בית ערוץ 7 מתאבל עם פטירתו של ידידנו ואהובנו היקר אדיר זיק
הלוויתו יצאה אתמול (ב') בשעה 16:00 אחרי הצהרים מסנהדריה לבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.
הידיעה על פטירתו הכתה בצער רב את עובדי ערוץ 7, את רבבות המאזינים, ואת אוהדיו ביש"ע, בארץ ישראל, ובעולם היהודי.
אדיר זיק, במאי סרטים ועיתונאי נפטר ביום ראשון בערב אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. בהיותו ילד חזר בתשובה וביקש ללכת למוסדות חינוך דתיים, בצעירותו למד קולנוע באוניברסיטת קליפורניה, בשנות השישים היה ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, ביים סרטים רבים.
אדיר זיק, בן 66 במותו, הגיש במשך 15 שנה את תוכנית הדגל של הערוץ "זיקוקים של אדיר". התוכנית זכתה לפופולאריות רבה, וכבשה מיד קהל מאזינים רב מכל קצוות היהדות הדתית והחרדית, בארץ ובעולם. מאז נסגר הרדיו במתכונתו הנוכחית החל לפרסם טור שבועי בעיתון "בשבע", הטור האחרון פורסם ביום שישי האחרון.
בשנים האחרונות הקים וניהל את 'קרן יש"ע לסיוע לתושבי יש"ע'.
"אדיר היה לוחם גדול למען ארץ ישראל. אדיר זיק לא חשש להגיד את הדברים האמיצים והאמיצים מאוד, גם אם התקשורת והפרקליטות אהדה את הדברים, פחות", אומר אחד העובדים בקרן.
בתוכניתו "זיקוקים של אדיר" סיפר אדיר זיק, כי פעם אחת בלבד, בתקופה האחרונה בעקבות מחלתו הקשה, כינס את כל בני משפחתו, ילדיו ונכדיו, ואמר להם כצוואה: משפחת זיק לדורותיה, לא בעבר ולא בהווה, והוא גם מבקש שלא בעתיד, לעולם לא תהיה שותפה בגירוש יהודים מבתיהם, ולא תיתן לזה יד. מעולם לא השתתפנו בעקירת יהודים מבתיהם, לא בפולניה, ולא ברוסיה ורומניה, וגם לא בארץ ישראל.
אדיר זיק סיפר גם כי כאשר שואלים אותו מאין הוא שואב את העוצמה הזו, הוא משיב, כי היה לו רב מבוגר בן 75, שהיה לו גם כחבר, וממנו הוא שואב את העוצמה הרוחנית. לרב הזה קראו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. אדיר זיק ציטט מכתב מהרב צבי יהודה קוק האומר כי על ארץ ישראל יש למסור את הנפש, 'ואם תהיה כפיה הן מצד גוים, או אפילו חלילה מצד יהודים', יש למסור את הנפש. אדיר זיק הסביר כי בלשוננו הדברים מכוונים למשהו מעין "מרי בלתי אלים", אבל וודאי הכוונה שלא לתת שום יד לעקירת יהודים מבתיהם בארץ ישראל. זיק ציטט עוד את הרב צבי יהודה קוק, שאמר שעל פי ההלכה צריכים למסור את הנפש אפילו על מנהג פשוט, וקל וחומר על מצווה גדולה וחשובה כמצוות יישוב ארץ ישראל.
ביום שישי האחרון פרסם בשבועון "בשבע" את "הטור האחרון" שם התייחס למחלתו: "דלקת ריאות קשה הביאה אותי להיות מאושפז בימים אלו במרכז הרפואי הדסה עין כרם. גם אני, כמו יהודים טובים אחרים, מעדיף להשתמש בביטוי החיובי 'בית רפואה', או 'מרכז רפואי', מאשר בביטוי השלילי 'בית חולים'. אני מקבל טיפול רפואי מרופאי עין כרם, אך מלבד זאת אני, כמו המטופלים האחרים, אפוף חסד ומצוות ללא קץ וגבול. עזר מציון, ארגונים נוספים, אנשים פרטיים – כולם נוהרים יומם ולילה ומשתדלים לעזור. בני משפחתי המתלווים אלי מקבלים אוכל, ביגוד וארוחות חמות חינם מארגוני החסד שפועלים כאן. ארבע פעמים ביום מופיעות קבוצות זמר ונגינה בחדרי המחלקה האונקולוגית כדי לרומם ולחזק את רוחנו. גם בשבת יש תפילות וסעודות לכל מי שנשאר בבניין הדסה. יהודים צדיקים עוברים ועורכים קידוש בכל אחד מהחדרים, והכל בצניעות, בכשרות, בענווה... אנא, הם מבקשים, זכו אותנו בכך שתעזרו על-ידינו במצווה. אני מקבל טיפול רפואי מצוין – ואפוף חסד יהודי. שבת שלום יהודים. בעזרת ה' אנחנו ננצח!".
"המלחמה שלו על ארץ ישראל הגיעה ממקום קדוש", אומרת שולמית מלמד, מנהלת התוכניות בערוץ. "הוא היה חבר לעבודה, אהוב מאוד על כולם. הערכתי מאוד את המסירות שלו לתוכנית, הוא התעקש להגיע לאולפן בבית אל, גם כשהיה חלש, והמשיך לשדר בעקביות גם כשהיה בטיפולים בחו"ל. חבל על דאבדין ולא משתכחין".
