אבנר בר חמא מוכר כפסל וכאיש הרישום המופשט. לדברי אוצרת התערוכה ומבקרת האמנות ציפורה לוריא "תערוכתו החדשה, המפתיעה, פורצת מהמקום בו נופלים המחסומים הסבלניים של האסתטיקה והסובלימציה, כדי לפנות מבע לכאב מודחק שעד היום לא נמצא לו דובר. שני המיצבים מרחיבים את השיח האמנותי הישראלי ומעוררים שאלות נוקבות".
"שני המיצבים, כשמם, עוסקים ב"עכשיו" הפוליטי הבוער, המיוסר, והם כוללים דימויים מצמררים של הקורבנות הישראלים מהאינתיפאדה האחרונה (הלינץ' ברמאללה; טלי חטואל ובנותיה).אומרת לוריא.
בשיחה עם כתבתנו רות אברהמי היא מוסיפה כי "כשם שמטרתו של האמן לעורר בעבודותיו את החברה הישראלית, המקבלת את אבידותיה כמין שיגרה של "קרבן תמיד", כן פונה בר חמא, האמן הישראלי– היהודי המאמין, גם כלפי שמיא. באחת העבודות הבולטות בתערוכה הוא מרים קול זעקה: "אייכה?" – עבודת מחשב של פיגוע באוטובוס ומעליו השמיים. בכתב ידו כותב האמן אייכה, שזו הזעקה, אומרת לוריא.
בבית האמנים בתל-אביב מציב האמן את מפת ארץ ישראל העשויה זכוכית, והוא מצרף לה שלט אזהרה: זהירות, שביר! מפה אחרת בגודל של כ-3 מטרים עשויה מתפוזים. לוריא מבארת כי "האמן בחר בצבע הכתום להבלטה וגם כדי לומר שהארץ היא טובה. היא נותנת את פירותיה בעין טובה, אך הכל בסכנה עם התוכנית של שרון. התפוז מזוהה עם הפרדסים הארץ ישראלים, ועל כולם המדבקה של jaffa המוכרת לכולנו מהעבר".
לוריא מוסיפה כי היתה מצפה "שהקהיליה האמנותית ביש"ע תתן ביטוי בזמן חרום כזה, לתחושות, להתמודדויות, לפחדים ולתקוות, כמסמך אוטנטי של חברה ושל אנשים שעוברים חוויה כל כך קיצונית של איום על הבית, איום על כל מה שבנית".
לדבריה "החויה של יש"ע באופן כללי יותר מדי נמסרת בעזרת עינים מבחוץ ותפקידם של אמנים בעת כזאת לתת את החוויה האותנטית מבפנים". היא מקוה שהתערוכה היא סנונית ראשונה של פעילויות אמנותיות שמגיבות למצב.
התערוכה בבית האמנים בתל-אביב תימשך בין התאריכים כ"ב בשבט תשס"ה – כ"ב באדר א' תשס"ה (1.2.2005- 3.3.2005) ובאשכול הפיס באריאל בין התאריכים ל' בשבט תשס"ה – כ' באדר ב' תשס"ה (9.2.2005- 31.3.2005).
"שני המיצבים, כשמם, עוסקים ב"עכשיו" הפוליטי הבוער, המיוסר, והם כוללים דימויים מצמררים של הקורבנות הישראלים מהאינתיפאדה האחרונה (הלינץ' ברמאללה; טלי חטואל ובנותיה).אומרת לוריא.
בשיחה עם כתבתנו רות אברהמי היא מוסיפה כי "כשם שמטרתו של האמן לעורר בעבודותיו את החברה הישראלית, המקבלת את אבידותיה כמין שיגרה של "קרבן תמיד", כן פונה בר חמא, האמן הישראלי– היהודי המאמין, גם כלפי שמיא. באחת העבודות הבולטות בתערוכה הוא מרים קול זעקה: "אייכה?" – עבודת מחשב של פיגוע באוטובוס ומעליו השמיים. בכתב ידו כותב האמן אייכה, שזו הזעקה, אומרת לוריא.
בבית האמנים בתל-אביב מציב האמן את מפת ארץ ישראל העשויה זכוכית, והוא מצרף לה שלט אזהרה: זהירות, שביר! מפה אחרת בגודל של כ-3 מטרים עשויה מתפוזים. לוריא מבארת כי "האמן בחר בצבע הכתום להבלטה וגם כדי לומר שהארץ היא טובה. היא נותנת את פירותיה בעין טובה, אך הכל בסכנה עם התוכנית של שרון. התפוז מזוהה עם הפרדסים הארץ ישראלים, ועל כולם המדבקה של jaffa המוכרת לכולנו מהעבר".
לוריא מוסיפה כי היתה מצפה "שהקהיליה האמנותית ביש"ע תתן ביטוי בזמן חרום כזה, לתחושות, להתמודדויות, לפחדים ולתקוות, כמסמך אוטנטי של חברה ושל אנשים שעוברים חוויה כל כך קיצונית של איום על הבית, איום על כל מה שבנית".
לדבריה "החויה של יש"ע באופן כללי יותר מדי נמסרת בעזרת עינים מבחוץ ותפקידם של אמנים בעת כזאת לתת את החוויה האותנטית מבפנים". היא מקוה שהתערוכה היא סנונית ראשונה של פעילויות אמנותיות שמגיבות למצב.
התערוכה בבית האמנים בתל-אביב תימשך בין התאריכים כ"ב בשבט תשס"ה – כ"ב באדר א' תשס"ה (1.2.2005- 3.3.2005) ובאשכול הפיס באריאל בין התאריכים ל' בשבט תשס"ה – כ' באדר ב' תשס"ה (9.2.2005- 31.3.2005).