השופט יעקב טירקל נפרד היום מכס המשפט לאחר 38 שנים. בדברי הפרידה אמר: "היום, בפעם האחרונה, אמרתי את מילות התפילה החקוקות בלוח שעל שולחני: "יהי רצון - - - שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם" (ברכות, כח, ב; רמב"ם, ברכות, י כג).

טירקל ציין כי "יהדותה של המדינה היא המהות, היא הייחוד, והיא סימן ההיכר המובהק שלה בין העמים והמדינות. נטלת ממנה את סממני יהדותה, נטלת ממנה את נשמתה. עשית אותה למדינה בלי עם, בלי עבר ובלי פנים". הוא הוסיף כי "בשנים האחרונות יש מי שמבקשים לטשטש ואף למחוק את זהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי..". הוא קרא להגן על זהות זו.

בהתייחסו למעמד המשפט העברי במשפט המדינה אמר טירקל כי למרות שאין חולקים על חשיבותו כ"יצירה תרבותית לאומית מן המעלה הראשונה". אף על פי כן, "מספר השופטים הנזקקים לו בפסיקתם הוא קטן וממילא מספר המובאות מאוצרותיו קטן מאד. עלינו לעשות לתיקונו של מצב זה".

את כאב מעמדו הנמוך של המשפט העברי נושא גם ד"ר ויגודה ראש מדור משפט עברי במשרד המשפטים. בראיון לכתבתנו רותי אברהם אומר ויגודה כי הציפיות שתלו בחקיקת חוק יסודות המשפט ב 1980 "כביטוי לצד הלאומי", עם עליית הליכוד לשלטון, נכזבו.

"החוק קבע שאם בית המשפט אמור להכריע בשאלה משפטית שאין לה הכרעה לא בחקיקה לא בפסיקה ולא על דרך של היקש, פונים למקורות היהודיים. שמעתי לא פעם מהשופט ברק שאומר שיכול להיות שיש שאלה משפטית שאין לה הכרעה בפסיקה ויש שאלה משפטית שלא נפסק עליה דבר. בשאלה משפטית שלא נמצא לה פתרון בדרך של היקש, בזה לא נתקל".

ויגודה אומר כי בעבר כיהנו שופטים שראו במקורות נכס תרבותי יהודי שיש לעשות בו שימוש וכיום שוררת בורות בקרב שופטים רבים בכל הנוגע למשפט העברי והם גם נתונים להשפעה של השקפת עולם לפיה זוהי מערכת משפט שהיתה טובה לזמנים קדומים אך אינה רלוונטית למציאות מודרנית של מדינה ליברלית דמוקרטית. הבעיה אינה מתחילה 'בפקולטה למשפטים' אלא מקורה בבעיה כללית של תרבות, זהות וחינוך, במערכת החינוך הממלכתית שאינה חושפת את התלמידים למורשת היהודית.

"טובי המוחות של העם היהודי נתנו את דעתם לשאלות של צדק וחשיבותו במשך אלפי שנים. איך יכול להיות שלא נרצה לשמוע לכל הפחות מה הם אמרו? חורה לי שלא בוחנים את זה בצורה רצינית כי 'זה שייך לעבר זה לא מענין'. זה לא צריך להיות כך".

ויגודה מציין כי שופטים המבקשים להעזר במקורות המשפט העברי נתקלים בקשיים של "שפה אחרת סגנון אחר ומתודה אחרת שמשפטן בן ימינו אינו אמון עליהם", ומותח ביקורת על העולם הדתי בהקשר זה. "יש לפנות לנחשפים לערוץ 7 , אותם אלו שיש להם יכולות של ידע תורני וזיקה ואולי הם לא מספיק מודעים לעובדה שיש צורך של תרגום והתאמת השפה לציבור. על אנשים שלומדים בישיבות להיות מודעים לכך שכרגע הם מדברים בתוך הקליקה. אני קורא להם לתרגם את הדברים לשפה, לטרמינולוגיה שתובן על ידי אחרים. להיות נכונים להפתח לשמוע את הבעיות ולדבר את השפה. הדבר יועיל לשינוי אוירה ולהפסקת ההתבצרות כל אחד בעולמו. צריך לשבור את הגישה הפשטנית שמשפט עברי הוא ענין של דתיים משום שהמשפט העברי עוסק בשאלות שבין אדם לחברו, חברה עובד מעביד, יחסי מסחר, סודיות שמירת כבוד הזולת ועוד".

ויגודה מודה כי תיאורו כ"יהודון" בירכתי משרד המשפטים המתבקש 'לא להפריע', הוא "פחות או יותר המצב". סימן נוסף אולי לפיחות במעמדו של המשפט העברי, היא העובדה כי קדם לויגודה בתפקיד, הפרופ' נחום רקובר, שגם שימש בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לנושא משפט עברי. ויגודה לעומת זאת נושא בתואר ראש מדור בלבד.

משרד המשפטים אומר בתגובה כי "בזמנו עם פרישתו של פרופ' רקובר החליט היועץ המשפטי לממשלה הקודם כי מחליפו בתפקיד הממונה על משפט עברי במחלקת יעוץ וחקיקה יכהן בדרגת ראש תחום, וזאת לאור מעמדו ונסיונו המקצועי".

על השאלה האם להחלטת הממשלה מ 21 במרץ 04 למנות משנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט בינלאומי יש קשר ל'העלמו' של משנה למשפט עברי, משיב משרד המשפטים: "ההחלטה למינוי משנה למשפט בינלאומי עומדת בפני עצמה לאור הגידול בהיקף ובחשיבות של נושאי המשפט הבינלאומי שבטיפול המשרד, ואין מדובר במינוי במקום משנה למשפט עברי".