ר' שלמה יוליס, תושב גוש קטיף, שאת ילדותו עבר בשכונת מאה שערים בירושלים ולאחר מכן למד בישיבת פוניבז' בבני ברק. רק לאחר נישואיו, כשחיפש יישוב עם איכות חיים ומוסדות חינוך איכותיים, החליט לגור בנווה דקלים שבגוש קטיף. כתב השבועון "בשעה טובה" נפגש עימו השבוע.
ובכן, לשלמה יש ב"ה כיום 4 ילדים חמודים, בריאים ושלמים, אך ילד נוסף, איתי רפאל ז"ל, נפטר על פניו לפני 12 שנה כשעבר בעולם רק 14 שנות חיים, וזאת לאחר שלוש שנים שהתמודד בגבורה עם יסורי המחלה ומכאוביה. כאשר זה קרה והמשפחה הכואבת עמדה בפני החלטה היכן לקבור אותו, מספר ר' שלמה, "לא היה לנו שום ספק שאנחנו נקבור אותו בגוש קטיף, ואל תשכח", הוא אומר, "שבאותו זמן היו אלו תחילת ימי אוסלו וכבר החלו הדיבורים אודות פינוי אפשרי של גוש קטיף באחד מן הימים. ואז אמר לי בני ממיטת חוליו שלא יעלה על דעתנו לקבור אותו במקום אחר זולת גוש קטיף. כשהוא מסביר בתמימות של ילד יהודי תם וזך כי את יוסף הצדיק היו צריכים להוציא מקברו במצרים ולהעלותו למנוחה נכונה בארץ ישראל". "אבל לא יעלה על הדעת", המשיך הילד להסביר, "שכאן, בארץ ישראל, יוציאו יהודי מקברו!". על שרון (אז האיש הימני ביותר בארץ) כפי הנראה הוא לא חשב.
"ארגיש שהרגו את הבן שלי פעם נוספת!"
כשאני שואל את ר' שלמה מה תהיה ההרגשה שלו באותו יום שהדחפור יבוא לקבר של בנו ויחפור שם בכדי להעבירו למקום אחר. "ארגיש שהרגו את הבן שלי פעם נוספת!", עונה לנו ר' שלמה כשהוא נשנק מדמעות, כאילו מתו מוטל לפניו. "אני לא מבין", הוא ממשיך בכאב של אב שכול, "מדוע כשחופרים קברים אי שם בערבות אוקראינה כולם, כולל ממשלת ישראל, מקימים קול זעקה: הייתכן לחפור בקברי יהודים?. והנה כאן בארצנו הולכת הממשלה שנקראת יהודית לעקור את בית הקברות בגוש קטיף ששוכנים בו 48 קברים! כאשר מאחורי כל קבר כזה סיפור כואב ומיוסר, שמחבר משפחות שלימות בעבותות לאדמה הזאת, בגוש קטיף. כאשר לפחות חלקם יהיו מוכנים אף למסור את נפשם כדי למנוע את "גרוש המתים". כפי שאמר ראש המועצה אל"מ חסדיאל: "אני מעדיף למות על קבר בני".
"ועל מה ולמה עוקרים אותם?", הוא ממשיך לתמוה, "מילא אם היה גורם ביטחוני אחד שקם ואמר שלאחר העקירה תהיה כאן רגיעה ביטחונית, ועם ישראל ישכון לבטח שלוש מאות שנה מבלי שצר ואויב יאיים עליו, ניתן עדיין להבין שאם כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם אז ניתן לשמוע שיש מישהו שעם כל הכאב, חושב על פינוי של הקברים, אך כשממול עומדים כל גורמי הביטחון, והדגש על "כל", ואומרים בפה מלא, שתוכנית ההתנתקות רק תזיק לעתידנו והמחבלים רק יקרבו את קו הגבול, וזה ייתן להם רוח גבית להמשך מעשה הטרור, וא"כ איזה היתר יש לפנות שוכני עפר ממקום מנוחתם?". "האם כסף מתיר כל דבר?", שואל אותנו ר' שלמה בכאב, כשהוא מפטיר: "פרס גזר על החיים - שרון מבקש לגרש גם את המתים".
