ראש אכ"א אלעזר שטרן שיגר אמש איגרת למפקדים בצבא ובה הוראות כיצד לנהוג בתופעת הסרבנות ממנה עולה בין היתר כי קצין סרבן יודח, תישקל העמדתו לדין, וחיילים יטופלו משמעתית.
מהאיגרת עולה כי היחס למפקדים יהיה תקיף יותר מהיחס לחיילים, ומלבד אפשרות של עונשי מאסר, תישקל גם שלילת דרגותיהם של קצינים. לפי ההנחיות, הצהרה על כוונה לסרב או בחתימה על עצומה תטופל משמעתית, אם כי לחייל תינתן אפשרות לחזור בו מהצהרתו בשיחה עם מפקדיו. מפקד המצהיר על כוונה לסירוב ואינו חוזר בו - יודח מתפקידו. מפקד שמסרב בפועל או מסית לסירוב - יטופל משמעתית, יודח מפיקוד ותישקל שלילת דרגותיו. כמו כן, יותר החוזה של מפקד כזה הנמצא בשירות קבע. חניכים בקורסי קצינים וקורסי מפקדים שיצהירו על כוונה לסרב או יסרבו בפועל - יודחו מהקורס.
שטרן כותב באיגרת למפקדים, כי "השירות בצה"ל דורש מחיר אישי מהמשרתים, שלעתים מבחנו העליון הינו נכונות להקריב את החיים ולעתים נכונות למלא משימות שאינך מזדהה עם מטרתן או עם דרך ביצוען". לדבריו, הסרבנות - מימין ומשמאל - מאיימת על המשך קיומו של צה"ל ועל קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
עוד הוא כותב כי על הצבא להיערך לאפשרות שהמשטרה לא תוכל להתמודד לבדה עם משימת פינוי המתנחלים מבתיהם, וכי חיילי צה"ל יצטרכו להיות חלק מהמעגל הפנימי, "הנוגע בבתים ובמתיישבים ממש. על אף שאנו תקווה שלא ניאלץ להיות חלק ממעגל זה, אין לנו חירות להימנע מכך. חובתנו להתכונן גם לאפשרות זו".
מה אומרים על כך המפקדים עצמם? מתרשומת של "שיח מפקדים", דיון סגור שבו השתתפו מפקדים, שהגיעה לידי כתבתנו רותי אברהם, ניתן ללמוד במעט על הרהוריהם והתלבטויותיהם של המפקדים. ה"שיח" נערך לאחרונה ובו השתתפו מג"דים, מח"טים, וכן מפקד בה"ד 1 גל הירש, מפקד מז"י יפתח רון טל וגם האלוף דן חלוץ. בדיון עסקו המפקדים בין היתר בנושא ההתנתקות והסרבנות.
בפתח הדיון אמר האלוף יפתח רון טל מפקד מז"י כי הנושאים העומדים על הפרק: "לחימה בסביבה אזרחית עויינת גם אם לא כולה אויב. אתגר הלחימה המבצעית – אתגר אורך הנשימה. המשך הלחימה בטרור ומשימת ביצוע ההתנתקות סדיר ומילואים יחדיו. קשה להגדיר גבולות של ערכים בלחימה, אך נכון להדגיש את המורכבות הערכית ולתת כלים למפקדים להתמודד עם המצב. אתגר נוסף הוא התמודדות עם תופעת הסרבנות".
מח"ט בנימין מיקי פירט את השתלשלות מכתב סרבני הגמ"ר של בנימין וכיוצא ממנה את דילמת הסרבנות. לדבריו "מעבר להד התקשורתי, להחלטה על הדחת כל ההגמ"ר יש פגיעה בהיבט הטקטי.. מרבית אנשי ההתישבות משרתים בהגמ"ר ואסור להציג את כל ציבור אזרחי איו"ש כסרבנים. דין סרבני השמאל והימין זהה. יש לעשות הפרדה בין הרבנים וההנהגה, בהתערבות בנושא הסרבנות. הצבא הוא זה שמטפל בתופעה הזו ולא כנגד או מול הרבנים".
מג"ד בה"ד 1 טל: יש חברה ערכית מאד, יש בעיות, ישנם מקומות שכושלים בהם, אבל אנו מתמודדים יום יום באמת. עוסקים במקצוע צבאי - מקצוע אלים. כארגון, החוכמה לרסן את הכוח ע"י מערכת ערכים, הוראות, חוקים ועוד...
סמח"ט מילואים הושע: ההתנתקות כבר החלה, מלבד ההתמודדות האזרחית תהיה גם התמודדות צבאית למרות שהנושא אינו צבאי במהותו. דרושה הכנת הלבבות לפני, זה הרבה מעבר לאיפוק, זה נכון גם במילואים.
ראש מחלקת בטיחות במז"י, אילן: נושא הסרבנות בצבא הוא ענין צבאי טהור להפריד מההתנתקות וזה נכון גם לימין וגם לשמאל. אסור שנתנהג בכפל לשון ולסרבנות יש להתיחס ככזו. סרוב פקודה הוא מעשה, והסרבן חייב להיענש.
