בראיון לערוץ 7 אמר הרב אליהו כי שם הספר נבחר מתוך תחושה פנימית שנבעה בו לקראת סיום כתיבת הספר.

"הרב אויערבך גרם לכל מי שפגש בו לחוש שכיף שיש לנו תורה כזו, הוא גילם בחייו תורה משמחת. מדובר בדמות מאוד מאחדת, כללית, שעל רקע התקופה אומר שאנו חסרים את אמת החיים שלו מדי יום. הטיפול שלו כשערכים נפגשו, כשעולמות שונים הגיעו לצומת, זה מרגש. אינני יודע אם יש עוד דמות כזו בעולם התורני. אנשים מחכים ליארצייט, לא נרגעים, זה מצויין בכל עיתון שמכבד את עצמו. אצלו הכבוד לאנשים לא היה רק כבוד חיצוני כדי שנוכל לחיות יחד. בהספד שלו אמר אחד הרבנים כי הנועם של תלמידי חכמים בא"י הוא התכונה המיוחדת הזו שמבינים את הנקודה האמיתית שיש בדרך השניה. לא רבים ירדו לעומק כזה, והוא עם הרבה עבודה עצמית, דוקא בגלל שברח מבימות הציבור, העמיק את הקשר שלו עם כל מגזר".

הרב אליהו הוסיף "סיפר לי חבר שפעם עבר הרש"ז ליד החלקה הצבאית בהר הרצל. הוא נעמד שם והתחיל למלמל תפילות. כשנשאל מדוע דוקא שם, אמר: הולכים לחפש תמיד קברי צדיקים. פה זה קברי צדיקים, כולם קדושים".

למרות שהרב לא שירת בצה"ל, הוא ידע להוקיר את העניין לעומקו. למרות שלעצמו ותלמידיו היה במגרש אחר, הוא ראה כך את הדבר, מתוך הבנה שהאמת נמצאת לא רק אצלו.

סיפור נוסף: כששרון הגיע אליו לפני 13 בבקשה שישפיע על ש"ס לצאת מהממשלה כדי לטרפד את הסכמי אוסלו, שאל הרב: מדוע רבין וחבריו לא משתכנעים מההסברים שאתה נותן לי? ושרון ענה:"כי יש עליהם לחצים פוליטיים מהעולם". השיב הרב: "אז מי ערב לי שכשמישהו אחר יהיה בשלטון, הוא לא יעשה אותו דבר מסיבות פוליטיות?". שרון הבטיח אז שכשיעלה לשלטון יבטל את כל ההסכמים. היום אנו מבינים את חכמת החיים הרבה של הרב. הוא גזר על עצמו שתיקה בתחום הפוליטי כי רצה
לפעול בתחום המאחד של העם. את הסיפור על החלקה הצבאית לא הרשה לספר, כי לא רצה לעורר מחלוקות. זה מראה שדרכו היתה לעשות את האמת לא לצרכי החצנה".