פרטים על הדיון והשלכותיו מתפרסמים בטורו של חגי סגל בשבועון 'בשבע' שמתפרסם היום (ה').
הנחת היסוד של הדיון אמרה, שלאחר הנסיגה מהגולן יטו הסורים את מעיינות הבניאס, כפי שניסו לעשות עוד לפני מלחמת ששת הימים, והאגם הלאומי שלנו יצטמק לממדים אמבטיוניים.
סגל כותב: "פרופ' ארנון סופר, היחצ"ן המוביל של הבעיה הדמוגרפית ביש"ע, ניסה לשכנע את המתכנסים, שיש חיים גם אחרי הכינרת (אם כי לא הביע עמדה מפורשת בעד ירידה מהגולן). כבר לפני חודשים אחדים הוא ניסח תוכנית ברוח זו ופירסם אותה בבטאון מקצועי. אין טעם לצאת למלחמות בגלל מים, הסביר סופר בכתב ובעל-פה, עדיף להתרכז בהתפלה. לדבריו, ראשי משק המים הקשיבו לו תוך הנהוני הסכמה.
"לא הסכמנו עם סופר, מגיבים גורמי מים רשמיים. התפלה איננה תחליף כינרת, היא יקרה מאוד, ולמדינת ישראל יש מחסור כרוני במזומנים, לא רק במים. מעבר לכך, מדובר בנושא מדיני, והממשלה תהיה הפוסקת האחרונה.
"פרופ' חיים גבירצמן, הידרולוג בכיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מזדרז להקדים תרופה למכה. במסמך תגובה הוא משרטט תמונה קודרת של מצב הברזים שלנו ומצב החקלאות בצפון במקרה שממשלת ישראל תלך שוב שבי אחרי התוכניות של סופר. הוא פוסל את הרעיון לפצות את הכינרת באמצעות מים מותפלים מהים התיכון, כלומר באמצעות מוביל ארצי הפוך, וטוען שהמים הללו אולי יפתרו את בעיית המפלס באגם, אך לא את בעיית המליחות. אצות רעילות יתרבו באגם, ענף הדיג בו יחוסל, ואסון אקולוגי כללי יתרגש על אזור עמק הירדן.
"מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה בשום פנים ואופן לוותר על מקורות המים באגן הירדן והכינרת", מזהיר גבירצמן. לדבריו, היא חייבת לטרפד באופן מיידי כל שינוי בחלוקת המים באזור. אסור לה להשלים עם הקמת מפעלי הטיה שייגזלו את מימיה, כפי שהשלימה לפני שנתיים עם הטיית אחד מיובליו של החצבאני על ידי ממשלת לבנון. הוא אף מציע שבכל תהליך שלום עתידי תתבע ישראל מסוריה ומלבנון להזרים מים משטחן הנה. למשל, חלק ניכר ממימי מהליטני שנשפכים היום לים התיכון. בעיני רוחו השלום אמור להביא להגדלת מקורות המים הטבעיים של ישראל, לא להקטנתם". (ר)
הנחת היסוד של הדיון אמרה, שלאחר הנסיגה מהגולן יטו הסורים את מעיינות הבניאס, כפי שניסו לעשות עוד לפני מלחמת ששת הימים, והאגם הלאומי שלנו יצטמק לממדים אמבטיוניים.
סגל כותב: "פרופ' ארנון סופר, היחצ"ן המוביל של הבעיה הדמוגרפית ביש"ע, ניסה לשכנע את המתכנסים, שיש חיים גם אחרי הכינרת (אם כי לא הביע עמדה מפורשת בעד ירידה מהגולן). כבר לפני חודשים אחדים הוא ניסח תוכנית ברוח זו ופירסם אותה בבטאון מקצועי. אין טעם לצאת למלחמות בגלל מים, הסביר סופר בכתב ובעל-פה, עדיף להתרכז בהתפלה. לדבריו, ראשי משק המים הקשיבו לו תוך הנהוני הסכמה.
"לא הסכמנו עם סופר, מגיבים גורמי מים רשמיים. התפלה איננה תחליף כינרת, היא יקרה מאוד, ולמדינת ישראל יש מחסור כרוני במזומנים, לא רק במים. מעבר לכך, מדובר בנושא מדיני, והממשלה תהיה הפוסקת האחרונה.
"פרופ' חיים גבירצמן, הידרולוג בכיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מזדרז להקדים תרופה למכה. במסמך תגובה הוא משרטט תמונה קודרת של מצב הברזים שלנו ומצב החקלאות בצפון במקרה שממשלת ישראל תלך שוב שבי אחרי התוכניות של סופר. הוא פוסל את הרעיון לפצות את הכינרת באמצעות מים מותפלים מהים התיכון, כלומר באמצעות מוביל ארצי הפוך, וטוען שהמים הללו אולי יפתרו את בעיית המפלס באגם, אך לא את בעיית המליחות. אצות רעילות יתרבו באגם, ענף הדיג בו יחוסל, ואסון אקולוגי כללי יתרגש על אזור עמק הירדן.
"מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה בשום פנים ואופן לוותר על מקורות המים באגן הירדן והכינרת", מזהיר גבירצמן. לדבריו, היא חייבת לטרפד באופן מיידי כל שינוי בחלוקת המים באזור. אסור לה להשלים עם הקמת מפעלי הטיה שייגזלו את מימיה, כפי שהשלימה לפני שנתיים עם הטיית אחד מיובליו של החצבאני על ידי ממשלת לבנון. הוא אף מציע שבכל תהליך שלום עתידי תתבע ישראל מסוריה ומלבנון להזרים מים משטחן הנה. למשל, חלק ניכר ממימי מהליטני שנשפכים היום לים התיכון. בעיני רוחו השלום אמור להביא להגדלת מקורות המים הטבעיים של ישראל, לא להקטנתם". (ר)