"כאשר אבי ז"ל היה בן כ-85 ותפקד באופן עצמאי, הוא נזקק לניתוח קטאראק, ניתוח פשוט בעין, כי לולא הניתוח הזה נגזר דינו לעיוורון. הוא הלך לקופת חולים, ולאחר שנבדק אישרו את האבחנה כי הוא זקוק לניתוח כדי להציל את מאור עיניו. אך אז נמסרה לנו ההחלטה של קופת חולים: את הניתוח לא נבצע, ומדוע, כי לא כדאי לקופת חולים לנתח חבר שגילו 85, כך , פשוט, הדברים נאמרו ללא ניד עפעף, תוך שמבהירים לנו שאין מה לעשות, זו המדיניות. נאלצנו לבצע את הניתוח במימון עצמי מכספי המשפחה", כך אומר הכלכלן חיים שחק לערוץ 7 , כשהוא קובל על היחס לציבור גדול ומשמעותי בחברה, הגימלאים והזקנים, שהפכו לדבריו לציבור מסכן ונדכא.
גישה חסרת מוסריות שולטת כיום בארץ, אומר שחק, הזקנים והגמלאים "לחמו ונתנו לנו את החיים. הם הקימו את המדינה הזו מתוך חורבות החורבנים והדם שנשפך בעיקר בדורות האחרונים, הם אלה שבנו את המערכת הפיננסית ובעקבות מעשיהם אנו יכולים היום לבזבז כספים למען שיפור איכות החיים של החברה שלנו.
יש בינינו טכנוקראטים שמתימרים לקבוע את תוחלת החיים של בני אדם. הם מחליטים אם כדאי מבחינה כספית לרפא אדם או לתת לו לגווע 'כי לא כדאי מבחינה כספית להאריך את חייו'. הם נטלו את כספו, הם הבטיחו שתמורת הכסף ששילם כל ימיו, כל זמן שקיבל משכורת מובטח לו כי בבוא היום אם יהיה זקוק לכך, יקבל את השירות של מערכת הבריאות. ואכן, האיש הזה שילם מיסים למערכת הבריאות משך 50 שנה ויותר כדי שבבוא היום אם יצטרך יוכל לקבל שירותי בריאות. ולעת זקנה באים ואומרים לו יוק! שילמת מה טוב, אך את השירות לא תקבל כי הפכת זקן, וזקנים אצלנו אינם נחשבים, הם מהוים נטל ואין לנו אמצעים לטפל בהם.
לסדום ועמורה דמִינו".
רבים מהזקנים במדינה סובלים מחרפת רעב, הוא מוסיף, ואינם זוכים לכל תמיכה מלבד תשלומי הביטוח הלאומי ש"הינם לעג לרש, ושאגב מבוצעים בניגוד לחוק הקובע מפורשות שמענק הזיקנה לא יהיה פחות מ-16% מהשכר הממוצע במשק. ומענק הזיקנה אינו מגיע לסכום הזה שנקבע על ידי החוק".
הטרגדיה הנעוצה לדבריו במצב שתואר הינה גדולה עוד יותר כאשר עושים פילוח של ציבור הזקנים. מתברר כי רבים מהם נגזלים ונחמסים, למרות הם שילמו כל ימיהם לקופת חולים ולביטוח לאומי סכומי עתק. אך בהם גם כאלה שהם למעשה בעלי הון, בעלי רכוש ובעלי פקדונות כספיים, אבל "גנבים וחמסנים" למיניהם כגון בנקים, הממשלה ועוד, נוטלים את כספם. "לא מאפשרים להם לחיות את הימים והשנים שנותרו להם בערוב ימיהם בכבוד, הם אינם זוכים ליחס של בני אדם, הם נזרקים לפינה בזלזול ותוך פגיעה בכל הערכים שהינם נר לרגלי כל חברה תרבותית".
שחק מציין כי ישנם זקנים שברשותם פקדונות בבנקים אך אינם יכולים לממש אותם מסיבות ניהוליות שונות, כמו כן יש ביניהם כאלו שהם יורשים הזכאים לכספים שאבותיהם הפקידו בבנקים ושמונחים בבנקים ואצל האפוטרופוס באוצר, כספים שממתינים שהזקנים ימותו, ואז אפשר יהיה לעשות בהם שימוש.
ישנם זכאים לפיצויים בשל היותם קרבנות נרדפי הנאצים, ובעלי שררה מעכבים את מימוש רכושם. ישנם ניצולי שואה הנמקים בבתי חולים ובבתי אבות בתת רמה ומקבלים טיפול ש"הכלימה מכסה את פנינו כאשר אנו עומדים מול התופעה הבלתי אנושית הזו".
הזקנים והגימלאים הם קבוצה גדולה ש"נחמסת ומתעללים בה ואין פוצה פה ומצפצף". אילו היו אותם זקנים מסוגלים להתארגן כגוף אין ספק שהיו זוכים ליחס אחר, אומר שחק אבל חלקם תשושים, וסיעודיים ולכן קשה מאד למצוא מי שייצג אותם מתוך האוכלוסיה שלהם.