רון שכנר, מח"ט: בימים שבשדרות ובגוש קטיף נהרגים אנשים, על נושא ערכים, מוסר לחימה, חשוב יותר לדבר על האויב, ולא על האוהב, בנושא ההתנתקות.
ערן, מג"ד באוגדה: המדינה היא זו שדואגת לערכים ולא הצבא מכתיב ערכים למדינה. כך יש לראות את הדברים ואם צריך לשנות חוקים יש לפעול בהתאם.
בני, מג"ד : אסור לנו להיות רוב דומם, צריך שנהיה יותר אקטיביים. אנחנו מחויבים להגן ולגונן על המג"דים בקבע שמתנכלים להם.
אורי, מג"ד : מה אנחנו עושים במילואים בשגרה? אם לא נהווה דוגמא אישית לא נבין את זה, אם לא ננסה לעשות את הפעילות הטקטית לא נצליח, צריך לפעול ברמה הטקטית ולא להתבייש לבצע ביחד את משימותיהם. אם נהיה ביחד עם החיילים לא נופתע. אנחנו צריכים להיות ביחד עם החיילים בשטח וברכבים.
עמית, מג"ד יחס"ר מילואים + סדיר: חייבים כבר היום להתארגן ולדבר, כבר עכשיו. להבין, להכיר ולהחליט מה לעשות כבר בעת זו ולא להמתין לשלב הסרבנות בשטח.
מג"ד קבע קק"ש: מי שמסרב לא יצא לקורס קצינים – יש קצת בעיה עם זה. אין להטיל על אותו גדוד מספר משימות התנתקות אלא לחלק את הנטל. בנוגע לשכבת המ"פים הצעירים: ההורים יבקשו/ מבקשים מהם שיסרבו פקודה לפינוי ישובים ועל כן צריך להתארגן כבר בעת זו. צריך להתייחס לתקשורת גם בקשיחות, כשהיא אינה צודקת. לשתף יותר את דובר צה"ל אל מול התקשורת.
שאול מג"ד : היה כדאי להביא תקשורת / עיתונאים בכדי שיבינו שאנחנו כן בסדר.
נוכחות מפקדים בשטח אכן הכרחית. הדרך לטפל במוסר בלחימה זה לדבר עם החיילים על הכל וכשחייל חווה חוויה קשה אפשר לדבר עליה. חייבים לתת גיבוי מלא למפקדים המאוימים ולפרסם מי האנשים ולהענישם. לא לשתוק.
ערן, מג"ד: צריך לבחון אם הארוע משרת את המשימה או לא, ולאו דווקא לדבוק במוסר וערכים. תרבות נהיגה על מדים ושלא על מדים. יש לנו בעיה עם מסרים, אנחנו מעבירים מסרים כפולים של הצבא, וגם של המדינה.
משה, מג"ד בא"ח גבעתי: דורשים הרבה מהמ"כים בלי להכשיר אותם כפי שנדרש. קשה היום לאתר את המפקדים שמסוגלים להוביל כתה. חשוב לתת יותר זמן מ – 7 חודשים כדי לאתר מנהיגים ערכיים ומפקדים שידעו ויצליחו לבצע את המשימות.
מג"ד 50, יאיר ברקת: אנחנו לא מעבירים מסרים ברורים, אנחנו לא אוכפים חוק וסדר. המשטרה לא מסוגלת להתמודד עם המתיישבים. חשוב שנעריך איך צומחות הבעיות ואיך למנוע. בעית תשתיות במחסום חווארה, היא לא זו שתפתור את הבעיות. אנחנו כמערכת מכניסים את החיילים להתמודדות עם דברים קשים מנשוא. האם לא מוסרי לתת סטירה במחסום, ומצד אחר לעכב 300 איש במחסום, ולא לתת להם לצאת לתפילה בהר הבית גם לא לבני 70 ומעלה, מדוע? אנחנו לא מתעסקים עם נושא של ערכים ומוסר וחבל. דובר צה"ל מגמגם באירועים כגון, הקסאם בעזה, הדחת מפקד האוגדה בעזה, החייל ביצהר וכו'.
