על פי הצעת החוק, שיכור ייחשב מי שענה על אחד התנאים הבאים: מי שתה משקה משכר בעת נהיגה או כמלווה, ללא קשר לכמות האלכוהול שבגופו ; מי שנמצאו בגופו סם או אלכוהול בריכוז העולה על המותר בחוק; מי שנראה והתנהג כשיכור גם אם לא נערכה לו בדיקה או שנמצא בבדיקה כי אחוז האלכוהול בגופו אינו עולה על המותר.

יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אמנון כהן, אמר כי הוא מצטרף בלב כבד לתמיכתם של שאר חברי הוועדה התומכים בסעיפים הנ"ל, ולו רק בשל החשש שנהג שיכור אחד ימשיך לסכן חיים על הכביש. לדברי כהן, ההגדרות המחמירות לנהיגה בשכרות, עבירה שעונשה שנתיים מאסר, עלולות לפגוע בכבוד האדם ובחירותו. כהן הדגיש את החשיבות העליונה שבניהול מלחמה עיקשת נגד נהגים מסוכנים, אך אמר כי הוא מקווה שלא יתברר בעתיד כי נהגים נעצרו על לא עוול בכפם.

נציג משרד הבריאות, פרופ' אלמוג, אמר כי כאשר כמות האלכוהול בגוף עולה על 50 מיליגרם, סיכויו להיות מעורב בתאונת דרכים גבוה פי 2. לדברי ו אדם במשקל 70 קג', ייחשב לשיכור אחרי שתי מנות אלכוהול (שתי כוסות בירה). פרופ' אלמוג הוסיף כי ברוב מדינות העולם אסור לשתות כלל לפני נהיגה.

עו"ד יגאל טמיר, מלשכת עורכי הדין, אמר כי על פי התיקון המוצע שוטר יוכל לדרוש מכל נהג על הכביש לעבור בדיקת שכרות גם אם לא עבר שום עבירת תנועה וללא "חשד סביר". לדברי עו"ד טמיר לא יכול להיות שאדם יואשם בשכרות רק על סמך עדותו של שוטר שהריח מפיו אלכוהול או שהתנהגותו רמזה לכך.

עו"ד יפעת נווה ממשרד המשפטים, אמרה כי בייחוד עם סמים יש קושי בהוכחה ולכן חשוב להתייחס לעדות השוטרים.