לדבריו יש להקים גוף שתחת השם "אל תשליכנו לעת זיקנה", ייקח על עצמו את המשימה לדאוג לזכויות הזקנים. "אילו היה בנמצא משקיע שיהיה מוכן לממן את תחילת הפרויקט שמטרתו תהיה הקמת מפלגה שתייצג את הגמלאים והזקנים, אין ספק שניתן היה לגרום לשינוי משמעותי ביחס לאלה שאנו חייבים להם כל כך הרבה, הן ברמה לאומית ובעיקר ברמה האישית".
גישה חסרת מוסריות שולטת כיום בארץ, אומר שחק, הזקנים והגמלאים "לחמו ונתנו לנו את החיים. הם הקימו את המדינה הזו מתוך חורבות החורבנים והדם שנשפך בעיקר בדורות האחרונים, הם אלה שבנו את המערכת הפיננסית ובעקבות מעשיהם אנו יכולים היום לבזבז כספים למען שיפור איכות החיים של החברה שלנו.
יש בינינו טכנוקראטים שמתימרים לקבוע את תוחלת החיים של בני אדם. הם מחליטים אם כדאי מבחינה כספית לרפא אדם או לתת לו לגווע 'כי לא כדאי מבחינה כספית להאריך את חייו'. הם נטלו את כספו, הם הבטיחו שתמורת הכסף ששילם כל ימיו, כל זמן שקיבל משכורת מובטח לו כי בבוא היום אם יהיה זקוק לכך, יקבל את השירות של מערכת הבריאות. ואכן, האיש הזה שילם מיסים למערכת הבריאות משך 50 שנה ויותר כדי שבבוא היום אם יצטרך יוכל לקבל שירותי בריאות. ולעת זקנה באים ואומרים לו יוק! שילמת מה טוב, אך את השירות לא תקבל כי הפכת זקן, וזקנים אצלנו אינם נחשבים, הם מהוים נטל ואין לנו אמצעים לטפל בהם.
לסדום ועמורה דמִינו".
רבים מהזקנים במדינה סובלים מחרפת רעב, הוא מוסיף, ואינם זוכים לכל תמיכה מלבד תשלומי הביטוח הלאומי ש"הינם לעג לרש, ושאגב מבוצעים בניגוד לחוק הקובע מפורשות שמענק הזיקנה לא יהיה פחות מ-16% מהשכר הממוצע במשק. ומענק הזיקנה אינו מגיע לסכום הזה שנקבע על ידי החוק".
הטרגדיה הנעוצה לדבריו במצב שתואר הינה גדולה עוד יותר כאשר עושים פילוח של ציבור הזקנים. מתברר כי רבים מהם נגזלים ונחמסים, למרות הם שילמו כל ימיהם לקופת חולים ולביטוח לאומי סכומי עתק. אך בהם גם כאלה שהם למעשה בעלי הון, בעלי רכוש ובעלי פקדונות כספיים, אבל "גנבים וחמסנים" למיניהם כגון בנקים, הממשלה ועוד, נוטלים את כספם. "לא מאפשרים להם לחיות את הימים והשנים שנותרו להם בערוב ימיהם בכבוד, הם אינם זוכים ליחס של בני אדם, הם נזרקים לפינה בזלזול ותוך פגיעה בכל הערכים שהינם נר לרגלי כל חברה תרבותית".
שחק מציין כי ישנם זקנים שברשותם פקדונות בבנקים אך אינם יכולים לממש אותם מסיבות ניהוליות שונות, כמו כן יש ביניהם כאלו שהם יורשים הזכאים לכספים שאבותיהם הפקידו בבנקים ושמונחים בבנקים ואצל האפוטרופוס באוצר, כספים שממתינים שהזקנים ימותו, ואז אפשר יהיה לעשות בהם שימוש.
ישנם זכאים לפיצויים בשל היותם קרבנות נרדפי הנאצים, ובעלי שררה מעכבים את מימוש רכושם. ישנם ניצולי שואה הנמקים בבתי חולים ובבתי אבות בתת רמה ומקבלים טיפול ש"הכלימה מכסה את פנינו כאשר אנו עומדים מול התופעה הבלתי אנושית הזו".
הזקנים והגימלאים הם קבוצה גדולה ש"נחמסת ומתעללים בה ואין פוצה פה ומצפצף". אילו היו אותם זקנים מסוגלים להתארגן כגוף אין ספק שהיו זוכים ליחס אחר, אומר שחק אבל חלקם תשושים, וסיעודיים ולכן קשה מאד למצוא מי שייצג אותם מתוך האוכלוסיה שלהם.
לדבריו יש להקים גוף שתחת השם "אל תשליכנו לעת זיקנה", ייקח על עצמו את המשימה לדאוג לזכויות הזקנים. "אילו היה בנמצא משקיע שיהיה מוכן לממן את תחילת הפרויקט שמטרתו תהיה הקמת מפלגה שתייצג את הגמלאים והזקנים, אין ספק שניתן היה לגרום לשינוי משמעותי ביחס לאלה שאנו חייבים להם כל כך הרבה, הן ברמה לאומית ובעיקר ברמה האישית".