עיקרו של הדו"ח שהכינו ארגוני בצלם והמוקד להגנת הפרט הוא, באופן צפוי, מצבם של הערבים החיים ב"כלא עזה", כלשונם. ביטוי זה אף משמש ככותרת של הדו"ח כולו. יחד עם זאת, פרק שלם מוקדש בדו"ח לזכויות המתיישבים שצפויות להירמס בעת ביצוע הפינוי. רמיסה זו כוללת, על פי הדו"ח פגיעה ברכוש, צמצום חופש הביטוי והזכות למחאה ומעצרים מנהליים.
"מאז תחילת האינתיפאדה מהווים תושבי ההתנחלויות יעד קבוע להתקפות מידי ארגונים פלסטיניים. התקפות אלה כוללות ירי בנשק קל וכן ירי פצצות מרגמה וטילי "קסאם" באורח כמעט יומיומי. מההתקפות על מתנחלי הרצועה, נהרגו מאז תחילת האינתיפאדה 37 מהם, ארבעה מתוכם קטינים, ועשרות אחרים נפצעו קשה. התקפות אלו מהוות הפרה בוטה של הזכות לחיים ומוגדרות במשפט ההומניטארי פשע מלחמה. לכן, מחובתה של ישראל לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה כדי למנוע את הפגיעה במתנחלים", כך נכתב בדו"ח בהתייחסות ראשונה לפגיעה בחיי המתיישבים על ידי המחבלים לארגוניהם השונים.
עוד נקבע שם שמכיוון שמפעל ההתיישבות אינו יוזמה פרטית אלא ממשלתית, "מוטלת על ממשלת ישראל אחריות משפטית ומוסרית כבדה להגן על זכויות האדם של המתנחלים".
בנוגע לפגיעות האפשריות והצפויות בזכויות האדם של המתיישבים נכתב בדו"ח כי "על רקע המחאה הקיימת והצפויה נגד ההתנתקות, מתכנן משרד המשפטים שינויים משמעותיים שנועדו לצמצם את חופש הביטוי, בהם חקיקה המרחיבה את תחולת סעיף ההסתה בחוק העונשין. כמו כן, עולה החשש כי במסגרת התמודדותה עם המחאה נגד ההתנתקות תפגע המדינה באופן שרירותי בחירותם של המתנגדים.
ביחס למעצרים המנהליים של מתנגדי הפינוי הוסיפו כותבי הדו"ח כי "לאחרונה הצהיר היועץ המשפטי לממשלה על נכונותו לאשר בקשות של מערכת הביטחון למעצר מינהלי של אנשי ימין. גם אם אין מדובר באמצעי פסול בצורה מוחלטת ובכל הנסיבות, הרי שטמונה בחובו סכנה ממשית להפרת זכותו של כל אדם להליך משפטי הוגן. משום כך, מגביל המשפט הבינלאומי בצורה חמורה את סמכותן של מדינות להשתמש בו".
זכות נוספת שצפויה להיפגע, על פי הדו"ח היא חופש הביטוי של המתנגדים לפינוי, גם כאשר מדובר בביטויים חריפים במיוחד. "ההתנגדות העזה לתוכנית ההתנתקות בקרב חלקים מהציבור הישראלי בכלל, ובקרב המתנחלים בפרט, יוצרת פוטנציאל משמעותי לפגיעה בזכות לחופש הביטוי בניסיון להגביל את היקף ההתנגדות. זכות זו היא מאושיות הדמוקרטיה ומעוגנת הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי. מאחר שמטבע הדברים אין צורך להגן על התבטאויות שבקונצנזוס, טמונה חשיבותה של הזכות דווקא בהגנה שהיא מספקת לביטויים חריפים ומקוממים".
"מאז תחילת האינתיפאדה מהווים תושבי ההתנחלויות יעד קבוע להתקפות מידי ארגונים פלסטיניים. התקפות אלה כוללות ירי בנשק קל וכן ירי פצצות מרגמה וטילי "קסאם" באורח כמעט יומיומי. מההתקפות על מתנחלי הרצועה, נהרגו מאז תחילת האינתיפאדה 37 מהם, ארבעה מתוכם קטינים, ועשרות אחרים נפצעו קשה. התקפות אלו מהוות הפרה בוטה של הזכות לחיים ומוגדרות במשפט ההומניטארי פשע מלחמה. לכן, מחובתה של ישראל לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה כדי למנוע את הפגיעה במתנחלים", כך נכתב בדו"ח בהתייחסות ראשונה לפגיעה בחיי המתיישבים על ידי המחבלים לארגוניהם השונים.
עוד נקבע שם שמכיוון שמפעל ההתיישבות אינו יוזמה פרטית אלא ממשלתית, "מוטלת על ממשלת ישראל אחריות משפטית ומוסרית כבדה להגן על זכויות האדם של המתנחלים".
בנוגע לפגיעות האפשריות והצפויות בזכויות האדם של המתיישבים נכתב בדו"ח כי "על רקע המחאה הקיימת והצפויה נגד ההתנתקות, מתכנן משרד המשפטים שינויים משמעותיים שנועדו לצמצם את חופש הביטוי, בהם חקיקה המרחיבה את תחולת סעיף ההסתה בחוק העונשין. כמו כן, עולה החשש כי במסגרת התמודדותה עם המחאה נגד ההתנתקות תפגע המדינה באופן שרירותי בחירותם של המתנגדים.
ביחס למעצרים המנהליים של מתנגדי הפינוי הוסיפו כותבי הדו"ח כי "לאחרונה הצהיר היועץ המשפטי לממשלה על נכונותו לאשר בקשות של מערכת הביטחון למעצר מינהלי של אנשי ימין. גם אם אין מדובר באמצעי פסול בצורה מוחלטת ובכל הנסיבות, הרי שטמונה בחובו סכנה ממשית להפרת זכותו של כל אדם להליך משפטי הוגן. משום כך, מגביל המשפט הבינלאומי בצורה חמורה את סמכותן של מדינות להשתמש בו".
זכות נוספת שצפויה להיפגע, על פי הדו"ח היא חופש הביטוי של המתנגדים לפינוי, גם כאשר מדובר בביטויים חריפים במיוחד. "ההתנגדות העזה לתוכנית ההתנתקות בקרב חלקים מהציבור הישראלי בכלל, ובקרב המתנחלים בפרט, יוצרת פוטנציאל משמעותי לפגיעה בזכות לחופש הביטוי בניסיון להגביל את היקף ההתנגדות. זכות זו היא מאושיות הדמוקרטיה ומעוגנת הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי. מאחר שמטבע הדברים אין צורך להגן על התבטאויות שבקונצנזוס, טמונה חשיבותה של הזכות דווקא בהגנה שהיא מספקת לביטויים חריפים ומקוממים".