בבית המדרש של ערלוי בירושלים, שם ערך האדמו"ר את הטיש של פורים, התרחש השנה מחזה שהחזיר את הנוכחים במנהרת הזמן לימים אחרים: לטישים של גדולי עולם, כמו למשל של הצדיק מרוז'ין, שבפורים ציווה לערוך "הצגה", בה הושיב בתי דין מיוחדים, ואלה הכריעו בשאלות הרות עולם. וכאשר "פסקו" כן היה.
האדמו"ר הודיע כבר שבועיים לפני החג, על ה"הצגה". ולא רק הודיע, אלא גם הדריך את "השחקנים", בתדריך מפורט, מה עליהם לטעון, ומה יש לפסוק וכו'. כך מספר אורי פולק בשבועון החרדי "בשעה טובה".
לפי דיווחו, המעמד היה מדהים. והשחקנים, יש לומר, גם שיחקו היטב. את תפקיד הקטיגור, זה שדורש לפנות את גוש קטיף בכח הזרוע, ומציג טיעונים למה הדבר הכרחי, למשל בשל בעיות מדיניות. ומולו הסניגור, שפרך אחד לאחד את הטיעונים. ואחר דבר בית הדין שהוקרא בידי ה"אב"ד", שקיבל החלטה חד משמעית.
על סדר יומו של בית הדין דפורים, עמדו שני נושאים, כאמור הגרוש מגוש קטיף, והבעיות הטורדות את מנוחתה של כל קהילה, של פרנסה/דירות/שידוכים וכדומה.
הקטיגור, צריך לומר, השקיע מאמצים רבים בהצגת טיעונים משכנעים. למן טיעונים פרקטיים, של פיגועים וכלכלה, ועד נימוקים עקרוניים, בנוסח "גדול השלום".
ואלה דבריו על פי ה"סטנוגרמה" שכתב אחד מ"מזכירי בית הדין":
אני רוצה לטעון בעד גירוש היהודים מאדמתם מארץ ישראל ואלו הם טיעוני:
1. יש לחץ חזק מאומות העולם על ישראל להתפנות מהשטחים הכבושים וכידוע אנו מצווים שלא להתגרות באומות העולם.
2. הנה אנו רואים שמאז דובר על תוכנית ההתנתקות נחלשו הפיגועים של הפלשתינים וכנראה שזו הדרך הנכונה להגיע לידי שלום.
3. באם אכן יתקיים ויתקדם נושא השלום, ישתפר גם נושא הכלכלה לאין ערוך.
4. ובכלל, אנו יודעים שגדול השלום, שאפילו שמו של הקב"ה נמחק עבור השלום.
הסניגור היה תקיף, ויצא בחרי אף נגד דברי התובע:
שטויות והבלים כאלו כבר מזמן לא נשמעו ואפילו בפורים דברים אלו הם בדיחה גרועה.
ואבאר את דברי אחד לאחד:
1. כל אומות העולם יודעים כל איש ואשה שכל הלחץ שהם מפעילים הם רק מס שפתיים לערבים, ורק כלפי חוץ, כי בסתר לבם הם יודעים שהיהודים צודקים והם פשוט צוחקים ומתבדחים על תמימותם או רשעותם של אנשי השמאל הנתמכים ע"י המחבלים ימח שמם וזכרם לעד, ואם היה מדובר בהם עצמם, הם לא היו שומעים כלל וכלל לכל דברי הבל כאלו, ואדרבה, אומות העולם מאמינים בתנ"ך, שזה קדוש גם להם, והם יודעים היטב להיפך, אדרבה שהמחבלים עצמם ימח שמם וזכרם לעד הם הם היושבים עכשיו בשטח כבוש ששייך אך ורק לעם ישראל, והם הם שצריכים להתפנות.
2. על דבר הפיגועים שנחלשו לאחרונה, הדבר ידוע לכל בר בי רב, וכל חייל טירון יודע, שהמחבלים ימ"ש רק מתכננים עכשיו את הפיגועים הבאים והם מתעצמים ומרבים בהכנות לקראת השלב הבא, וכל מטרתם היא אך ורק להשיג בינתיים מה שיוכלו ללא מלחמה, ואחר שיתפנה ח"ו חלק אחד מארץ ישראל, הם ימשיכו ללחוץ להמשיך ולפנות עוד חלקים אם על ידי לחץ מהאומות ואם על ידי פיגועים ח"ו, ועוד מעט ח"ו הם יגיעו לטווח שיוכלו לכסות את כל ישראל בטילים שלהם, וכל מטרתם היא, שאנו נפנה לכיוון מערב ונתחיל לשחות בים, ועד אז הם לא יירגעו, כי בידוע, שעשיו שונא ליעקב והלכה פסוקה היא.