קראו מאמר לזכרו של אדיר ז"ל
הלוויתו יצאה אתמול (ב') בשעה 16:00 אחרי הצהרים מסנהדריה לבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.
הידיעה על פטירתו הכתה בצער רב את עובדי ערוץ 7, את רבבות המאזינים, ואת אוהדיו ביש"ע, בארץ ישראל, ובעולם היהודי.
אדיר זיק, במאי סרטים ועיתונאי נפטר ביום ראשון בערב אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. בהיותו ילד חזר בתשובה וביקש ללכת למוסדות חינוך דתיים, בצעירותו למד קולנוע באוניברסיטת קליפורניה, בשנות השישים היה ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, ביים סרטים רבים.
אדיר זיק, בן 66 במותו, הגיש במשך 15 שנה את תוכנית הדגל של הערוץ "זיקוקים של אדיר". התוכנית זכתה לפופולאריות רבה, וכבשה מיד קהל מאזינים רב מכל קצוות היהדות הדתית והחרדית, בארץ ובעולם. מאז נסגר הרדיו במתכונתו הנוכחית החל לפרסם טור שבועי בעיתון "בשבע", הטור האחרון פורסם ביום שישי האחרון.
בשנים האחרונות הקים וניהל את 'קרן יש"ע לסיוע לתושבי יש"ע'.
"אדיר היה לוחם גדול למען ארץ ישראל. אדיר זיק לא חשש להגיד את הדברים האמיצים והאמיצים מאוד, גם אם התקשורת והפרקליטות אהדה את הדברים, פחות", אומר אחד העובדים בקרן.
בתוכניתו "זיקוקים של אדיר" סיפר אדיר זיק, כי פעם אחת בלבד, בתקופה האחרונה בעקבות מחלתו הקשה, כינס את כל בני משפחתו, ילדיו ונכדיו, ואמר להם כצוואה: משפחת זיק לדורותיה, לא בעבר ולא בהווה, והוא גם מבקש שלא בעתיד, לעולם לא תהיה שותפה בגירוש יהודים מבתיהם, ולא תיתן לזה יד. מעולם לא השתתפנו בעקירת יהודים מבתיהם, לא בפולניה, ולא ברוסיה ורומניה, וגם לא בארץ ישראל.
אדיר זיק סיפר גם כי כאשר שואלים אותו מאין הוא שואב את העוצמה הזו, הוא משיב, כי היה לו רב מבוגר בן 75, שהיה לו גם כחבר, וממנו הוא שואב את העוצמה הרוחנית. לרב הזה קראו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. אדיר זיק ציטט מכתב מהרב צבי יהודה קוק האומר כי על ארץ ישראל יש למסור את הנפש, 'ואם תהיה כפיה הן מצד גוים, או אפילו חלילה מצד יהודים', יש למסור את הנפש. אדיר זיק הסביר כי בלשוננו הדברים מכוונים למשהו מעין "מרי בלתי אלים", אבל וודאי הכוונה שלא לתת שום יד לעקירת יהודים מבתיהם בארץ ישראל. זיק ציטט עוד את הרב צבי יהודה קוק, שאמר שעל פי ההלכה צריכים למסור את הנפש אפילו על מנהג פשוט, וקל וחומר על מצווה גדולה וחשובה כמצוות יישוב ארץ ישראל.
ביום שישי האחרון פרסם בשבועון "בשבע" את "הטור האחרון" שם התייחס למחלתו: "דלקת ריאות קשה הביאה אותי להיות מאושפז בימים אלו במרכז הרפואי הדסה עין כרם. גם אני, כמו יהודים טובים אחרים, מעדיף להשתמש בביטוי החיובי 'בית רפואה', או 'מרכז רפואי', מאשר בביטוי השלילי 'בית חולים'. אני מקבל טיפול רפואי מרופאי עין כרם, אך מלבד זאת אני, כמו המטופלים האחרים, אפוף חסד ומצוות ללא קץ וגבול. עזר מציון, ארגונים נוספים, אנשים פרטיים – כולם נוהרים יומם ולילה ומשתדלים לעזור. בני משפחתי המתלווים אלי מקבלים אוכל, ביגוד וארוחות חמות חינם מארגוני החסד שפועלים כאן. ארבע פעמים ביום מופיעות קבוצות זמר ונגינה בחדרי המחלקה האונקולוגית כדי לרומם ולחזק את רוחנו. גם בשבת יש תפילות וסעודות לכל מי שנשאר בבניין הדסה. יהודים צדיקים עוברים ועורכים קידוש בכל אחד מהחדרים, והכל בצניעות, בכשרות, בענווה... אנא, הם מבקשים, זכו אותנו בכך שתעזרו על-ידינו במצווה. אני מקבל טיפול רפואי מצוין – ואפוף חסד יהודי. שבת שלום יהודים. בעזרת ה' אנחנו ננצח!".
"המלחמה שלו על ארץ ישראל הגיעה ממקום קדוש", אומרת שולמית מלמד, מנהלת התוכניות בערוץ. "הוא היה חבר לעבודה, אהוב מאוד על כולם. הערכתי מאוד את המסירות שלו לתוכנית, הוא התעקש להגיע לאולפן בבית אל, גם כשהיה חלש, והמשיך לשדר בעקביות גם כשהיה בטיפולים בחו"ל. חבל על דאבדין ולא משתכחין".
קראו מאמר לזכרו של אדיר ז"ל