אל"מ גל הירש בה"ד 1: ממליץ שאנחנו נאמר "אנחנו לא יורים בילדים או בחסרי ישע". כמג"ד אני סבור שהצדק עימו, חייבת להיות הצהרה שכזו ולאחר מכן לבדוק כל דבר לגופו. בסוף אנחנו צה"ל – צבא הגנה לישראל, זהו מסר חשוב מאוד כלפי הלוחמים שלנו וכבני אדם. מנהיגות צבאית קרבית נוכחת, כוללת חניכה: 'אראה לך מה עושים איך עושים ואבחן אותך: אלמד אותך'. יחידה שאין לה אלוהים גם אלוהים לא בקרבה. דרושה אכיפה, משמעת, ודבר חשוב במעלה: דוגמא אישית. אנחנו חייבים לטפל בשוליים, היום יש לנו בעיה בעלת אופי מערכתי. השאלה האם השוליים האלה זה "מום" ולא חריג. מסתבר שהבעיות הם בסוציולוגיה, בניהול, באנתרופולוגיה, בארגון המבצעי שלנו, בתרבות שלנו, בסוגיות של הקבוצה כקבוצה. הצבא צריך להיות כמגדלור לעם שלנו. ערכים ומקצועיות מותכים יחד זה לצד זה ולא בנפרד. חניך במסגרת הכנה לקורס בה"ד 1 הודיע שהוא יסרב לבצע פינוי, והדבר דומה למקרה בדיר יאסין, מגילת העצמאות, אם תסמיכו אותי לקצונה, זו תהיה הבעיה שלכם כי אני לא אוביל את לוחמי למשימה. כשמדובר בהצהרת כוונות שכזו, אסור לנו להעניק לו דרגות קצונה.
משימת ההתנתקות זו משימה קשה ומורכבת וצריך לדבר ולהסביר אותה אך לא לסרב לה. בצבא הרב הצבאי הראשי הוא זה שפסק כי יש לבצע את המשימה.
מח"ט: חשוב להמשיך עם כנסים שכאלה, משום שמח"ט גבעתי מבין את הדברים של המפקדים והלוחמים בצורה קצת אחרת. בעזה יש מתח שונה מאשר בגזרות שונות כי זו גזרת לחימה שונה. האמירות והמעשים ביחס להתנתקות וסרבנות שונים. מפקד גדוד ומעלה צריך לחשוב היטב בזהירות ובתבונה להיכן אנחנו יכולים להיגרר. חשוב לחזק את תודעת המפקדים לקראת יום ההתנתקות. להשתדל לא להכניס חיילים ל'פינה', בשיחת מחלקה, כדוגמא, לשאול מי יסרב ואף יענישו. מעורבות רבנים, אנו צריכים שלא להיכנס לפינה הזו, בסוף כל אחד מגיע עם הפסיקה של הרב שלו ואז יש בעיה. הויכוח הוא: צבא במדינה דמוקרטית.
מח"ט 35, יוסי: העיסוק בסרבנות צריך להיות זהיר, ללא פתיחות מוגזמת, והשאלה הישרה האם אתה מתכוון לסרב, אין לה מקום כרגע. רוצה להאמין שהמנהיגות הרבנית שיושבת מאחורי מיטב בנינו לוחמים ומפקדים, עושה הכל כדי שלא תהיה תופעת סרבנות.
מח"ט הנח"ל, רוני: השאלה היא אופיה של המנהיגות ומה אנחנו רוצים שיהיה נר לרגלינו. זו לא הלחימה בפריזמה הנוכחית אלא לחימה על קיומנו. ככל שהמציאות מורכבת יותר התשובות צריכות להיות ברורות יותר, ואם אין לנו תשובה אנחנו צריכים להיות שם, גם אם צריך, שמ"פ או מג"ד יהיו שם. חושב שצריך להודות לתקשורת ששמה לנו דברים מול הפרצוף. בעשייה היומיומית אנו לא מתעסקים במוסר ובערכים, אנחנו מחנכים את הלוחמים והמפקדים להרוג ולוודא הריגה ולא 'ניטרול איום'. אין הבחנה בין נושא ערכי ונושא מקצועי, מח"ט של הצבא לא יכול לומר שהתנתקות היא לא משימה של הצבא, אסור לנו לשחק משחק כפול ואסור לנו לומר להעביר את זה למשטרה. אנחנו מחויבים לקחת אחריות.
מג"ד במיל': הכיבוש משחית, שוחק, צריך לומר את הדברים בפשטות. הבעיה האמיתית שהצבא הוא צבא העם. הכיבוש משחית מצד אחד, ההתנתקות משמעותה גירוש יהודים מבתיהם. מדוע העם והמדינה לא מדברים על זה ולא פועלים.
מפקד מז"י יפתח רון טל סיכם: אני רואה חשיבות עליונה לקיום דיון שכזה ובאמצעותו להעביר את המסרים ולא תמיד אפשר להספיק את הכל. ברקע העיסוק בתחום הזה כטבע של היות צה"ל צבא העם. בחברה שלנו יש חוזק יוצא דופן, והיא מתמודדת בדברים קשים, מתמודדת על עצם קיומה. החברה מתגייסת לצורך הלחימה על עצם קיומה ועל כן יש את צה"ל. אנו נמצאים 4.5 שנים של לחימה מורכבת, ומציאות שונה מזו שהיתה. חיילים שהשתחררו מסדיר וממשיכים במילואים את אותם הדברים, כנ"ל לגבי מ"פים, מדובר על דור שלם שמכיר את הלחימה הזו. החיבור לצבא אחד מילואים וסדיר יבוא לידי ביטוי בשנת העבודה 2005.
