"נכנסנו למגרש, הכל היה מסודר כמו שתוכנן ותורגל. הגענו לשלב שבו צריכים לקבל סיכה. בעוד אני נמצא בעמידת דום, אני שומע את קצין רפואה ראשי אומר ש'עכשיו אנחנו רוצים להעניק סיכה למי שבא משיקגו כדי להתנדב לצה"ל, סיים קורס חובשים קרבי, ואנחנו רוצים שאמא שלו תתן לו את הסיכה'", כך מספר אליהו ג'סליק, שהתגייס במסגרת הנח"ל החרדי וסיים קורס חובשים לפני מספר ימים.
ג'סליק הגיע משיקגו ולמד בישיבת 'אור שמח' בטרם התגייס לנח"ל החרדי, ממשיך ומספר לכתבתנו רותי אברהם את אשר התרחש בטקס הענקת הסיכה:
"שמעתי את המילים 'שיקגו ואמא' אבל זה היה כל כך מהיר שלא היה לי זמן לחשוב. שני מפקדים באו לקראתי לקחו אותי קדימה. לא הבנתי מה קורה. מצד אחד הבנתי איכשהו שאמא שלי פה, אבל לא האמנתי . פתאום ראיתי אותה ולא יכולתי לזוז מרוב הלם.
חבר שלי סיפר לי אחר כך שכולם עמדו על הרגליים ומחו כפיים כשברקע נשמעה מוסיקה 'כמו בסרט הוליבודי'. אני ראיתי רק את אמא שלי מול העיניים ולרגע לא ידעתי אם מותר לי לרוץ אליה כי הייתי בין שני מפקדים, צועד.
אבל אז לא יכולתי להתאפק, לא היה אכפת לי מכלום, רצתי אליה כשאני בוכה והתחבקתי איתה. עמדנו שתי דקות מחובקים ואמא שלי כל הזמן מבקשת ממני סליחה שהפתיעה אותי ולא סיפרה לי שהיא מגיעה לטקס.
אם קצין רפואה ראשי לא היה בא כדי להמשיך בטקס היינו ממשיכים לעמוד ככה כי באותו רגע לא היה דבר בעולם מלבד אמא שלי ואני", מספר ג'סליק.
לדבריו את הטקס חתמו שאלותיו של קצין רפואה ראשי: אם הוא נהנה בצבא ואם רצה להתגייס? תשובות שעל שתיהן קיבל תשובה: "מאד", והענקת הסיכה של סיום הקורס. הקרפ"ר הודה לדבריו לאמו על כך שאפשרה לבנה לשרת בצבא.
סיפור הגעתה של אמו, לדבריו החל לפני כחודשיים כשהמפקד שלו ערן "אחלה בנאדם, בחור לא דתי ששם לו למטרה לסייע לי ולעזור לי לעבור את הקורס", החליט להביא את אימו לטקס הסיום. הוא התקשר אליה לארה"ב אבל היא אמרה לו שאין לה כסף לכך. הוא הבטיח לה שיסדר את זה "ומבלי שידעתי" אומר ג'סליק, "אסף כסף מכל סגל בסיס בה"ד 10 עבור הטיסה שלה".
ג'סליק השוהה כעת בחופשה בת מספר ימים באילת עם אמו כי 'בשיקגו קר ורציתי שהיא תהנה מחום השמש', אומר לכתבתנו כי היה לו חשוב להגיע לנח"ל החרדי משום ששמע ש"נותנים יותר זמן לתפילה לא צריך לחפש מנין ויש סדר לימוד כל יום, וגם משום שבמקום זה אין בנות ויש הקפדה על כשרות מהדרין".
לדבריו הוא חש יחס של כבוד אל החיילים הדתיים. בין היתר הוא מציין כי "כשהרב הגיע, כל הקורס עצר, כי הרב פה, ועכשיו לומדים". עוד הוא מספר כי אחד המדריכים לימד "קיבוע ראש", כשבמהלכו מגלגלים שמיכה תחת ראש "הפצוע" כדי לקבע אותו. "קוראים לזה 'ספר תורה', והמדריך שאל אותנו אם זה מפריע לנו שזה נקרא כך. השבנו לו שאנחנו צריכים להכיר את המינוחים המקובלים ושזה בסדר", אומר ג'סליק.