"ומלבד עצם העניין של לפנות את המתים, מה עם החיים?", שואל שלמה רטורית, "הרי כאן בגוש יש לנו עולם תורה שהוא חי ותוסס, מדובר כאן על למעלה מ – 800 ילדים, שחלקם הגדול לומדים בחיידרים, וכמעט 700 בנות ועוד כמה מאות בחורי ישיבות שלומדים בכל ה - 23 יישובים הפזורים ברחבי הגוש (כיום יש שיעורי תורה גם ביישובים ה"מעורבים" – שבהם דתיים וחילוניים גרים יחדיו) האם ניתן לעקור את כל עולם התורה הזה במחי יד? אתה יכול לבוא לכאן בכל עת שתרצה ותיווכח במו עיניך כיצד בכל ערב מגיעים לבית הכנסת עשרות בעלי בתים היישר ממקום עבודתם ולומדים כאן בחברותות עם אברכים ובחורים, הכל חי ותוסס כאן, אם תשווה את מספר השיעורים התורניים שיש כאן לעומת בני ברק ביחס למספר התושבים תיווכח שאנחנו לא עומדים כלל וכלל רחוק מהם.
"בוא תהיה איתנו למשך שבת אחת ותראה כיצד הכל נשמר כאן כהלכה, כיצד כל הילדים עם פאותיהם המסולסלות הולכים יד ביד עם אבותיהם לבית הכנסת, אווירת השבת כאן היא ממש כמו בכל יישוב חרדי אחר ברחבי הארץ ואת כל מפעל החיים האדיר הזה הולכים לעקור, והכל בשביל כמה לירות עלובות?"
כשאני שואל אותו כיצד הוא מסביר את המהפך שחל בדעתו של שרון שבעבר הלא רחוק היה חסיד ארץ ישראל השלימה והיה רץ מגבעה לגבעה, וכעת עומד בכל התוקף בכדי לפנות אותם, "תראה", הוא אומר לי, "הרי ידוע הויכוח שהיה בין הרב קוק לרבה של ירושלים רבי יוסף חיים זוננפלד, כשהרב קוק טען בלהט באוזני רבי יוסף חיים זוננפלד מדוע הינך נלחם נגד החלוצים שמיישבים במסירות נפש את חולות הארץ, הרי לפחות הם מקיימים מצווה אחת בהידור – מצוות יישוב ארץ ישראל?" ואז ענה לו רבי יוסף חיים: דע לך כי ללא התורה לא יישאר מכל זה כלום והכל יתפורר, כי התורה היא הבסיס. ואת זה אנחנו רואים ממש בחוש על שרון, שאין בו לחלוחית של תורה ובעבור גחמות פרטיות שלו הוא מוכן לזרוק את האידיאולוגיה שלו אל מעבר לים העיקר שהוא לא יראה את שערי הכלא מבפנים.
אבל אני מוכרח להגיד לך שיש לי אמונה חזקה שבסופו של יום לא תהיה התנתקות, עם ישראל כבר עבר מאז היותו לעם מצבים קשים יותר והקב"ה עזר לנו, היה זה כשיצאנו ממצרים והמצב היה נראה אבוד כשמאחור היו המצרים ומלפנים היה הים. הקב"ה עזר לנו אז והוא ימשיך לעזור לנו גם היום, איך אומרים? עברנו את פרעה נעבור גם את שרון.
"הנה תראה בעצמך, זה כבר למעלה מארבע וחצי שנים שזורקים עלינו פצמ"רים ללא הרף ועל פי דרך הטבע כבר היו אמורים להיות כאן הרבה פגיעות בנפש. אנחנו רואים שהקב"ה שומר עלינו מלמעלה ומצילנו מהפצמ"רים, כך הוא יציל אותנו מהתוכנית המטורפת של שרון".
שלמה אמר להם במהלך שיחתם כי ישנם שמועות עקשניות הטוענות כי ישנה יוזמה להקים על השטח המפונה של היישובים: ניסנית, אלי סיני ודוגית - קזינו, וזאת בגלל מיקומם האסטרטגי של היישובים הללו הנמצאים ממש על הגבול של ישראל, וכך הם לא יפסידו את הקליינטורה הישראלית שהזרימה סכומים נכבדים לכיסם של כמה וכמה אישים שונים.
