מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר מר שלמה בקיש ויועצת הרשות לשיקום אסירות ברשות, הגב' ענת גור החליטו לפתוח ביזמה לתיקון חוק המאפשר לשופט חלופת מאסר לנשים ע"י שיקום בהוסטלים של הרשות. בשלב ראשון מציע מנכ"ל הרשות לתת את חלופת המאסר רק לנשים בהריון או לאמהות שחלופת המאסר עבורן תוכל להציל את ילדיהן שלא פשעו. יוזמה זו זכתה לתמיכת ראש אגף השיקום בשב"ס, ירונה לינהרט.
לדעת אנשי הרשות לשיקום האסיר, כליאה בחלופת המאסר המוצעת שתתבצע בהוסטלים תהיה אפקטיבית הרבה יותר הן כלפי הנשים, שתוכלנה להשתקם ולצאת ממעגל הסמים, הזנות והפשע, הן כלפי משפחותיהן, בעיקר הילדים, והן כלפי החברה, שעלות אחזקת אישה בכלא ואחזקת הילדים בסידורים חלופיים, גבוהה יותר מעלות שיקום האם עם הילדים, וחזרתה למעגל היצרני הן בעבודה והן בתפקודיה האימהיים. כמו כן, תוכלנה חלופות המאסר לפתור גם את הבעיות שנצרות עקב זה שכל הנשים נמצאות בבית כלא אחד ולחלקן ע"פ אזורים גיאוגרפיים.
כתב INN איציק וולף מוסר כי יו"ר הוועדה למעמד האישה של הכנסת, ח"כ אתי לבני, הביעה את תמיכתה העקרונית ביוזמה זו לאחר שסיירה לאחרונה במוסדות השיקום לנשים של הרשות. באותו סיור היא אמרה כי "לשלוח נשים למאסר זה בדרך כלל מיותר, גורם נזק הרסני ולא משיג שום דבר - לא הרתעה, לא שמירה על שלום הציבור. שום דבר מהמטרות שהמאסר בא לשרת לא משיגים עם נשים".
בישראל כיום יש 180 אסירות בבית כלא יחיד לנשים "נווה תרצה". הנשים האסירות מהוות סך הכול 2% מסך אוכלוסיית הגברים האסירים בארץ והן אוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודים וצרכים ייחודיים בכל הקשור לתנאי הכליאה. 90% מהנשים האסירות סבלו ברובן מהתעללויות מיניות ופיסיות בילדותן וכתוצאה מכך סבלו בבגרותן מבעיות קשות של בריאות נפשית, התמכרויות לסמים ואלכוהול, עיסוק בזנות, עוני, אמהות חד הורית, לידות והפלות חוזרות ונשנות, מחלות מין ועוד.
מס' האסירות הקטן יחסית מאלץ את שלטונות שב"ס לכלוא את כל הנשים בכלא אחד ללא הפרדה בין נערות לנשים בוגרות ובין אמהות עם ילדיהן (מותר להחזיק ילדים עד גיל שנתיים בכלא) לנשים ללא ילדים. הכלא שממוקם במרכז הארץ גורם גם לנשים מהפריפריה להיות רחוקות ומנותקות ממשפחותיהן.
בעולם כולו קיימת מדיניות נוקבת כנגד כליאת נשים בבתי סוהר הדומים במתכונתם לבתי הסוהר המשמשים לכליאת נשים. פט קרלן, אחת החוקרות הידועות בתחום טוענת כי מדיניות מותאמת ואפקטיבית כלפי נשים במערכת השפיטה תושג רק לאחר שהמערכת תכיר בכך שפשיעת נשים מתרחשת בתוך נסיבות שונות מפשיעת גברים, שנשים עוברות חוק שונה, כקבוצה באופן מהותי מגברים עוברי חוק ולכן התגובה צריכה להיות שונה, ומותאמת להבדלים המגדרים בין נשים וגברים.
לדעת אנשי הרשות לשיקום האסיר, כליאה בחלופת המאסר המוצעת שתתבצע בהוסטלים תהיה אפקטיבית הרבה יותר הן כלפי הנשים, שתוכלנה להשתקם ולצאת ממעגל הסמים, הזנות והפשע, הן כלפי משפחותיהן, בעיקר הילדים, והן כלפי החברה, שעלות אחזקת אישה בכלא ואחזקת הילדים בסידורים חלופיים, גבוהה יותר מעלות שיקום האם עם הילדים, וחזרתה למעגל היצרני הן בעבודה והן בתפקודיה האימהיים. כמו כן, תוכלנה חלופות המאסר לפתור גם את הבעיות שנצרות עקב זה שכל הנשים נמצאות בבית כלא אחד ולחלקן ע"פ אזורים גיאוגרפיים.
כתב INN איציק וולף מוסר כי יו"ר הוועדה למעמד האישה של הכנסת, ח"כ אתי לבני, הביעה את תמיכתה העקרונית ביוזמה זו לאחר שסיירה לאחרונה במוסדות השיקום לנשים של הרשות. באותו סיור היא אמרה כי "לשלוח נשים למאסר זה בדרך כלל מיותר, גורם נזק הרסני ולא משיג שום דבר - לא הרתעה, לא שמירה על שלום הציבור. שום דבר מהמטרות שהמאסר בא לשרת לא משיגים עם נשים".
בישראל כיום יש 180 אסירות בבית כלא יחיד לנשים "נווה תרצה". הנשים האסירות מהוות סך הכול 2% מסך אוכלוסיית הגברים האסירים בארץ והן אוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודים וצרכים ייחודיים בכל הקשור לתנאי הכליאה. 90% מהנשים האסירות סבלו ברובן מהתעללויות מיניות ופיסיות בילדותן וכתוצאה מכך סבלו בבגרותן מבעיות קשות של בריאות נפשית, התמכרויות לסמים ואלכוהול, עיסוק בזנות, עוני, אמהות חד הורית, לידות והפלות חוזרות ונשנות, מחלות מין ועוד.
מס' האסירות הקטן יחסית מאלץ את שלטונות שב"ס לכלוא את כל הנשים בכלא אחד ללא הפרדה בין נערות לנשים בוגרות ובין אמהות עם ילדיהן (מותר להחזיק ילדים עד גיל שנתיים בכלא) לנשים ללא ילדים. הכלא שממוקם במרכז הארץ גורם גם לנשים מהפריפריה להיות רחוקות ומנותקות ממשפחותיהן.
בעולם כולו קיימת מדיניות נוקבת כנגד כליאת נשים בבתי סוהר הדומים במתכונתם לבתי הסוהר המשמשים לכליאת נשים. פט קרלן, אחת החוקרות הידועות בתחום טוענת כי מדיניות מותאמת ואפקטיבית כלפי נשים במערכת השפיטה תושג רק לאחר שהמערכת תכיר בכך שפשיעת נשים מתרחשת בתוך נסיבות שונות מפשיעת גברים, שנשים עוברות חוק שונה, כקבוצה באופן מהותי מגברים עוברי חוק ולכן התגובה צריכה להיות שונה, ומותאמת להבדלים המגדרים בין נשים וגברים.