לדברי עו"ד מירון, קובעים דיני ההפקעה בארץ כי פיצוי על הפקעה צריך לאפשר לאדם לקנות נכס דומה חליפי, "החוק הזה (פינוי פיצוי) גם אחרי השיפורים רחוק מלקיים זאת. למשל: בפני ועדת הכספים הבאנו דוגמא כי עפ"י החוק הבסיסי אדם שיש לו רכוש ששויו קרוב ל 8 מיליון שקל, כדי להקים חדש במקומו זקוק ל 3 מיליון שקל, ואילו הפיצוי שהוא יקבל יהיה: 800 אלף שקל. כלומר, בהצעת החוק המקורית אדם צפוי לקבל 10% משווי הנכסים שיש לו היום".
"גם אחרי "שדרוג" החוק אנשים לא יקבלו סכום הכסף הראוי על עקירתם מבתיהם", אומר מירון ומציין כי השיפור בחוק עבר "מגרוע ביותר לפחות מבינוני". התיקונים בחוק מתנהלים, לדבריו, "תוך כדי תנועה", אך ע"פ הניסוח כפי שהובא ביום ה' על ידי הממשלה, מתיישב יהיה רחוק מלקבל סכום כסף שיספיק לו לקנות למשל חממה חדשה "ואיני מדבר על שנה שנתיים של הפסד עד שתהיה לו חממה חדשה, ואיני מדבר על זה שהוא מאבד בינתיים את כל הלקוחות שלו". למי שיש כיום חלקה גדולה של חממות ויגורש, לא רק שלא יהיה לו מספיק כסף כדי להמשיך מאותה נקודה שבה עצר, אלא שלא יהיה לו די כסף כדי לקנות חצי חממה, הוא אומר. לדבריו כך הוא המצב גם ביחס לעסקים קטנים וגם ביחס למפעלים גדולים: הפיצוי אינו מספיק כדי לרכוש חדשים.
יתירה מכך אומר מירון למרות שנעשו תיקונים בנוגע לפיצוי על בתים כשהנוסח הקודם היה "יותר אטום ומרושע", גם עכשיו הוא רחוק מלהיות הוגן ובמרבית המקרים הפיצוי לא יספיק כדי לקנות בית חדש בתנאים דומים. הדבר נובע לדבריו מתפיסה שלא קיימת בדיני הפקעה.
הבסיס לדיני הפקעה הוא שניתן בידי האדם עבור הנכס שלו סכום שוויו במכירה המכונה "ממוכר מרצון לקונה מרצון". כך יובטח לאדם שיוכל לרכוש נכס חלופי.
מבחן זה אינו מוזכר בחוק אומר מירון.
לדבריו בעסקים בחרו מבחן לפיו בודקים מה קרה לעסק של האדם, ואם הכירו לו בפחת מורידים לו חלק גדול מערך הכסף כי הוא כבר הופחת לצרכי מס הכנסה.
"שאלתי את הועדה" אומר מירון, "כשאתה קונה ממישהו מכונית או נכס אתה משלם לו לפי כמה שזה שווה או לפי כמה שהוא הפחית למס הכנסה? אין מוכר מרצון או קונה מרצון, שעושים עסק לפי כמה שהיה פחת למס הכנסה. זה הרי דבר אבסורדי לחלוטין ועוול משווע".
הוא מציין כי נדהם לנוכח המתרחש באזור תעשיה ארז כשגילה את "חוסר האחריות של ממשלת ישראל" שסגרה את אזור ארז. "עומדים אנשים מסכנים שבאו לפי קריאת הממשלה, חודשים לא מקבלים אגורה על עסק סגור. הפסידו מוניטין ולקוחות וגם היום מתמקחים איתם בצורה מכוערת למשל על כל הרכוש שלהם, כמו מכונות שעדיין עובדות, מלפני שנת 96 , נותנים להם ערך נכסי: 0 לא נשמע כדבר הזה. כך יחול לגבי המתיישבים. כל הרכוש הנכסי למעט בתים וקרקע מלפני 96 מקבל אפס".