עוד אמר רון טל "מרבית פעילותו של צה"ל היא בסביבה אזרחית עוינת גם אם לא כל האזרחים מחזיקים נשק. הקריטיות של הפעולה הטקטית : מפקדי חוליה, כיתה מ"מ, הקריטיות של התוצאה המבצעית, היא בסוף אם מנצחים או לא, ומדובר ברמה האסטרטגית. מדברים על פעילויות ברמת המחסום, כניסה למוצב, שהם בלב הרמה הטקטית אך השפעתם קריטית".
"לאחר 4.5 שנים של לחימה, המערך הסדיר על תשתיותיו נשחק, וזה לא דבר בלתי הפיך. זהו אתגר של מפקדים זהו האתגר של מנהיגות ברמה הזוטרה. את הנורמות צריכים להנחיל המפקדים ברמה הגבוהה: מ"פים, מג"דים, מח"טים ועוד. הבעיה שלנו היא הטשטוש של הגבולות מותר והאסור, הרחבנו את השוליים. אנחנו מצפים שמי שבא להרגך, בודאי שעליך להורגו, למרות המציאות המורכבת".
"פקודה לחייל לפנות היא פקודה חוקית אך גם שיקול דעת חשוב כאן מאד", אמר רון טל. "לתת לחייל לפנות ישוב שבו הוא גר, תהיה טעות בשיקול דעת. בסוף איך שלא מסתכלים על זה אנו מדברים על מנהיגות, מעורבות, חניכה, דוגמא אישית נר לרגלינו. במקום נשות watch = מפקדי watch. המפקדים במילואים הם לב ליבה של החברה הישראלית ואנו צריכים לחשוב היטב בטרם שאנו קובעים שהחברה מתמוטטת".
האלוף דן חלוץ סגן הרמטכ"ל דיבר בסופו של הדיון ואמר כי "דיון על מוסר וערכים תוך כדי הלחימה מעיד על צבא מוסרי. מוסר וערכים במדינת ישראל הוא דבר שמשויך קודם לכל לעמדה הפוליטית שלך ולאחר מכן ל"מהות". המוסר הערכים הם דבר יחסי. גם בישראל אנחנו לא מגיעים מאותו בית יוצר".
"המוסר בלחימה מתחיל מהיותנו בני אדם והצבא מחובתו לייצר סטנדרט / אחידות בכדי שנוכל לעמוד במשימות. אנחנו מחויבים לבדוק אם נתנו כל מה שניתן בכדי שיוכל לבצע את משימתו. הכל מתחיל משפה, מושגים, פרשנות ובהירות, כגון 'מרכז מסה', 'וידוא הריגה' וכו'. רמת הבהירות צריכה להיות גבוהה יותר ככל שיורדים כלפי מטה. אנו רוצים להשאיר למפקדים את מרווח שיקול הדעת. הדבר המרכזי של צריך לעשות זה לדבר – מפקדים עם חיילים וחיילים עם מפקדים, שיח פתוח בכל דרג ודרג ולדבר הכל מא – ת. אם ניתן לאנשים לדבר דברים לא "יתפוצצו" ".
בהתייחסו לתפקיד התקשורת במהלך פעילות צה"ל אמר חלוץ כי הוא רואה בתקשורת מציאות. "חלק קבוע שקיים בפעילות של הצבא והמדינה. צריך לשאוף לנצל את הטוב שבה. מי שמתבטל לפני התקשורת סופו שיבוטל. לגבי סרבנות: מי שסרב במקום אחד לא יוכל לטפל בסרבנות במקום אחר. עושים שימוש בחוקי המשחק לשני הצדדים, כשנוח החוק לצידך וכשלא?! יש כאן כיוון ויש כאן עיקרון: לא לוותר בנושא הסרבנות. ראוי שנדבר פחות על סרבנות".
חלוץ הבהיר את מעמדו של צה"ל במהלך משימות ההתנתקות, כפי שהוא רואה אותן. "הצבא הוא כלי נוסף בידי ממשלת ישראל לממש את מדיניותה. צה"ל נועד גם לבצע משימות לאומיות, כי אם לא נצליח במשימה לא יהיה למי להסביר מדוע לא הצלחנו".
"משימת ההתנתקות זו משימה של לבכות ולעשות ואין אויב. רבנים הם לא בשרשרת הפיקוד, גם לא הרב הצבאי הראשי. הוא קצין בכיר עם דעה. צריך לחוש את מה שמתרחש, לא לטמון את הראש בחול, מצד שני לא צריך לבוא ולשאול כל חייל אם בכוונתו לסרב או לא. מוסר, ערכים, סרבנות והתנתקות הם נושאים של החברה הישראלית, בינה ולבין הצבא, ולא רק ענין של הצבא. הצבא אמור לקבל מהמדינה את כל הכלים להתמודדות מול המשימות שבפניו".
"מי משלם את מחיר המוסריות שאנו שמים לנגד עינינו? אין לזה תשובה, זו דילמה יומיומית. התגובה שלך היא לפי ההקשר: יש מידתיות. הסרגל שאנו שמים לעצמנו בהיבט המוסרי הוא סרגל אחר ממה שהצד השני שם לעצמו – וכך זה צריך להיות".