(פ)
ובכן, לשלמה יש ב"ה כיום 4 ילדים חמודים, בריאים ושלמים, אך ילד נוסף, איתי רפאל ז"ל, נפטר על פניו לפני 12 שנה כשעבר בעולם רק 14 שנות חיים, וזאת לאחר שלוש שנים שהתמודד בגבורה עם יסורי המחלה ומכאוביה. כאשר זה קרה והמשפחה הכואבת עמדה בפני החלטה היכן לקבור אותו, מספר ר' שלמה, "לא היה לנו שום ספק שאנחנו נקבור אותו בגוש קטיף, ואל תשכח", הוא אומר, "שבאותו זמן היו אלו תחילת ימי אוסלו וכבר החלו הדיבורים אודות פינוי אפשרי של גוש קטיף באחד מן הימים. ואז אמר לי בני ממיטת חוליו שלא יעלה על דעתנו לקבור אותו במקום אחר זולת גוש קטיף. כשהוא מסביר בתמימות של ילד יהודי תם וזך כי את יוסף הצדיק היו צריכים להוציא מקברו במצרים ולהעלותו למנוחה נכונה בארץ ישראל". "אבל לא יעלה על הדעת", המשיך הילד להסביר, "שכאן, בארץ ישראל, יוציאו יהודי מקברו!". על שרון (אז האיש הימני ביותר בארץ) כפי הנראה הוא לא חשב.
"ארגיש שהרגו את הבן שלי פעם נוספת!"
כשאני שואל את ר' שלמה מה תהיה ההרגשה שלו באותו יום שהדחפור יבוא לקבר של בנו ויחפור שם בכדי להעבירו למקום אחר. "ארגיש שהרגו את הבן שלי פעם נוספת!", עונה לנו ר' שלמה כשהוא נשנק מדמעות, כאילו מתו מוטל לפניו. "אני לא מבין", הוא ממשיך בכאב של אב שכול, "מדוע כשחופרים קברים אי שם בערבות אוקראינה כולם, כולל ממשלת ישראל, מקימים קול זעקה: הייתכן לחפור בקברי יהודים?. והנה כאן בארצנו הולכת הממשלה שנקראת יהודית לעקור את בית הקברות בגוש קטיף ששוכנים בו 48 קברים! כאשר מאחורי כל קבר כזה סיפור כואב ומיוסר, שמחבר משפחות שלימות בעבותות לאדמה הזאת, בגוש קטיף. כאשר לפחות חלקם יהיו מוכנים אף למסור את נפשם כדי למנוע את "גרוש המתים". כפי שאמר ראש המועצה אל"מ חסדיאל: "אני מעדיף למות על קבר בני".
"ועל מה ולמה עוקרים אותם?", הוא ממשיך לתמוה, "מילא אם היה גורם ביטחוני אחד שקם ואמר שלאחר העקירה תהיה כאן רגיעה ביטחונית, ועם ישראל ישכון לבטח שלוש מאות שנה מבלי שצר ואויב יאיים עליו, ניתן עדיין להבין שאם כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם אז ניתן לשמוע שיש מישהו שעם כל הכאב, חושב על פינוי של הקברים, אך כשממול עומדים כל גורמי הביטחון, והדגש על "כל", ואומרים בפה מלא, שתוכנית ההתנתקות רק תזיק לעתידנו והמחבלים רק יקרבו את קו הגבול, וזה ייתן להם רוח גבית להמשך מעשה הטרור, וא"כ איזה היתר יש לפנות שוכני עפר ממקום מנוחתם?". "האם כסף מתיר כל דבר?", שואל אותנו ר' שלמה בכאב, כשהוא מפטיר: "פרס גזר על החיים - שרון מבקש לגרש גם את המתים".
