זה היה בערך אותו דבר...

גם כשהיינו אצלם בשבתות רצו שהתינוקת (יונקת בלבד) תישן איתם....

וכל אירוע-תביאו אותה אלינו...

לפעמים (בעיקר בהתחלה) בלית ברירה הסכמנו גם אם לא רצינו, ולרוב פשוט התעלמנו או זרקנו איזו סיבה... אנחנו גם רוצים להראות אותה למשפחה באירועים וכו', רוצים שהיא תהיה אתנו, השתדלנו גם לבוא הרבה ולהראות אותה (אתנו), כי הם באמת מאוד אוהבים אותה ולא עושים את זה מכוונה רעה.

ולאט לאט זה פחת, גם כי כנראה הבינו את המסר וגם בגלל שהיא גדלה.

זה עובר  

זה התינוק שלך ואת ממש לא צריכה לשבת ולהשתעמם בבית מגעגועים אליו כי בא לה עליו.

תודה רבה שתחכה בסבלנות שיגדל קצת.

את אמורה להרגיש ממש בנוח עם עצמך. 

תגידי לה שכרגע הוא קטן ולא הולך לשום מקום בלעדייך. 

גם לא לסבתא אלא אם כן בא לך לצאת,

לשעתיים בלבד, לא ידעתי מה לעשות היה לי כל כך מוזר להיות לבד בבית!

אז בטח איך אפשר לתת את הבן שלך לסבתא סתם. אם היא רוצה שתקפוץ לביקור

או שאת תקפצי אליהם לביקור. כך הבת שלי עושה עם הנכד המתוק שלי.

בהצלחה.

הוא התינוק שלך, הוא לא צעצוע של איש.

ויש לך הסבר הכי לגיטימי - הוא יונק!

ואת גם יכולה לומר שהבעיה אצלך - את לא מסוגלת ודי.

אני מניחה שאם לא סתם תדחי אותה לפעם אחרת, אלא תסבירי את העיקרון שהוא איתך - יפסיקו להציק לך בנושא.

בעניין הטלויזיה - עוד מוקדם, אבל בשלב ראשון, כשאתם אצלם להראות אי נוחות מכך. להזיז אותו מהטלויזיה תוך אמירה שאתם לא מעוניינים שהוא ייחשף אליה. כשהם ידעו שזה עקרוני ומפריע לכם, הם יבינו כשתאמרו בהמשך שאתם לא מסכימים שייחשף אליה בכלל.

(אח"כ לא בריא גם נפשית ושיכלית)

האור המרצד הזה והצבעים משפיעים על המוח.

גם על אנשים מבוגרים.

ידוע שזה מפריע לשינה איכותית.

קל וחומר לתינוק קטן שהמוח שלו אפילו עוד לא למד הרגלים טובים.

וזה בלי קשר לעניין הדתי.

כמוש ירושלמית כתבה, התזוזה המהירה של התמונות והאורות לא בריאה לו למוח. גם זה כ"כ חבל כי תינוק בגיל הזה מתעניין בכל דבר כמעט, אז למה בטלוויזיה?

ובגיל שלושה חודשים הם כבר רואים יותר למרחוק.

קודם כל- את פשוט מקסימה

חמות קורבה זה טוב וגם לא טוב

ואם אתם מתכננים להיות קרובים אני חושבת שצריך להיות אמיתיים ועם זאת מאוד מאוד עדינים.

אומרים שאפשר להגיד הכל בצורה הנכונה..

אז גם אצל ההורים של בעלי רואים טלביזיה. וכשהיינו זוג ללא ילדים זה פחות הפריע.. ואז הגיעו ב"ה הילדים

ובשנה הראשונה אמנם ילד לא מבין את התכנים אבל יש משמעות רעה לחשיפה לטלביזיה (חומר לשרשור בנפרד..) וכבר לא רצינו שהילדים ייחשפו לזה.

ומאז כשאנחנו אצלם והנכדים ערים הטלביזיה בסלון כבויה (יש אחת דולקת בחדר למקרה שמישהו מרגיש שהוא ממש חייב..)

ולדעתי זה הכי לגיטימי לבקש את זה ואם את רוצה תפני אליי בפרטי ואני אוכל לתת לך חומר שתוכלי להציג בפניה על למה זה רע לשים ילד מתחת לגיל שנה מול טלויזיה ועל ההשלכות של זה לעתיד.