מהאיגרת עולה כי היחס למפקדים יהיה תקיף יותר מהיחס לחיילים, ומלבד אפשרות של עונשי מאסר, תישקל גם שלילת דרגותיהם של קצינים. לפי ההנחיות, הצהרה על כוונה לסרב או בחתימה על עצומה תטופל משמעתית, אם כי לחייל תינתן אפשרות לחזור בו מהצהרתו בשיחה עם מפקדיו. מפקד המצהיר על כוונה לסירוב ואינו חוזר בו - יודח מתפקידו. מפקד שמסרב בפועל או מסית לסירוב - יטופל משמעתית, יודח מפיקוד ותישקל שלילת דרגותיו. כמו כן, יותר החוזה של מפקד כזה הנמצא בשירות קבע. חניכים בקורסי קצינים וקורסי מפקדים שיצהירו על כוונה לסרב או יסרבו בפועל - יודחו מהקורס.
שטרן כותב באיגרת למפקדים, כי "השירות בצה"ל דורש מחיר אישי מהמשרתים, שלעתים מבחנו העליון הינו נכונות להקריב את החיים ולעתים נכונות למלא משימות שאינך מזדהה עם מטרתן או עם דרך ביצוען". לדבריו, הסרבנות - מימין ומשמאל - מאיימת על המשך קיומו של צה"ל ועל קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
עוד הוא כותב כי על הצבא להיערך לאפשרות שהמשטרה לא תוכל להתמודד לבדה עם משימת פינוי המתנחלים מבתיהם, וכי חיילי צה"ל יצטרכו להיות חלק מהמעגל הפנימי, "הנוגע בבתים ובמתיישבים ממש. על אף שאנו תקווה שלא ניאלץ להיות חלק ממעגל זה, אין לנו חירות להימנע מכך. חובתנו להתכונן גם לאפשרות זו".
מה אומרים על כך המפקדים עצמם? מתרשומת של "שיח מפקדים", דיון סגור שבו השתתפו מפקדים, שהגיעה לידי כתבתנו רותי אברהם, ניתן ללמוד במעט על הרהוריהם והתלבטויותיהם של המפקדים. ה"שיח" נערך לאחרונה ובו השתתפו מג"דים, מח"טים, וכן מפקד בה"ד 1 גל הירש, מפקד מז"י יפתח רון טל וגם האלוף דן חלוץ. בדיון עסקו המפקדים בין היתר בנושא ההתנתקות והסרבנות.
בפתח הדיון אמר האלוף יפתח רון טל מפקד מז"י כי הנושאים העומדים על הפרק: "לחימה בסביבה אזרחית עויינת גם אם לא כולה אויב. אתגר הלחימה המבצעית – אתגר אורך הנשימה. המשך הלחימה בטרור ומשימת ביצוע ההתנתקות סדיר ומילואים יחדיו. קשה להגדיר גבולות של ערכים בלחימה, אך נכון להדגיש את המורכבות הערכית ולתת כלים למפקדים להתמודד עם המצב. אתגר נוסף הוא התמודדות עם תופעת הסרבנות".
מח"ט בנימין מיקי פירט את השתלשלות מכתב סרבני הגמ"ר של בנימין וכיוצא ממנה את דילמת הסרבנות. לדבריו "מעבר להד התקשורתי, להחלטה על הדחת כל ההגמ"ר יש פגיעה בהיבט הטקטי.. מרבית אנשי ההתישבות משרתים בהגמ"ר ואסור להציג את כל ציבור אזרחי איו"ש כסרבנים. דין סרבני השמאל והימין זהה. יש לעשות הפרדה בין הרבנים וההנהגה, בהתערבות בנושא הסרבנות. הצבא הוא זה שמטפל בתופעה הזו ולא כנגד או מול הרבנים".
מג"ד בה"ד 1 טל: יש חברה ערכית מאד, יש בעיות, ישנם מקומות שכושלים בהם, אבל אנו מתמודדים יום יום באמת. עוסקים במקצוע צבאי - מקצוע אלים. כארגון, החוכמה לרסן את הכוח ע"י מערכת ערכים, הוראות, חוקים ועוד...
סמח"ט מילואים הושע: ההתנתקות כבר החלה, מלבד ההתמודדות האזרחית תהיה גם התמודדות צבאית למרות שהנושא אינו צבאי במהותו. דרושה הכנת הלבבות לפני, זה הרבה מעבר לאיפוק, זה נכון גם במילואים.
ראש מחלקת בטיחות במז"י, אילן: נושא הסרבנות בצבא הוא ענין צבאי טהור להפריד מההתנתקות וזה נכון גם לימין וגם לשמאל. אסור שנתנהג בכפל לשון ולסרבנות יש להתיחס ככזו. סרוב פקודה הוא מעשה, והסרבן חייב להיענש.
