות של אמון בממסד ודעות קדומות מאשר לעובדות עצמן.

מזכיר לי איך אחרי הרצח של צ'רלי קירק, עוד לפני שהגופה התקררה הימין האנטישמי באמריקה התחיל לבנות סיפור שישראל עומדת מאחורי הרצח ולא הרוצח שנתפס. עוד לפני שהיו בכלל ראיות לכאן או לכאן, העיקר להטיל ספק ולבדוק "מה מחביאים מאיתנו".

ברור שזה בעיקר כדי לחזק את השנאה לישראל, כי קירק היה אחד מפעילי ההסברה הכי גדולים בעד ישראל ומאוד ציוני.

טוענו שהוא נפגש עם איזה פילטרופ יהודי בערב לפני- שהוא כמובן סוכן מוסד כמו כל היהודים, והוא לא היה מרוצה מקירק כי הוא התחיל "לגלות את האמת", אז למחרת ישראל חיסלה אותו. וזה בלי להתיחס לחור הגדול שאם ישראל הייתה עורכת חיסולים של דמויות ציבור אמריקאיות, קנדיס אוונס, טארק קארלסון ודומיהם שמפיצים את השטויות האלו היו הרבה לפניו ברשימת החיסול בתור דמויות שעושות הרבה יותר נזק תדמיתי לישראל מאחד התומכים הגדולים שלה.

הטענה הזו נשמעת לי קצת דומה מבחינת הפרנויה שמאחוריה. קודם כל ההנחה היא שישראל אשמה באיזה טריק או הטעייה בקנה מידה בין לאומי. אחר כך מתחילים לחפש "הוכחות", כשהעיקר הוא לא לספק סיפור נגדי הגיוני, אלא בעיקר לערער על הסיפור הרשמי הקיים. המסקנה צריכה להיות "זה לא נראה *לי* הגיוני, וזו אשמת ישראל", ולא הסבר אחר שמסתדר יותר. עם כמה שיותר שימוש בידע כללי ולא מדוייק של אנשים על פיזיקה או איטנרסים בין לאומיים.

אני לא חושבת שמענה ל"שאלות" האלו לבדן מספיק כדי להתגבר על התופעה, כל עוד לא מבינים שהנחת היסוד היא שנאת ישראל וערעור על המצב הקיים בכל מחיר.

אבל עניין אותי בעיקר התשובות לשאלות, לא מה דעתכם על המקשים עצמם

נראה לי שלא הבהרתי את עצמי כמו שצריך

לענות עליהן ברצון טוב לא עוזר בכלל.

עצם הלגיטמציה של השאלות האלו שאתה עושה, גם אם אין לך כוונה רעה, נותנת מקום לספקות וההאשמות האנטישמיות האלו.

אם הייתה מנסח "תעזרו להבין את הפיזיקה שמאחורי המקרה הזה, איך זה שא', ב', ג', כו'" אז לא הייתי מגיבה. אבל בניסוח שלך כאילו זה הגיוני וסביר "להקשות" על המקרה הזה, פשוט מדיף ריח של קונספירציות אנטישמיות.

אני לא חושבת שאסור לערער על כל מקרה או סיפור שמפורסם, הכל שאלה של מה הנחת היסוד ומה המניעים. (אני מבינה שלא התכוונת לזה ככה).

איך הגעת בכלל לתאוריות האלו?

בכל אופן הגעתי לזה מהפייסבוק שכולו התמלא סרטונים על הנושא - מהערצה ועד ספקנות והכחשה

הקשבתי לשני הצדדים כי זה עניין אותי.

האלקים ברא את האדם ישר והמה מחפשים חשבונות רבים. זהו זה.

הפסקנו להיות תמימים, עם שכל ישר, ישרים......חבל.

אין עוד מלבדו

יש בורא עולם!

אין מה לעשות, זה מעל השכל שלנו. מודים לבורא עולם שבימים שנוטלים ד' מינים להסיר רוחות רעות מלמעלה זכינו לנס כזה

כמו שהכפירה מביאה אנשים דתיים להעמיק באמונה, ככה הקונספירציות מביאות אנשים להעמיק במדע..

"התקופה הנוכחית נושאת מאפיינים המזכירים את נבואת מיכה, 'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת', ומזמינה בחינה מעמיקה של ההקבלה ההיסטורית הזו."

מעבר לחומר: גילוי הניצוץ האלוקי כציר הגאולה התודעתי

במרכז התודעה היהודית עומדת האמונה כי הגאולה תלויה בחשיפת הנקודה הנשמתית שבכל אדם. דמות המשיח מייצגת דביקות עילאית בבורא, המעוררת את הניצוץ האלוקי בכל יהודי ומחברת אותו לשורשי נשמתו.

תהליך זה מקרב את מימוש נבואת ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב', ב-ג).

התגלות המשיח תביא לשלום עולמי וליציבות: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (שם, ד).

באור הניצוץ האלוקי, יתברר כי רדיפת החומריות הייתה רק "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א', ב), והמציאות תזדכך לרוחניות צרופה.

כפי שסיכם הרמב"ם (הלכות מלכים י"ב): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". העולם יתאחד סביב ההכרה באחדות הבורא, כנאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט).

שיהיה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

צריך לבחור רק אחד, העדפה הכוונה אחד על פני האחר, כלומר כשיש לך רק אופציה אחת.