מירון מוסיף כי לדעתו החוק הוא נסיון להעביר במחטף, תוך ניצול הידיעה שהמתיישבים מתנגדים לו, מהלך שבו המתיישבים יגורשו מבתיהם ולא ישולם להם פיצוי ראוי על רכושם. "חלק מזה כי הממשלה ובעיקר האופוזיציה שהיתה מרץ ועבודה 'שמוליכה את החוק', יודעים שהפיצוי המוקטן הזה ישמש תקדים לעוד אזורים שירצו להזיז ממקומם".
אני מקווה מוסיף מירון כי כשיגיע הנושא לבג"ץ הוא יפעיל את אותם הקריטריונים שהפעיל בעבר, כשקבע שהפקעה של רכוש שאינה מקבלת תמורה מלאה, אינה מידתית.
אם תהיה טענה ש"למדינת ישראל אין כסף לשלם למתיישבים", היא אינה קבילה אומר מירון משום שאם המדינה החליטה לקחת לאנשים את הרכוש שלהם עליה לשלם עבור מה שהיא לוקחת. "אולי זוהי שערוריה בפני עצמה, שלמדינת ישראל אין כסף לחולים אבל יש לה כסף לגרש אנשים מהבית שלהם".
לדבריו לתושבים חלק חשוב במאבק על זכויותיהם. "אם התושבים יהיו נחושים בדעתם ולא יזדרזו ולהסתפק בנדבה שמשליכים להם... הממשלה תבין שהיא חייבת לשפר את החוק. אם הייתי תושב המקום הייתי מתמקד במאבק משפטי, מאבק בכנסת לשפר את החוק. כל מי שהולך ומתקשר עם המינהלת בשלב הזה הוא בעצם מקטין את סיכוייו שהחוק ישופר כי רואים שאנשים מסתפקים בפרוטות או בחלק מהפיצוי, ומבינים שאפשר לעשות איתם מה שרוצים ואנשים אלה סמרטוטים.. התושבים יכולים לעזור לעצמם יותר מאשר חברי כנסת או אחרים, ובינתיים הם עובדים בצורה נהדרת. השיפורים הם פרי העמידה היפה והגאה של התושבים".
"גם אחרי "שדרוג" החוק אנשים לא יקבלו סכום הכסף הראוי על עקירתם מבתיהם", אומר מירון ומציין כי השיפור בחוק עבר "מגרוע ביותר לפחות מבינוני". התיקונים בחוק מתנהלים, לדבריו, "תוך כדי תנועה", אך ע"פ הניסוח כפי שהובא ביום ה' על ידי הממשלה, מתיישב יהיה רחוק מלקבל סכום כסף שיספיק לו לקנות למשל חממה חדשה "ואיני מדבר על שנה שנתיים של הפסד עד שתהיה לו חממה חדשה, ואיני מדבר על זה שהוא מאבד בינתיים את כל הלקוחות שלו". למי שיש כיום חלקה גדולה של חממות ויגורש, לא רק שלא יהיה לו מספיק כסף כדי להמשיך מאותה נקודה שבה עצר, אלא שלא יהיה לו די כסף כדי לקנות חצי חממה, הוא אומר. לדבריו כך הוא המצב גם ביחס לעסקים קטנים וגם ביחס למפעלים גדולים: הפיצוי אינו מספיק כדי לרכוש חדשים.
יתירה מכך אומר מירון למרות שנעשו תיקונים בנוגע לפיצוי על בתים כשהנוסח הקודם היה "יותר אטום ומרושע", גם עכשיו הוא רחוק מלהיות הוגן ובמרבית המקרים הפיצוי לא יספיק כדי לקנות בית חדש בתנאים דומים. הדבר נובע לדבריו מתפיסה שלא קיימת בדיני הפקעה.