"ומלבד עצם העניין של לפנות את המתים, מה עם החיים?", שואל שלמה רטורית, "הרי כאן בגוש יש לנו עולם תורה שהוא חי ותוסס, מדובר כאן על למעלה מ – 800 ילדים, שחלקם הגדול לומדים בחיידרים, וכמעט 700 בנות ועוד כמה מאות בחורי ישיבות שלומדים בכל ה - 23 יישובים הפזורים ברחבי הגוש (כיום יש שיעורי תורה גם ביישובים ה"מעורבים" – שבהם דתיים וחילוניים גרים יחדיו) האם ניתן לעקור את כל עולם התורה הזה במחי יד? אתה יכול לבוא לכאן בכל עת שתרצה ותיווכח במו עיניך כיצד בכל ערב מגיעים לבית הכנסת עשרות בעלי בתים היישר ממקום עבודתם ולומדים כאן בחברותות עם אברכים ובחורים, הכל חי ותוסס כאן, אם תשווה את מספר השיעורים התורניים שיש כאן לעומת בני ברק ביחס למספר התושבים תיווכח שאנחנו לא עומדים כלל וכלל רחוק מהם.
"בוא תהיה איתנו למשך שבת אחת ותראה כיצד הכל נשמר כאן כהלכה, כיצד כל הילדים עם פאותיהם המסולסלות הולכים יד ביד עם אבותיהם לבית הכנסת, אווירת השבת כאן היא ממש כמו בכל יישוב חרדי אחר ברחבי הארץ ואת כל מפעל החיים האדיר הזה הולכים לעקור, והכל בשביל כמה לירות עלובות?"
כשאני שואל אותו כיצד הוא מסביר את המהפך שחל בדעתו של שרון שבעבר הלא רחוק היה חסיד ארץ ישראל השלימה והיה רץ מגבעה לגבעה, וכעת עומד בכל התוקף בכדי לפנות אותם, "תראה", הוא אומר לי, "הרי ידוע הויכוח שהיה בין הרב קוק לרבה של ירושלים רבי יוסף חיים זוננפלד, כשהרב קוק טען בלהט באוזני רבי יוסף חיים זוננפלד מדוע הינך נלחם נגד החלוצים שמיישבים במסירות נפש את חולות הארץ, הרי לפחות הם מקיימים מצווה אחת בהידור – מצוות יישוב ארץ ישראל?" ואז ענה לו רבי יוסף חיים: דע לך כי ללא התורה לא יישאר מכל זה כלום והכל יתפורר, כי התורה היא הבסיס. ואת זה אנחנו רואים ממש בחוש על שרון, שאין בו לחלוחית של תורה ובעבור גחמות פרטיות שלו הוא מוכן לזרוק את האידיאולוגיה שלו אל מעבר לים העיקר שהוא לא יראה את שערי הכלא מבפנים.
אבל אני מוכרח להגיד לך שיש לי אמונה חזקה שבסופו של יום לא תהיה התנתקות, עם ישראל כבר עבר מאז היותו לעם מצבים קשים יותר והקב"ה עזר לנו, היה זה כשיצאנו ממצרים והמצב היה נראה אבוד כשמאחור היו המצרים ומלפנים היה הים. הקב"ה עזר לנו אז והוא ימשיך לעזור לנו גם היום, איך אומרים? עברנו את פרעה נעבור גם את שרון.
"הנה תראה בעצמך, זה כבר למעלה מארבע וחצי שנים שזורקים עלינו פצמ"רים ללא הרף ועל פי דרך הטבע כבר היו אמורים להיות כאן הרבה פגיעות בנפש. אנחנו רואים שהקב"ה שומר עלינו מלמעלה ומצילנו מהפצמ"רים, כך הוא יציל אותנו מהתוכנית המטורפת של שרון".
שלמה אמר להם במהלך שיחתם כי ישנם שמועות עקשניות הטוענות כי ישנה יוזמה להקים על השטח המפונה של היישובים: ניסנית, אלי סיני ודוגית - קזינו, וזאת בגלל מיקומם האסטרטגי של היישובים הללו הנמצאים ממש על הגבול של ישראל, וכך הם לא יפסידו את הקליינטורה הישראלית שהזרימה סכומים נכבדים לכיסם של כמה וכמה אישים שונים.
(פ)