בקשר לזה שהילד יהיה אצלה- גם זה מזכיר קצת את חמותי..

הילדים אצלי בני שלוש ושנה וחצי ואין מצב שאני הולכת לישון בלעדיהם (מסניפה אותם לפני השינה כמו נרקומנית חחח)
וחמותי כל הזמן שואלת מתי נלך אני ובעלי לצימר ונשאיר אותם אצלה

ואני אומרת לה שאם הייתי צריכה להשאיר אותם איפושהו בעולם הייתי שמה אצלה (שקר לבן, רק אם אמא שלי לא היתה יכולה..) אבל אני לא יכולה כי אני אשתגע בלעדיהם (אמת לאמיתה). וכשהיא אומרת לי שצריך לדעת לשחרר אני מחייכת ואומרת שהיא לגמרי צודקת אבל מה אני אעשה כזאת אני.. ועם זה כבר בעיה להתווכח..

מקווה שעזרתי..

כל הכבוד!

להצליח שהדברים יתנהלו כרצונך, ובכל זאת בלי לפגוע ואפילו להגניב מחמאה על הדרך..

תעשי משו כיף עם חברות, משו לעצמך..

ממש לא חייבת כל פעם! אבל אני חושבת שזה יכול להיות נחמד פעם ב..

לדעתי הטלוויזיה זה שטויות בגיל הזה.. אם הוא בן 4-5 זה כבר יותר בעייתי, אבל כרגע זה ממש לא קריטי, יותר חשוב לעשות מצוות כיבוד הורים ולתת לה קצת אותו!

אם איני טועה של ארגון הבריאו העולמי, אבל ממש לא סגורה. בטוח של אחד מארגוני הבריאות הרציניים. מן הסתם בחיפוש גוגל פשוט אפשר למצוא.

"מחקרים מוכיחים כי קיים קשר בין צפייה בטלוויזיה לבין התפתחות הפרעות קשב וריכוז, הפרעות שינה אצל ילדים, עודף משקל, התנהגות אגרסיבית ועוד. לדבריהם הדבר קורה גם כאשר הטלוויזיה פועלת ברקע. עוד ציינו כי ילדים שמבלים זמן רב בצפייה בטלוויזיה עללים גם לסבול מעיכוב בהתפתחות בדיבור ובפעילות יצירתית"

http://www.tipa.co.il/articlePage.asp?articleId=3282

והוא לא כל יום יושב מול המסך...

אהבל לגבי השלושה חודשים - להפך. כמה שזה יותר צעיר, המוח פחות מפותח ויש יותר סיכוי לפגיעה.

מסכימה איתך שזה קשה כשזה אובססיבי וכל הזמן מבקשים ומנדנדים...

ואת צודקת שהוא קטן..

אבל בגיל הזה הוא יכול גם בלעדיך...

את יכולה גם לתת לה אותו לשעה,שעתיים ושתחזיר לך אותו.

להניק, להגיד לה לבוא לקחת ולהחזיר עוד שעתיים..

ככה הוא לא רעב בטוח.. ויש לך שעתיים שלמות לעצמך לקרוא ספר/לישון/ לעשות הליכות/ לאפות...

נכון שזה נשמע כמו חפץ שנותנים אבל בכל זאת- זה הנכד שלה.. טבעי שהיא תרצה קצת לשחק איתו.. 

ובטח שלא להסכים כל הזמן אלא מתי שמתאים לך ובתנאים שלך (טלויזיה מכובה כי זה לא בריא לו) ובטח שלא על חשבון הזמן שלכם..

אבל יש ימים כאלה שצריך להתאוורר ולהיות קצת לבד ואז זו הזדמנות יקרה מפז..

ועוד נקודה- אם תביאי רק כשתצטרכי טובה ואף פעם לא תתני מעבר- הם ירגישו מנוצלים.. וזה לא נעים..

הזדמנות לנוח ולעשות מה שאת אוהבת.

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת וכן את נורמלית!!! לדעתי הכי טוב זה פשוט לדבר אתה על זה, ובמקרים כאלה עדיף שבעלך ידבר אתה ויסביר לה את זה לא באופן פוגעני אלא בגלל טובת התינוק...

לא שיש לי המון ניסיון של עשר ילדים,

אבל ניסיון של תינוק אחד שאמא שלו היתה בבית חולים כמה פעמים לכמה ימים... בגיל חודש  וחודש וחצי.