רון שכנר, מח"ט: בימים שבשדרות ובגוש קטיף נהרגים אנשים, על נושא ערכים, מוסר לחימה, חשוב יותר לדבר על האויב, ולא על האוהב, בנושא ההתנתקות.
ערן, מג"ד באוגדה: המדינה היא זו שדואגת לערכים ולא הצבא מכתיב ערכים למדינה. כך יש לראות את הדברים ואם צריך לשנות חוקים יש לפעול בהתאם.
בני, מג"ד : אסור לנו להיות רוב דומם, צריך שנהיה יותר אקטיביים. אנחנו מחויבים להגן ולגונן על המג"דים בקבע שמתנכלים להם.
אורי, מג"ד : מה אנחנו עושים במילואים בשגרה? אם לא נהווה דוגמא אישית לא נבין את זה, אם לא ננסה לעשות את הפעילות הטקטית לא נצליח, צריך לפעול ברמה הטקטית ולא להתבייש לבצע ביחד את משימותיהם. אם נהיה ביחד עם החיילים לא נופתע. אנחנו צריכים להיות ביחד עם החיילים בשטח וברכבים.
עמית, מג"ד יחס"ר מילואים + סדיר: חייבים כבר היום להתארגן ולדבר, כבר עכשיו. להבין, להכיר ולהחליט מה לעשות כבר בעת זו ולא להמתין לשלב הסרבנות בשטח.
מג"ד קבע קק"ש: מי שמסרב לא יצא לקורס קצינים – יש קצת בעיה עם זה. אין להטיל על אותו גדוד מספר משימות התנתקות אלא לחלק את הנטל. בנוגע לשכבת המ"פים הצעירים: ההורים יבקשו/ מבקשים מהם שיסרבו פקודה לפינוי ישובים ועל כן צריך להתארגן כבר בעת זו. צריך להתייחס לתקשורת גם בקשיחות, כשהיא אינה צודקת. לשתף יותר את דובר צה"ל אל מול התקשורת.
שאול מג"ד : היה כדאי להביא תקשורת / עיתונאים בכדי שיבינו שאנחנו כן בסדר.
נוכחות מפקדים בשטח אכן הכרחית. הדרך לטפל במוסר בלחימה זה לדבר עם החיילים על הכל וכשחייל חווה חוויה קשה אפשר לדבר עליה. חייבים לתת גיבוי מלא למפקדים המאוימים ולפרסם מי האנשים ולהענישם. לא לשתוק.
ערן, מג"ד: צריך לבחון אם הארוע משרת את המשימה או לא, ולאו דווקא לדבוק במוסר וערכים. תרבות נהיגה על מדים ושלא על מדים. יש לנו בעיה עם מסרים, אנחנו מעבירים מסרים כפולים של הצבא, וגם של המדינה.
משה, מג"ד בא"ח גבעתי: דורשים הרבה מהמ"כים בלי להכשיר אותם כפי שנדרש. קשה היום לאתר את המפקדים שמסוגלים להוביל כתה. חשוב לתת יותר זמן מ – 7 חודשים כדי לאתר מנהיגים ערכיים ומפקדים שידעו ויצליחו לבצע את המשימות.
מג"ד 50, יאיר ברקת: אנחנו לא מעבירים מסרים ברורים, אנחנו לא אוכפים חוק וסדר. המשטרה לא מסוגלת להתמודד עם המתיישבים. חשוב שנעריך איך צומחות הבעיות ואיך למנוע. בעית תשתיות במחסום חווארה, היא לא זו שתפתור את הבעיות. אנחנו כמערכת מכניסים את החיילים להתמודדות עם דברים קשים מנשוא. האם לא מוסרי לתת סטירה במחסום, ומצד אחר לעכב 300 איש במחסום, ולא לתת להם לצאת לתפילה בהר הבית גם לא לבני 70 ומעלה, מדוע? אנחנו לא מתעסקים עם נושא של ערכים ומוסר וחבל. דובר צה"ל מגמגם באירועים כגון, הקסאם בעזה, הדחת מפקד האוגדה בעזה, החייל ביצהר וכו'.
אל"מ גל הירש בה"ד 1: ממליץ שאנחנו נאמר "אנחנו לא יורים בילדים או בחסרי ישע". כמג"ד אני סבור שהצדק עימו, חייבת להיות הצהרה שכזו ולאחר מכן לבדוק כל דבר לגופו. בסוף אנחנו צה"ל – צבא הגנה לישראל, זהו מסר חשוב מאוד כלפי הלוחמים שלנו וכבני אדם. מנהיגות צבאית קרבית נוכחת, כוללת חניכה: 'אראה לך מה עושים איך עושים ואבחן אותך: אלמד אותך'. יחידה שאין לה אלוהים גם אלוהים לא בקרבה. דרושה אכיפה, משמעת, ודבר חשוב במעלה: דוגמא אישית. אנחנו חייבים לטפל בשוליים, היום יש לנו בעיה בעלת אופי מערכתי. השאלה האם השוליים האלה זה "מום" ולא חריג. מסתבר שהבעיות הם בסוציולוגיה, בניהול, באנתרופולוגיה, בארגון המבצעי שלנו, בתרבות שלנו, בסוגיות של הקבוצה כקבוצה. הצבא צריך להיות כמגדלור לעם שלנו. ערכים ומקצועיות מותכים יחד זה לצד זה ולא בנפרד. חניך במסגרת הכנה לקורס בה"ד 1 הודיע שהוא יסרב לבצע פינוי, והדבר דומה למקרה בדיר יאסין, מגילת העצמאות, אם תסמיכו אותי לקצונה, זו תהיה הבעיה שלכם כי אני לא אוביל את לוחמי למשימה. כשמדובר בהצהרת כוונות שכזו, אסור לנו להעניק לו דרגות קצונה.
