המחקר הוא פרק מעבודת הדוקטורט של ד"ר אביטל מושינסקי בנושא "יתרון המצב הקיים בשיפוטי מדיניות". במחקר נבדקו מאות משאלי עם שכללו את כל המשאלים שנערכו ב- 26 מדינות דמוקרטיות עד לשנת 1993.
הסיבה לכך, לדברי מבצעי המחקר, נובעת מהעובדה שכאשר אדם נדרש לקבל החלטה שמשמעותה שינוי המצב הקיים, הוא ייתן משקל גדול יותר להפסד שעלול להתקבל מההחלטה מאשר לרווח הגלום בשינוי.
דוקטור מושינסקי מבהירה כי הנתונים המתבררים עולים למרות תמיכת השלטון בדרך כלל בשינוי אודותיו מתקיים משאל העם. "כאשר שלטון מביא נושא למשאל עם הוא מצפה שהנושא יעבור, אחרת היה נמנע מלהביא נושא זה לשיפוט האזרחים. במדינות דמוקרטיות (למעט שווייץ ואוסטרליה שנתוניהם במחקר נותחו לחוד) רק השלטון הוא הגוף היכול להביא משאל עם להצבעה בקרב האזרחים. לפיכך, אלמלא השלטון היה סבור כי ביכולתו להעביר את משאל העם, הוא היה נמנע מלהביאו להצבעה, שכן הדבר בשליטתו", מסבירה מושינסקי.
הממצאים מלמדים כי כאשר משאלי העם אינם באים לחולל שינוי ממשי במדיניות הנהוגה, אלא לאשר מדיניות קיימת, סיכוייהם לעבור גדולים במידה משמעותית, ושיעור התמיכה בהם גבוה במידה משמעותית.
באוניברסיטה העברית מציינים כי עבודת הדוקטורט של ד"ר מושינסקי נעשתה בהנחיית פרופ' מיה בר-הלל מהמרכז לחקר הרציונאליות ומהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. שאלת המחקר הייתה "האם אנשים נוטים לדבוק במצב הקיים כאשר מוצעת להם אלטרנטיבה לשינוי מדיניות?". המחקר בדק הן במעבדה והן בשטח האם הסטטוס-קוו מקבל עדיפות רק מעצם היותו הסטטוס-קוו.
נמצא כי באופן עקבי הנחקרים העדיפו את המדיניות שהוצגה להם כסטטוס-קוו יותר מאשר נחקרים שלהם אותה חלופת מדיניות הוצגה כאלטרנטיבה לשינוי.
ממצאים אלו מראים כי קיימת הטיה לטובת הסטטוס-קוו והוא בעל יתרון ראשוני על פני האלטרנטיבה לשינוי.
האם מדובר במחקר שמסקנותיו אמורות להדאיג את ראש הממשלה, הצופה ממילא בדאגה אחר הקריאות הגוברות למשאל עם, וכעת יגבר חששו מפני תוצאות צפויות מראש? לא ברור. מה שנראה בטוח הוא שהאופן בו תנוסח שאלת המשאל, אם אכן זה יצא לפועל, עלול להיות גורלי ביותר באשר להכרעה שתתקבל. אם תוצג ההתנתקות במשאל עם כמהלך שכבר הוכרע והשאלה שתוצג לעם תיסוב על שינוי אותה הכרעה, הרי שצפויה מסקנה שתתמוך בהתנתקות. זאת לעומת מצב בו אם יוצג המצב הקיים בשטח כסטטוס קוו ואילו ההתנתקות כשינוי הסטטוס קוו, הרי שהמסקנה עשויה להיות שונה בתכלית.
(ש)
הסיבה לכך, לדברי מבצעי המחקר, נובעת מהעובדה שכאשר אדם נדרש לקבל החלטה שמשמעותה שינוי המצב הקיים, הוא ייתן משקל גדול יותר להפסד שעלול להתקבל מההחלטה מאשר לרווח הגלום בשינוי.
דוקטור מושינסקי מבהירה כי הנתונים המתבררים עולים למרות תמיכת השלטון בדרך כלל בשינוי אודותיו מתקיים משאל העם. "כאשר שלטון מביא נושא למשאל עם הוא מצפה שהנושא יעבור, אחרת היה נמנע מלהביא נושא זה לשיפוט האזרחים. במדינות דמוקרטיות (למעט שווייץ ואוסטרליה שנתוניהם במחקר נותחו לחוד) רק השלטון הוא הגוף היכול להביא משאל עם להצבעה בקרב האזרחים. לפיכך, אלמלא השלטון היה סבור כי ביכולתו להעביר את משאל העם, הוא היה נמנע מלהביאו להצבעה, שכן הדבר בשליטתו", מסבירה מושינסקי.
הממצאים מלמדים כי כאשר משאלי העם אינם באים לחולל שינוי ממשי במדיניות הנהוגה, אלא לאשר מדיניות קיימת, סיכוייהם לעבור גדולים במידה משמעותית, ושיעור התמיכה בהם גבוה במידה משמעותית.
באוניברסיטה העברית מציינים כי עבודת הדוקטורט של ד"ר מושינסקי נעשתה בהנחיית פרופ' מיה בר-הלל מהמרכז לחקר הרציונאליות ומהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. שאלת המחקר הייתה "האם אנשים נוטים לדבוק במצב הקיים כאשר מוצעת להם אלטרנטיבה לשינוי מדיניות?". המחקר בדק הן במעבדה והן בשטח האם הסטטוס-קוו מקבל עדיפות רק מעצם היותו הסטטוס-קוו.
נמצא כי באופן עקבי הנחקרים העדיפו את המדיניות שהוצגה להם כסטטוס-קוו יותר מאשר נחקרים שלהם אותה חלופת מדיניות הוצגה כאלטרנטיבה לשינוי.
ממצאים אלו מראים כי קיימת הטיה לטובת הסטטוס-קוו והוא בעל יתרון ראשוני על פני האלטרנטיבה לשינוי.
האם מדובר במחקר שמסקנותיו אמורות להדאיג את ראש הממשלה, הצופה ממילא בדאגה אחר הקריאות הגוברות למשאל עם, וכעת יגבר חששו מפני תוצאות צפויות מראש? לא ברור. מה שנראה בטוח הוא שהאופן בו תנוסח שאלת המשאל, אם אכן זה יצא לפועל, עלול להיות גורלי ביותר באשר להכרעה שתתקבל. אם תוצג ההתנתקות במשאל עם כמהלך שכבר הוכרע והשאלה שתוצג לעם תיסוב על שינוי אותה הכרעה, הרי שצפויה מסקנה שתתמוך בהתנתקות. זאת לעומת מצב בו אם יוצג המצב הקיים בשטח כסטטוס קוו ואילו ההתנתקות כשינוי הסטטוס קוו, הרי שהמסקנה עשויה להיות שונה בתכלית.
(ש)