נזכיר כי ב-9 לינואר 1968 יצאה הצוללת אח"י 'דקר' מנמל פורטסמות באנגליה לכיוון נמל הבית בישראל, חיפה. הצוללת, עליה פיקד רב-סרן יעקב רענן, נשאה על גביה 69 אנשי צוות. צוות הצוללת שהו באנגליה לרגל שיפוץ הצוללת והשבחת מערכותיה. שישה ימים לאחר מכן עצרה הצוללת להצטיידות ולתדלוק במיצרי גיברלטר ויצאה בחצות ליל לכיוון חיפה.
את דרכה חזרה עשתה הצוללת מטעמי בטיחות בצלילה ועל פי נהלים שנקבעו מראש נדרשה לקיים קשר עם המפקדה בכל 8 שעות.
את השדר האחרון ששלחה הצוללת קיבלו מפעיליה בארץ ארבעה עשר ימים לאחר הפלגתה. למחרת ב-26 לינואר, בשעה 08:00 בבוקר הייתה צריכה הצוללת 'דקר' לשוב ולדווח למפעילים בארץ אולם קשר זה מעולם לא נוצר.
מערכת הבטחון פתחה בחיפושים נרחבים אחרי הצוללת ואנשיה. לחיפושים חברו כוחות בינלאומיים עד לסוף חודש ינואר.
לאחר שה- 'דקר' לא נענתה לתדר בין לאומי בגלוי החלה מפקדת חיל הים בחיפושים נרחבים בשיתוף כוחות בינלאומיים עד לתאריך ה-31 לינואר.
ארבעה ימים לאחר תום החיפושים הנרחבים הודיע דובר צה"ל כי "המטה הכללי קובע בצער, כי יש לראות בצוללת אח"י 'דקר' על 69 אנשי צוותה, נעדרת".
למעלה משנה לאחר תום החיפושים נמצא מצוף הצוללת בידי תושב חאן יונס. בעקבות החיפושים נפתחו חיפושים בחופי מצרים אולם ללא תוצאות.
בדו"צ מציינים כי בשנת 1987 מונה תת-אלוף (מיל') הדר קמחי לעמוד בראש צוות אשר יבחן מחדש את ממצאי ה- 'דקר'. לאחר בחינה מחודשת של הממצאים הוקמה בתחילת שנות ה- 90 ועדת בדיקה חדשה לנושא הצוללת 'דקר' אשר החליטה לבצע חיפושים בים האגאי. את החיפושים ערך חיל הים בשיתוף הצי האמריקאי בסיוע הצוללת האמריקאית NR-1 ובעזרת ציוד משוכלל המתאים לחיפוש בעומק רב בנתיב ההפלגה המקורי של הצוללת 'דקר'.
לפני כשש שנים ב-8 למאי '99 נמצאה הצוללת 'דקר' על ידי חברת 'נאוטיקוס' במרחק 500 ק"מ, מערבית לחיפה ובעומק של כ-3 ק"מ. כשנה מאוחר יותר נמשה הגשר של הצוללת מן המים ועבר תהליך ארוך של שיחזור במספנות חיל הים. בגמר העבודה הוצב בחזית מוזיאון חיל הים בחיפה.
בצה"ל מזכירים עוד כי במסגרת הבדיקה האחרונה שנערכה על ידי חברת 'נאוטיקוס' הועלו ממצאים מהקרקע לצורך בדיקה. מה שנראה תחילה כסירת הצלה אישית נתגלה כשקית ניילון אטומה. עם פתיחת השקית נמצאו בתוכה מדים ארוזים יחד עם מעיל סערה מפלסטיק וכנפי צוללן (האות אותו עונדים לוחמי הצוללות). בעזרת מספר אישי המוטבע על כנפי הצוללן זוהו החפצים כחפציו של אלמוג יוסף. המשפחה אשר קיבלה את המדים בהתרגשות רבה החליטה כי מקומם הראוי במוזיאון חיל הים.
(ש)
את דרכה חזרה עשתה הצוללת מטעמי בטיחות בצלילה ועל פי נהלים שנקבעו מראש נדרשה לקיים קשר עם המפקדה בכל 8 שעות.
את השדר האחרון ששלחה הצוללת קיבלו מפעיליה בארץ ארבעה עשר ימים לאחר הפלגתה. למחרת ב-26 לינואר, בשעה 08:00 בבוקר הייתה צריכה הצוללת 'דקר' לשוב ולדווח למפעילים בארץ אולם קשר זה מעולם לא נוצר.
מערכת הבטחון פתחה בחיפושים נרחבים אחרי הצוללת ואנשיה. לחיפושים חברו כוחות בינלאומיים עד לסוף חודש ינואר.
לאחר שה- 'דקר' לא נענתה לתדר בין לאומי בגלוי החלה מפקדת חיל הים בחיפושים נרחבים בשיתוף כוחות בינלאומיים עד לתאריך ה-31 לינואר.
ארבעה ימים לאחר תום החיפושים הנרחבים הודיע דובר צה"ל כי "המטה הכללי קובע בצער, כי יש לראות בצוללת אח"י 'דקר' על 69 אנשי צוותה, נעדרת".
למעלה משנה לאחר תום החיפושים נמצא מצוף הצוללת בידי תושב חאן יונס. בעקבות החיפושים נפתחו חיפושים בחופי מצרים אולם ללא תוצאות.
בדו"צ מציינים כי בשנת 1987 מונה תת-אלוף (מיל') הדר קמחי לעמוד בראש צוות אשר יבחן מחדש את ממצאי ה- 'דקר'. לאחר בחינה מחודשת של הממצאים הוקמה בתחילת שנות ה- 90 ועדת בדיקה חדשה לנושא הצוללת 'דקר' אשר החליטה לבצע חיפושים בים האגאי. את החיפושים ערך חיל הים בשיתוף הצי האמריקאי בסיוע הצוללת האמריקאית NR-1 ובעזרת ציוד משוכלל המתאים לחיפוש בעומק רב בנתיב ההפלגה המקורי של הצוללת 'דקר'.
לפני כשש שנים ב-8 למאי '99 נמצאה הצוללת 'דקר' על ידי חברת 'נאוטיקוס' במרחק 500 ק"מ, מערבית לחיפה ובעומק של כ-3 ק"מ. כשנה מאוחר יותר נמשה הגשר של הצוללת מן המים ועבר תהליך ארוך של שיחזור במספנות חיל הים. בגמר העבודה הוצב בחזית מוזיאון חיל הים בחיפה.
בצה"ל מזכירים עוד כי במסגרת הבדיקה האחרונה שנערכה על ידי חברת 'נאוטיקוס' הועלו ממצאים מהקרקע לצורך בדיקה. מה שנראה תחילה כסירת הצלה אישית נתגלה כשקית ניילון אטומה. עם פתיחת השקית נמצאו בתוכה מדים ארוזים יחד עם מעיל סערה מפלסטיק וכנפי צוללן (האות אותו עונדים לוחמי הצוללות). בעזרת מספר אישי המוטבע על כנפי הצוללן זוהו החפצים כחפציו של אלמוג יוסף. המשפחה אשר קיבלה את המדים בהתרגשות רבה החליטה כי מקומם הראוי במוזיאון חיל הים.
(ש)