משימת ההתנתקות זו משימה קשה ומורכבת וצריך לדבר ולהסביר אותה אך לא לסרב לה. בצבא הרב הצבאי הראשי הוא זה שפסק כי יש לבצע את המשימה.
מח"ט: חשוב להמשיך עם כנסים שכאלה, משום שמח"ט גבעתי מבין את הדברים של המפקדים והלוחמים בצורה קצת אחרת. בעזה יש מתח שונה מאשר בגזרות שונות כי זו גזרת לחימה שונה. האמירות והמעשים ביחס להתנתקות וסרבנות שונים. מפקד גדוד ומעלה צריך לחשוב היטב בזהירות ובתבונה להיכן אנחנו יכולים להיגרר. חשוב לחזק את תודעת המפקדים לקראת יום ההתנתקות. להשתדל לא להכניס חיילים ל'פינה', בשיחת מחלקה, כדוגמא, לשאול מי יסרב ואף יענישו. מעורבות רבנים, אנו צריכים שלא להיכנס לפינה הזו, בסוף כל אחד מגיע עם הפסיקה של הרב שלו ואז יש בעיה. הויכוח הוא: צבא במדינה דמוקרטית.
מח"ט 35, יוסי: העיסוק בסרבנות צריך להיות זהיר, ללא פתיחות מוגזמת, והשאלה הישרה האם אתה מתכוון לסרב, אין לה מקום כרגע. רוצה להאמין שהמנהיגות הרבנית שיושבת מאחורי מיטב בנינו לוחמים ומפקדים, עושה הכל כדי שלא תהיה תופעת סרבנות.
מח"ט הנח"ל, רוני: השאלה היא אופיה של המנהיגות ומה אנחנו רוצים שיהיה נר לרגלינו. זו לא הלחימה בפריזמה הנוכחית אלא לחימה על קיומנו. ככל שהמציאות מורכבת יותר התשובות צריכות להיות ברורות יותר, ואם אין לנו תשובה אנחנו צריכים להיות שם, גם אם צריך, שמ"פ או מג"ד יהיו שם. חושב שצריך להודות לתקשורת ששמה לנו דברים מול הפרצוף. בעשייה היומיומית אנו לא מתעסקים במוסר ובערכים, אנחנו מחנכים את הלוחמים והמפקדים להרוג ולוודא הריגה ולא 'ניטרול איום'. אין הבחנה בין נושא ערכי ונושא מקצועי, מח"ט של הצבא לא יכול לומר שהתנתקות היא לא משימה של הצבא, אסור לנו לשחק משחק כפול ואסור לנו לומר להעביר את זה למשטרה. אנחנו מחויבים לקחת אחריות.
מג"ד במיל': הכיבוש משחית, שוחק, צריך לומר את הדברים בפשטות. הבעיה האמיתית שהצבא הוא צבא העם. הכיבוש משחית מצד אחד, ההתנתקות משמעותה גירוש יהודים מבתיהם. מדוע העם והמדינה לא מדברים על זה ולא פועלים.
מפקד מז"י יפתח רון טל סיכם: אני רואה חשיבות עליונה לקיום דיון שכזה ובאמצעותו להעביר את המסרים ולא תמיד אפשר להספיק את הכל. ברקע העיסוק בתחום הזה כטבע של היות צה"ל צבא העם. בחברה שלנו יש חוזק יוצא דופן, והיא מתמודדת בדברים קשים, מתמודדת על עצם קיומה. החברה מתגייסת לצורך הלחימה על עצם קיומה ועל כן יש את צה"ל. אנו נמצאים 4.5 שנים של לחימה מורכבת, ומציאות שונה מזו שהיתה. חיילים שהשתחררו מסדיר וממשיכים במילואים את אותם הדברים, כנ"ל לגבי מ"פים, מדובר על דור שלם שמכיר את הלחימה הזו. החיבור לצבא אחד מילואים וסדיר יבוא לידי ביטוי בשנת העבודה 2005.