"אני חש שהישיבה היא 'מקום מוגן שבו אין הרבה נסיונות', ובצבא לעומת זאת, אנחנו 'ישיבה עם נשק', חיילים לכל דבר וגם חרדים", מסכם ג'סליק.
ג'סליק הגיע משיקגו ולמד בישיבת 'אור שמח' בטרם התגייס לנח"ל החרדי, ממשיך ומספר לכתבתנו רותי אברהם את אשר התרחש בטקס הענקת הסיכה:
"שמעתי את המילים 'שיקגו ואמא' אבל זה היה כל כך מהיר שלא היה לי זמן לחשוב. שני מפקדים באו לקראתי לקחו אותי קדימה. לא הבנתי מה קורה. מצד אחד הבנתי איכשהו שאמא שלי פה, אבל לא האמנתי . פתאום ראיתי אותה ולא יכולתי לזוז מרוב הלם.
חבר שלי סיפר לי אחר כך שכולם עמדו על הרגליים ומחו כפיים כשברקע נשמעה מוסיקה 'כמו בסרט הוליבודי'. אני ראיתי רק את אמא שלי מול העיניים ולרגע לא ידעתי אם מותר לי לרוץ אליה כי הייתי בין שני מפקדים, צועד.
אבל אז לא יכולתי להתאפק, לא היה אכפת לי מכלום, רצתי אליה כשאני בוכה והתחבקתי איתה. עמדנו שתי דקות מחובקים ואמא שלי כל הזמן מבקשת ממני סליחה שהפתיעה אותי ולא סיפרה לי שהיא מגיעה לטקס.
אם קצין רפואה ראשי לא היה בא כדי להמשיך בטקס היינו ממשיכים לעמוד ככה כי באותו רגע לא היה דבר בעולם מלבד אמא שלי ואני", מספר ג'סליק.
לדבריו את הטקס חתמו שאלותיו של קצין רפואה ראשי: אם הוא נהנה בצבא ואם רצה להתגייס? תשובות שעל שתיהן קיבל תשובה: "מאד", והענקת הסיכה של סיום הקורס. הקרפ"ר הודה לדבריו לאמו על כך שאפשרה לבנה לשרת בצבא.
סיפור הגעתה של אמו, לדבריו החל לפני כחודשיים כשהמפקד שלו ערן "אחלה בנאדם, בחור לא דתי ששם לו למטרה לסייע לי ולעזור לי לעבור את הקורס", החליט להביא את אימו לטקס הסיום. הוא התקשר אליה לארה"ב אבל היא אמרה לו שאין לה כסף לכך. הוא הבטיח לה שיסדר את זה "ומבלי שידעתי" אומר ג'סליק, "אסף כסף מכל סגל בסיס בה"ד 10 עבור הטיסה שלה".
ג'סליק השוהה כעת בחופשה בת מספר ימים באילת עם אמו כי 'בשיקגו קר ורציתי שהיא תהנה מחום השמש', אומר לכתבתנו כי היה לו חשוב להגיע לנח"ל החרדי משום ששמע ש"נותנים יותר זמן לתפילה לא צריך לחפש מנין ויש סדר לימוד כל יום, וגם משום שבמקום זה אין בנות ויש הקפדה על כשרות מהדרין".
לדבריו הוא חש יחס של כבוד אל החיילים הדתיים. בין היתר הוא מציין כי "כשהרב הגיע, כל הקורס עצר, כי הרב פה, ועכשיו לומדים". עוד הוא מספר כי אחד המדריכים לימד "קיבוע ראש", כשבמהלכו מגלגלים שמיכה תחת ראש "הפצוע" כדי לקבע אותו. "קוראים לזה 'ספר תורה', והמדריך שאל אותנו אם זה מפריע לנו שזה נקרא כך. השבנו לו שאנחנו צריכים להכיר את המינוחים המקובלים ושזה בסדר", אומר ג'סליק.
"אני חש שהישיבה היא 'מקום מוגן שבו אין הרבה נסיונות', ובצבא לעומת זאת, אנחנו 'ישיבה עם נשק', חיילים לכל דבר וגם חרדים", מסכם ג'סליק.