עם משפחה יש הרבה הזדמנויות,

עם חברים יש פחות.

לפחות ככה זה אצלי

משפחה שלמה בדרך כלל זה חיבור בין אנשים שההעדפות שלהם קיצוניות בהבדלים. למשל תינוק בן שנתיים ומתבגר בן 14.

כשזה משפחה, עדיף לפצל, בדרך כלל.

כשזה חברים - עדיף לבחור חברים עם העדפה דומה לאותו סוג של טיול.

אבל יציבות כלכלית לא נוצרת בהכרח מרכישת תואר או מקצוע והגשת קו"ח. השוק הרבה יותר רחב וגדול מזה.

אם למדת כלכלה אז זה בסיס לדעת את זה.

ומניות?

מוזמן להרחיב מעט אם תרצה..

בכל אופן, אכן מבאס, אני הצגתי את הרף המינימלי בעייני..

מהצד של ההכנסות

כן יש שוק עבודה שיכול להיות קשוח וAI שמשנה דברים והרבה אנשים על משרות

אבל עדיין רוב העובדים בינוניים ומטה

אם רוצים להצליח יותר

צריך להיות עובד טוב יותר שתורם יותר למערכת

ראש גדול

רצון ללמוד ולהתפתח

לתת ולקבל מעבר

למצוא עבודה שאוהבים ורוצים להשקיע

יש משרות שצמאות לעובדים טובים

ככה אפשר לא רק להגיע למשכורת ממוצעת אלא יותר

מהצד של ההוצאות

רוב האנשים צורכים את מה שהם חושבים שהם צריכים

ואולי הם באמת צריכים

אבל התנהלות נכונה מתחילה בצריכה בהתאם להכנסה

לצרוך פחות מההכנסה

ואז נשאר כסף לחסוך ולהשקיע

בגילאים צעירים זה קשה יותר

כי אז ההכנסה יכולה להיות נמוכה יחסית

אבל אם מבינים את הקונספט שלא מוציאים מה שאין

אפשר להתנהל נכון גם בהכנסה נמוכה

ואז כשההכנסה גדלה אפשר לחסוך יותר

שינה קצת. נשאר רק ההקשר ההיסטורי של היום, ומופנית כלפינו הדתיים פחות ביקורת על החגיגות ביום הזה.

עדיין מופנות ולכן זה שינה קצת. אבל גם קצת הוא חשוב

נכון, גם שינוי קטן בטון או בהקשר יכול להיות משמעותי, במיוחד כשמדובר בנושא רגיש עם מטען היסטורי וחברתי.

פוליטית יותר מאשר עניינית?

אתן לך דוגמא -

אתמול ראיתי ברשת חברתית מסוימת שאנשים רבים מתחו ביקורת על כך שהיו חגיגות ביום הטבח. בעיקר שחגגו במתחם הנובה אבל לא רק (דווקא לגבי מתחם הנובה זו ביקורת שאני יכול לקבל). אחד השווה את זה לחגיגות ביום השואה.

כתבתי לו שלידיעתו התאריך הוא ה3.10

(הרי הוא לא באמת מציין את שמחת תורה תשפ"ד אלא את ה7.10. אבל אם אפשר למתוח ביקורת כלפי דתיים למה לא?)

ולא כתגובה לפסטיבל חטופים כזה או אחר

לכם גם התייחסתי דווקא אליו. אבל הפוסט שם אכן עסק באירוע שהתקיים בנובה

במחילה, אלה אנשים טיפשים שזזים לפי החליל של דף המסרים שהם לא מודעים לכך שהם מקריאים אותו.

אנחנו רוקדים בשמחת תורה ושמחים בפורים ושמחים בסוכות ומדליקים בחנוכה (אגב, האם הפסטיבל בחנוכה זה בסדר למרות שבתאריכים האלה היתה השואה?) אפילו שהשואה באירופה הייתה 5 שנים וכל אחד מהחגים בלוח השנה קרה בה. החג מבטא משהו נצחי, והטבח - כל טבח או אסון - הוא זמני ונקודתי ביחס לנצח. ולכן לא מבטלים את הנצח מפני הזמני, אך מזכירים את הזמני גם בתוך הנצח. אצלנו הקפה שישית הפכה להקפת זיכרון, ספציפית (גם לצערנו יש לנו נופל מהקהילה שההקפה לזכרו).

לכן תיקנו לומר יזכור ואל מלא רחמים; לכן תיקנו אב הרחמים.

שלא מתאים לצורה בה הורגלנו לחגוג אותו...

עשו הקפה אחת המוקדשת להודיה והקפה עם תפילה להצלחת חיילינו וביזכור בשמחת תורה מוסיפים כקהילה משהו לזכר ההרוגים בטבח

ששרים בה רק שירים רגועים/עצובים ולפניה אומרים כמה מילים על זה שהשמחה מהולה בעצב, בזיכרון וכו'

מעניין לראות שהשאלה הזאת עדיין חיה גם שלוש שנים אחרי. נראה שאין תשובה אחידה: יש קהילות שמשלבות זיכרון בתוך ההקפות, ויש כאלה שבוחרות להמשיך כמעט כרגיל. דווקא המגוון הזה מעניין לראות מה באמת נשאר כמנהג קבוע לאורך זמן.

ארוך מדי

שלושתם

❣️

תודה