אין שום קשר למה שקורה אח"כ

בגיל הזה הם לא זוכרים שום דבר אח"כ . אז זה ממש לא אומר שיהיה לו יותר קל או קשה במעון או אצל מטפלת.

ואת לא צריכה להתנצל על זה.

לדעתי תקבעי לך כללים שהוא לא מבקר אותה יותר מ x ימים בחודש. ואל תסטי מזה! גם אם תצטרכי להזמין בייביסיטר או לקחת אותו איתך למקומות לא הכי נוחים. כי אני מריחה פה סבתא קצת מגזימה וכלה קצת טובה מדי. את עוד עלולה להגיע למצבים שאת שמה אותו אצלה כי לא נעים לך לסרב.

ודרך אגב, ככל שנפרדים יותר ויותר מהתינוק זה עלול לשבש את ההנקה. זה ילד ראשון שלך ואת עדיין לא מכירה את אופי ההנקה שלך לטווח ארוך ולא הייתי מציעה לך לעשות כאלו צעדים סתם בלי סיבה (כלומר להיפרד ממנו כשאין לך לימודים/עבודה).

אני מהסיבות האלו לא הבאתי מוצץ וכל פעם שחמותי רצתה לשמור הסברתי שאין לילדים שלי מוצץ ושהם חייבים את אמא.

ככה חסכתי לעצמי הרבה כאב ראש.

מה שאת מרגישה לגמרי לגמרי מובן, ברור, ונראה לי שכל אישה נורמלית היתה מרגישה ככה.

לגבי הטלויזיה. מה אומר?, לא בטוח שזה יהיה קל, אנחנו לא ויתרנו להורים שלי (כל פעם שהטלויזיה היתה דולקת, הסתגרנו בחדר. עד שהם קלטו את הרמז והפסיקו להפעיל אותה כשאנחנו שם). מה יהיה אצלכם, ימים יגידו. אולי זה ילך חלק, אולי לא. 

בכל מקרה אני לא הייתי נותנת לילדים שלי להיות בחדר עם פלזמה ענקית וערוץ 2 זועק מתוכה עם כל הזוהמה שבו. ולא אכפת לי מה יגידו!!! אלו הילדים שלי ואני לא מוכנה שיחשפו לתכנים כאלו.

סיטר והעיקר לא להעזר בסבתא שרוצה לעזור?????

אני ממש לא מסכימה עם זה!

אמא צריכה לומר מתי נוח לה ומתי לא. למה צריך לסבול בשביל זה?

ממש לא חושבת שזאת הגזמה.. כשתהיי סבתא תרגישי את זה

אז סבבה אבל אם היא מרגישה שהסבתא הזו מאוד אסרטיבית והיא מאוד לא. והיא מוצאת את עצמה עושה דברים בניגוד למצפון שלה, או שהיא מרגישה תחושות של חוסר השלמה עם הצעדים שלה, אז צריך לדעת לשים גבולות.

לי זה קרה הרבה פעמים עם המשפחה של בעלי. כשהייתי כלה צעירה התביישתי לשים גבולות בכל מיני הזדמנויות. 

לפעמים לא רציתי ללכת לאירועים מסויימים שלחצו אותי ללכת אליהם

או שביקרו אותי אחרי הלידה יותר מדי

או שהביאו לנו דברים שלא רציתי שיביאו

או שנדחפו לנו בהחלטות משותפות

ועוד ועוד...

כל עוד הייתי צעירה ולא מספיק אסרטיבית לשים את הגבול סבלתי מאוד. גם מבחינה זוגית וגם מבחינה אישית.

היום כשאני כבר לא צעירה והרבה יותר אסרטיבית מבעבר, אני כבר לא מרגישה את המועקה התמידית הזו בכל מה שקשןר במשפחה שלו.

אם הפותחת מרגישה שכל ההתנהלות עם הסבתא והתינוק יוצאת מכלל שליטתה (וזה לא משנה מאיזו סיבה) היא צריכה לדעת לשים לעצמה גבולות.

המצב הזה של מגורים ליד ההורים יכול להיות מאוד רגיש ולא כדאי להתרגל לדברים שמפריעים לנו, אלא צריך לטפל בהם.

אחרת זה פשוט צף אחרי כמה שנים בכל מיני צורות לא נעימות...

אלא יותר כללי כתגובה לmshlomo

זה נכד ראשון ?