עוד אמר רון טל "מרבית פעילותו של צה"ל היא בסביבה אזרחית עוינת גם אם לא כל האזרחים מחזיקים נשק. הקריטיות של הפעולה הטקטית : מפקדי חוליה, כיתה מ"מ, הקריטיות של התוצאה המבצעית, היא בסוף אם מנצחים או לא, ומדובר ברמה האסטרטגית. מדברים על פעילויות ברמת המחסום, כניסה למוצב, שהם בלב הרמה הטקטית אך השפעתם קריטית".
"לאחר 4.5 שנים של לחימה, המערך הסדיר על תשתיותיו נשחק, וזה לא דבר בלתי הפיך. זהו אתגר של מפקדים זהו האתגר של מנהיגות ברמה הזוטרה. את הנורמות צריכים להנחיל המפקדים ברמה הגבוהה: מ"פים, מג"דים, מח"טים ועוד. הבעיה שלנו היא הטשטוש של הגבולות מותר והאסור, הרחבנו את השוליים. אנחנו מצפים שמי שבא להרגך, בודאי שעליך להורגו, למרות המציאות המורכבת".
"פקודה לחייל לפנות היא פקודה חוקית אך גם שיקול דעת חשוב כאן מאד", אמר רון טל. "לתת לחייל לפנות ישוב שבו הוא גר, תהיה טעות בשיקול דעת. בסוף איך שלא מסתכלים על זה אנו מדברים על מנהיגות, מעורבות, חניכה, דוגמא אישית נר לרגלינו. במקום נשות watch = מפקדי watch. המפקדים במילואים הם לב ליבה של החברה הישראלית ואנו צריכים לחשוב היטב בטרם שאנו קובעים שהחברה מתמוטטת".
האלוף דן חלוץ סגן הרמטכ"ל דיבר בסופו של הדיון ואמר כי "דיון על מוסר וערכים תוך כדי הלחימה מעיד על צבא מוסרי. מוסר וערכים במדינת ישראל הוא דבר שמשויך קודם לכל לעמדה הפוליטית שלך ולאחר מכן ל"מהות". המוסר הערכים הם דבר יחסי. גם בישראל אנחנו לא מגיעים מאותו בית יוצר".
"המוסר בלחימה מתחיל מהיותנו בני אדם והצבא מחובתו לייצר סטנדרט / אחידות בכדי שנוכל לעמוד במשימות. אנחנו מחויבים לבדוק אם נתנו כל מה שניתן בכדי שיוכל לבצע את משימתו. הכל מתחיל משפה, מושגים, פרשנות ובהירות, כגון 'מרכז מסה', 'וידוא הריגה' וכו'. רמת הבהירות צריכה להיות גבוהה יותר ככל שיורדים כלפי מטה. אנו רוצים להשאיר למפקדים את מרווח שיקול הדעת. הדבר המרכזי של צריך לעשות זה לדבר – מפקדים עם חיילים וחיילים עם מפקדים, שיח פתוח בכל דרג ודרג ולדבר הכל מא – ת. אם ניתן לאנשים לדבר דברים לא "יתפוצצו" ".
בהתייחסו לתפקיד התקשורת במהלך פעילות צה"ל אמר חלוץ כי הוא רואה בתקשורת מציאות. "חלק קבוע שקיים בפעילות של הצבא והמדינה. צריך לשאוף לנצל את הטוב שבה. מי שמתבטל לפני התקשורת סופו שיבוטל. לגבי סרבנות: מי שסרב במקום אחד לא יוכל לטפל בסרבנות במקום אחר. עושים שימוש בחוקי המשחק לשני הצדדים, כשנוח החוק לצידך וכשלא?! יש כאן כיוון ויש כאן עיקרון: לא לוותר בנושא הסרבנות. ראוי שנדבר פחות על סרבנות".
חלוץ הבהיר את מעמדו של צה"ל במהלך משימות ההתנתקות, כפי שהוא רואה אותן. "הצבא הוא כלי נוסף בידי ממשלת ישראל לממש את מדיניותה. צה"ל נועד גם לבצע משימות לאומיות, כי אם לא נצליח במשימה לא יהיה למי להסביר מדוע לא הצלחנו".
"משימת ההתנתקות זו משימה של לבכות ולעשות ואין אויב. רבנים הם לא בשרשרת הפיקוד, גם לא הרב הצבאי הראשי. הוא קצין בכיר עם דעה. צריך לחוש את מה שמתרחש, לא לטמון את הראש בחול, מצד שני לא צריך לבוא ולשאול כל חייל אם בכוונתו לסרב או לא. מוסר, ערכים, סרבנות והתנתקות הם נושאים של החברה הישראלית, בינה ולבין הצבא, ולא רק ענין של הצבא. הצבא אמור לקבל מהמדינה את כל הכלים להתמודדות מול המשימות שבפניו".
"מי משלם את מחיר המוסריות שאנו שמים לנגד עינינו? אין לזה תשובה, זו דילמה יומיומית. התגובה שלך היא לפי ההקשר: יש מידתיות. הסרגל שאנו שמים לעצמנו בהיבט המוסרי הוא סרגל אחר ממה שהצד השני שם לעצמו – וכך זה צריך להיות".