שיטת טיפול הנקראת "חשיפה ממושכת", שבמקורה נועדה לטיפול במבוגרים הסובלים מטראומה בעקבות אירועים קשים, הוכיחה את עצמה כיעילה בטיפול בילדים ובני נוער הסובלים מהפרעת פוסט טראומה עקב פיגועי טרור. כך עולה ממחקרה של ד"ר גלבוע-שכטמן ממרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, יועצת למרכז שניידר לרפואת ילדים.
המחקר מומן על ידי המוסד הלאומי האמריקאי לבריאות נפשית (NIMH), והוא פרוייקט משותף של המרכז למחקר וטיפול בחרדה בפילדלפיה, המרכז לחקר המוח על שם גונדה באוניברסיטת בר-אילן ומרכז שניידר לרפואת ילדים.
מדובר בפרוייקט המופעל בבית חולים שניידר ממומן על ידי ה-UJA וניתן לנפגעי טרור לא תשלום.
הטיפול מתמודד עם הצלקות הנפשיות שמשאירים פיגועי הטרור בחלקים בחברה הישראלית, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער. בהודעת בי"ח שניידר נמסר כי ההערכה היא שיותר מ 3% מהמתבגרים בישראל סובלים מהפרעה פוסט טראומטית שנגרמת בעקבות אירוע טרור ומתרחשת גם בקרב אלו שקרוביהם או חבריהם נקלעו לתופת.
יצויין כי הפרעה פוסט-טראומטית שייכת למשפחת הפרעות החרדה. היא נוצרת כתוצאה מחשיפתו של הילד/ה נער/ה לאירוע שבו נשקפה לו עצמו או לאחר (חבר, הורה, אדם קרוב אחר) סכנת חיים או סכנת פגיעה רצינית לשלמותו הגופנית. מיד עם החשיפה לאירוע הטראומטי רוב האנשים חווים פחד, אימה או תחושות של חוסר אונים. אצל מרבית האנשים הפחד והחרדה שוככים, והם חוזרים לתפקוד תקין תוך מספר שבועות. אצל מיעוט ניכר מן האנשים תמונות ותחושות מהאירוע הטראומטי עולות וצפות ללא שליטה. הם חווים מחדש את האירוע בזיכרונות חוזרים ומטרידים, פלשבקים, סיוטי לילה, בהלה מוגזמת, ונמנעים מלעשות דברים שמזכירים את הטראומה (למשל, לבקר במקומות מסוימים, לנסוע ברכב, לישון לבד וכו').
מהמחקר עולה כי 90% מהמטופלים שבו אחרי הטיפול, לחיי שיגרה. (ר)
המחקר מומן על ידי המוסד הלאומי האמריקאי לבריאות נפשית (NIMH), והוא פרוייקט משותף של המרכז למחקר וטיפול בחרדה בפילדלפיה, המרכז לחקר המוח על שם גונדה באוניברסיטת בר-אילן ומרכז שניידר לרפואת ילדים.
מדובר בפרוייקט המופעל בבית חולים שניידר ממומן על ידי ה-UJA וניתן לנפגעי טרור לא תשלום.
הטיפול מתמודד עם הצלקות הנפשיות שמשאירים פיגועי הטרור בחלקים בחברה הישראלית, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער. בהודעת בי"ח שניידר נמסר כי ההערכה היא שיותר מ 3% מהמתבגרים בישראל סובלים מהפרעה פוסט טראומטית שנגרמת בעקבות אירוע טרור ומתרחשת גם בקרב אלו שקרוביהם או חבריהם נקלעו לתופת.
יצויין כי הפרעה פוסט-טראומטית שייכת למשפחת הפרעות החרדה. היא נוצרת כתוצאה מחשיפתו של הילד/ה נער/ה לאירוע שבו נשקפה לו עצמו או לאחר (חבר, הורה, אדם קרוב אחר) סכנת חיים או סכנת פגיעה רצינית לשלמותו הגופנית. מיד עם החשיפה לאירוע הטראומטי רוב האנשים חווים פחד, אימה או תחושות של חוסר אונים. אצל מרבית האנשים הפחד והחרדה שוככים, והם חוזרים לתפקוד תקין תוך מספר שבועות. אצל מיעוט ניכר מן האנשים תמונות ותחושות מהאירוע הטראומטי עולות וצפות ללא שליטה. הם חווים מחדש את האירוע בזיכרונות חוזרים ומטרידים, פלשבקים, סיוטי לילה, בהלה מוגזמת, ונמנעים מלעשות דברים שמזכירים את הטראומה (למשל, לבקר במקומות מסוימים, לנסוע ברכב, לישון לבד וכו').
מהמחקר עולה כי 90% מהמטופלים שבו אחרי הטיפול, לחיי שיגרה. (ר)