הצעת החוק קובעת כי זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל היא זכות נצחית שאינה ניתנת לערעור. החוק המוצע גם הבטיח התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם.

הממשלה התנגדה להצעת החוק ולפיכך 35 ח"כים הצביעו נגד, תשעה תמכו ושניים נמנעו.
בנאומו במליאה אמר אריה אלדד כי המושג "ארץ ישראל" הולך ונעלם מהשפה העברית. "כל מי שאומר היום 'ארץ-ישראל' מסומן מיד בתג 'ימין'. בשביל הדה לגיטימציה רצוי גם להוסיף: 'ימין קיצוני'. ארץ ישראל חדלה להיות כברת ארץ, היא הפכה לעמדה פוליטית. לדגל בפי שוחרי שלומה ושלמותה, לגנאי ולטלאי בפי מבקשי חלוקתה. לו יכלו היו מוחקים את המילים ארץ ישראל ממגילת העצמאות. אבל יש רבים שעבורם ארץ ישראל היא הארץ שהבטיח א-לוהי ישראל לעמו. מולדת העם היהודי, נחלתו הבלעדית. של עם ישראל ולא של שום עם אחר בעולם. ולפיכך כל עם אחר השולט בארץ או בחלקים ממנה – הוא כובש זר. וכל עם אחר שיש לו תביעות עליה – הוא אירידנטה עוינת. אויב שיש להלחם
בו עד שיוותר על תביעותיו".

כתבנו בכנסת אריאל כהנא מדווח כי חבר הכנסת אלדד הכעיס את שרת המשפטים ציפי לבני כשטען כי אבות התנועה הרווזיוניסטית לא היו מרשים לה לדבר בכנסת נגד חוק המכיר בזכות העם על המולדת.

לבני, שהתנגדה לחוק, טענה כי מדובר בחוק פופוליסטי שנועד לסכל את המהלכים המדיניים. היא גם הצהירה כי בעיניה "ארץ ישראל כוללת הצד המזרחי של הירדן עד הנהר פרת. האם אתה מציע שנכריז על ריבונות גם שם"? שאלה.