"שחר נעצר לפני שנה וחצי על חברות בארגון טרור. הוא יושב בכלא השרון, והוא האסיר היהודי היחיד שלא יכול להתייחד עם אשתו והוא נפגש איתה ועם ילדיו רק דרך סורגים בלי יכולת לגעת בהם. השב"כ הגדיר אותו כאסיר בטחוני בדומה לאסיר של החמאס והוא מחיל עליו את אותם כללים. למרות שמחבל חמאס עם דם על הידיים ישוחרר בעסקאות ושחר לא. אין לו חופשות. המשפחה הפעילה לחצים בכל דרך: עתרה לבג"ץ, פנתה לחברי כנסת, לשב"כ ולאישי ציבור. דבר לא הזיז את חומת האטימות. מעיין ניסתה לדבר עם אישיות משפטית בכירה בשב"כ המתגורר בשבי שומרון. הוא טרק לה את הטלפון. היא החליטה להפגין מול ביתו כדי להפעיל לחץ ציבורי ולהשמיע את זעקתה וזעקת ילדיה שלא רואים את אביהם. היא מחלקת חומרי הסברה לתושבים במקום למה מתעללים בבעלה ובמשפחתו. בשבוע שעבר חיכתה לה שם ניידת, והגיעו חבר'ה מישובים נוספים כדי לתמוך בה. רצו לעוצרה על הטרדת עובד ציבור. היא זומנה לחקירה ביום ראשון במשטרת אריאל. רצו שתחתום על התחייבות שתפסיק להפגין, היא סרבה ושוחררה".

כעת, מספר עמיחי, אחרי ביקור נוסף אצל שחר, נכנסה עם ילדיה לאותו ישוב. "בטרם הפגינה בכלל, התנפלו עליהם בברוטליות ולקחו אותה עם הילדים בניידת לאריאל. הילדים הפריעו בחקירה והשוטרים אימו שהילדים יילקחו למשפחה אומנת והיא תואשם בכך שסיכנה את הילדים, אם לא תמצא להם מיד סידור. אחותה באה לקחת אותם, ואותה שלחו לנווה תרצה, והודיעו לה כי מחר תובא בפני שופט. המשפחה גם כך בלחץ כמה שנים, וכעת עליה לטפל בעניין כזה. הילדים בהיסטריה מכל האירוע. מדובר בילדים בגיל 5, 3, 1.5. הם עוד לא מבינים למה אבא לא יכול לחבק אותם. כרגע אין לנו יכולת גם ליצור איתה קשר בכלא. פשוט זרקו את הילדים שלה".