אני כן הייתי נותנת קצת (אולי לא כל פעם שמבקשת, אבל כן מדי פעם), לזמנים קצרים שלא ישבשו את ההנקה. אולי אבל בגיל מאוחר יותר (ותגידי לה: כרגע הוא נראה לי צעיר מדי לזה, בע"ה עוד _______).

ובנוסף - בתנאי שמכבדים מה שחשוב לך (בעלך יכול לעשות את זה. להגיע עם ההמלצות הרלוונטיות, ולומר משהו כמו: בטח אתם לא מכירים כי זה מהשנים האחרונות, אבל ההמלצה של רופאי הילדים היא לא לשים תינוקות מול טלוויזיה. ובהמשך להעלות גם את העניין החינוכי).

ובאמת יש מה להעריך את הרצון שלה לעזור - (גם אם זה פשוט געגועים לנכד..) - זה לא מובן מאליו בכלל. והגיוני שבהמשך - כשחזרי לעבודה / ילדים נוספים וכד' - את גם תשמחי בזה.

וגם אותך אני מעריכה על הכבוד והעדינות כלפי חמותך.

לא כתבת איך הקשר ביניכן. האם היא אסרטיבית כלפייך וקשה לך לסרב כמו שכתבו אחרות? או שאלו בקשות רגילות (גם אם חוזרות ונשנות)?

ולהקל על האם הטריה, לקחת קצת את התינוק ולאפשר לה להשלים שעות שינה..

באמת נשמעת מקסימה חמותך

אולי היא מנסה לעזור?

אני, למשל, הייתי מותשת אחרי הלידה, אבל לא ידעתי לבקש עזרה. חודש לא אכלתי כמעט כלום. אמרתי לכולם ש-בטח, אני מסתדרת!! אבל לא הסתדרתי בכלל- ואפילו לא ידעתי להגיד לאמא שלי שאני צריכה עזרה. 

הלוואי והיו מכריחים אותי לקבל עזרה. הלוואי שחמותי ואמא שלי היו מבקשות ממני את התינוק כל הזמן. הייתי כל כך צריכה את זה! להיות לבד, להתאוורר קצת...לצאת.

משכב הלידה היה בשבילי תקופה נוראית כי לא ידעתי לבקש עזרה.

אולי חמותך חושבת שאת ככה- קשה לך אבל את לא יודעת לבקש עזרה. אולי היא הייתה ככה כשהיא ילדה. אולי היא רק מנסה לעזור.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

טיפול בד"כ ירד יותר לעומק/ שורש הבעיה ומשם נוצר השינוי.

באימון מתאמנים איך לשנות את ההתנהגות, לא משנה מה העבר ומה מקור הבעיה.

להבין לעומק על מה זה יושב, להעלות את הערך העצמי שלך ולטפל בזה...

אני הלכתי לטיפול בגישת cbt אצל עוסית קלינית, בין השאר לבעיה דומה למה שאת מתארת, וזה שינה לי את החיים ממש

חושבת ששיתפתי פה כבר כמה פעמים😅 אבל זה ממש היה מציל חיים מבחינתי.

אני עוקבת אחרי כמה מטפלות ומאמנות. וכולן כמעט כותבות הרבה על להרגיש אהובה ורצויה. לראות את הטוב בעצמך. חמלה עצמית.

לדוג' מיכל ניאזוף כותבת על זה מאוד יפה, יש לה קבוצות חינמיות שאפשר לעקוב אחריה.

וכמו שאמאשוני כתבה לעשות שינוי אמיתי אז טיפול או אימון.

בהצלחה!!!

כמה תכונות

חוסר אהבה עצמית

חוסר בטחון עצמי

והימנעות חברתית

גם אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לאהבה עצמית/ בטחון עצמי

צריכים לעבוד ולתרגל את התכונות

כדי לשנות  

צריך

ללמוד

לנסות ולטעות

ללמוד ולהשתפר

אפשר עם עזרה מקצועית

ואפשר למשל עם גיפיטי

אבל בסוף העבודה העיקרית זו עבודה עצמית עם הידע והכלים שרכשת

(אני עשיתי דרך ארוכה

עם התכונות הללו

לבד

טרום עידן AI

וחלק מהדרך בלי גישה לרשת/ למקור מידע אחר

הייתי מתבוננת על אנשים שיש להם את התכונות הללו ולומדת)

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)