הבסיס לדיני הפקעה הוא שניתן בידי האדם עבור הנכס שלו סכום שוויו במכירה המכונה "ממוכר מרצון לקונה מרצון". כך יובטח לאדם שיוכל לרכוש נכס חלופי.
מבחן זה אינו מוזכר בחוק אומר מירון.
לדבריו בעסקים בחרו מבחן לפיו בודקים מה קרה לעסק של האדם, ואם הכירו לו בפחת מורידים לו חלק גדול מערך הכסף כי הוא כבר הופחת לצרכי מס הכנסה.
"שאלתי את הועדה" אומר מירון, "כשאתה קונה ממישהו מכונית או נכס אתה משלם לו לפי כמה שזה שווה או לפי כמה שהוא הפחית למס הכנסה? אין מוכר מרצון או קונה מרצון, שעושים עסק לפי כמה שהיה פחת למס הכנסה. זה הרי דבר אבסורדי לחלוטין ועוול משווע".
הוא מציין כי נדהם לנוכח המתרחש באזור תעשיה ארז כשגילה את "חוסר האחריות של ממשלת ישראל" שסגרה את אזור ארז. "עומדים אנשים מסכנים שבאו לפי קריאת הממשלה, חודשים לא מקבלים אגורה על עסק סגור. הפסידו מוניטין ולקוחות וגם היום מתמקחים איתם בצורה מכוערת למשל על כל הרכוש שלהם, כמו מכונות שעדיין עובדות, מלפני שנת 96 , נותנים להם ערך נכסי: 0 לא נשמע כדבר הזה. כך יחול לגבי המתיישבים. כל הרכוש הנכסי למעט בתים וקרקע מלפני 96 מקבל אפס".
מירון מוסיף כי לדעתו החוק הוא נסיון להעביר במחטף, תוך ניצול הידיעה שהמתיישבים מתנגדים לו, מהלך שבו המתיישבים יגורשו מבתיהם ולא ישולם להם פיצוי ראוי על רכושם. "חלק מזה כי הממשלה ובעיקר האופוזיציה שהיתה מרץ ועבודה 'שמוליכה את החוק', יודעים שהפיצוי המוקטן הזה ישמש תקדים לעוד אזורים שירצו להזיז ממקומם".
אני מקווה מוסיף מירון כי כשיגיע הנושא לבג"ץ הוא יפעיל את אותם הקריטריונים שהפעיל בעבר, כשקבע שהפקעה של רכוש שאינה מקבלת תמורה מלאה, אינה מידתית.
אם תהיה טענה ש"למדינת ישראל אין כסף לשלם למתיישבים", היא אינה קבילה אומר מירון משום שאם המדינה החליטה לקחת לאנשים את הרכוש שלהם עליה לשלם עבור מה שהיא לוקחת. "אולי זוהי שערוריה בפני עצמה, שלמדינת ישראל אין כסף לחולים אבל יש לה כסף לגרש אנשים מהבית שלהם".
לדבריו לתושבים חלק חשוב במאבק על זכויותיהם. "אם התושבים יהיו נחושים בדעתם ולא יזדרזו ולהסתפק בנדבה שמשליכים להם... הממשלה תבין שהיא חייבת לשפר את החוק. אם הייתי תושב המקום הייתי מתמקד במאבק משפטי, מאבק בכנסת לשפר את החוק. כל מי שהולך ומתקשר עם המינהלת בשלב הזה הוא בעצם מקטין את סיכוייו שהחוק ישופר כי רואים שאנשים מסתפקים בפרוטות או בחלק מהפיצוי, ומבינים שאפשר לעשות איתם מה שרוצים ואנשים אלה סמרטוטים.. התושבים יכולים לעזור לעצמם יותר מאשר חברי כנסת או אחרים, ובינתיים הם עובדים בצורה נהדרת. השיפורים הם פרי העמידה היפה והגאה של התושבים".