לסיכום:
אין מדובר כאן על שלום אלא על תרמית אחת גדולה, וכולם יודעים זאת למקטן ועד גדול ואין כאן לא שלום, לא מיניה ולא מקצתיה, אלא יש כאן פורים שפיל אחד גדול. אלא ששרון החכם כמו אחשורוש, מנסה לדבוק בכסאו כמה שיוכל, וכיון שרואה שהוא כבר טובע לכן הוא תופס גם בקש, כי זה מה שיש לו בראשו, ואני פונה לבית דין צדק שיוציא כאור משפטו ופסקו בלי עוררין כלל.
ואז הגיע עת פסק בית הדין:
אחר ששמענו את שני הצדדים שבאו לפנינו הננו לפסוק בזה דעת התורה הקדושה ומיניה לא תזוע.
הנה כתוב בתורה הקדושה והארץ לא תמכר וכו' כי לי כל הארץ, וידוע שזהו א' ב' של התורה הקדושה, כי בזה התורה התחילה כמו שכ' רש"י כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, ועל זה נאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד, והנה נפסק בשו"ע אורח חיים סימן של"ם:
(ו) עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת. באו על עסקי נפשות ואפילו סתם יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת: הגה ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא. וידוע שבשו"ע לא מופיעים אלא עניינים הקשורים לזמן הזה ואם כן למתי נכתב פסק זה אם לא לעכשיו??? ודאי וודאי כן ההלכה, ומה שאסור להתגרות באומות זה על דברים של מה בכך אבל לא על עיקר חיינו. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא וגו' ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי. ולכן כל ארץ ישראל שהיתה כבושה על ידי עכו"ם קרוב לאלפיים שנה, ועכשיו זכינו אנו דור אחרון לנסים גדולים כמו שכתוב: ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו', וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך, וודאי אין הקב"ה עושה נס למגנא (לחינם), ולכן אנו בוטחים במי שאמר והיה העולם, וסומכים רק עליו ואנו מצווים לעשות את כל מצוותיו וכמו שאנו מתפללים בכל יום: ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו, ה' הפיר עצת גויים, הניא מחשבות עמים. רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום. עצת ה' לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור. כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד. אין לנו אלא דברי בן עמרם בתורה, וכמו שהיה הנס של פורים, כן יעשה לנו הקב"ה נסים בזמן הזה ויטה לב כל האומות, כי לב מלכים ושרים ביד השם. כי לד' המלוכה ומושל בגויים, ועל ידי זה שנקיים את פסק התורה הקדושה לא להחזיר אפילו פיסת אדמה אחת מארצנו הקדושה לידי ערלים טמאים ימח שמם וזכרם לעד, ונעשה את רצון ד', על ידי זה נזכה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לד' המלוכה. כי לד' המלוכה ומושל בגויים במהרה בימינו אמן.
האדמו"ר הודיע כבר שבועיים לפני החג, על ה"הצגה". ולא רק הודיע, אלא גם הדריך את "השחקנים", בתדריך מפורט, מה עליהם לטעון, ומה יש לפסוק וכו'. כך מספר אורי פולק בשבועון החרדי "בשעה טובה".
לפי דיווחו, המעמד היה מדהים. והשחקנים, יש לומר, גם שיחקו היטב. את תפקיד הקטיגור, זה שדורש לפנות את גוש קטיף בכח הזרוע, ומציג טיעונים למה הדבר הכרחי, למשל בשל בעיות מדיניות. ומולו הסניגור, שפרך אחד לאחד את הטיעונים. ואחר דבר בית הדין שהוקרא בידי ה"אב"ד", שקיבל החלטה חד משמעית.
על סדר יומו של בית הדין דפורים, עמדו שני נושאים, כאמור הגרוש מגוש קטיף, והבעיות הטורדות את מנוחתה של כל קהילה, של פרנסה/דירות/שידוכים וכדומה.
הקטיגור, צריך לומר, השקיע מאמצים רבים בהצגת טיעונים משכנעים. למן טיעונים פרקטיים, של פיגועים וכלכלה, ועד נימוקים עקרוניים, בנוסח "גדול השלום".
ואלה דבריו על פי ה"סטנוגרמה" שכתב אחד מ"מזכירי בית הדין":
אני רוצה לטעון בעד גירוש היהודים מאדמתם מארץ ישראל ואלו הם טיעוני:
1. יש לחץ חזק מאומות העולם על ישראל להתפנות מהשטחים הכבושים וכידוע אנו מצווים שלא להתגרות באומות העולם.
2. הנה אנו רואים שמאז דובר על תוכנית ההתנתקות נחלשו הפיגועים של הפלשתינים וכנראה שזו הדרך הנכונה להגיע לידי שלום.
3. באם אכן יתקיים ויתקדם נושא השלום, ישתפר גם נושא הכלכלה לאין ערוך.
4. ובכלל, אנו יודעים שגדול השלום, שאפילו שמו של הקב"ה נמחק עבור השלום.
הסניגור היה תקיף, ויצא בחרי אף נגד דברי התובע:
שטויות והבלים כאלו כבר מזמן לא נשמעו ואפילו בפורים דברים אלו הם בדיחה גרועה.
ואבאר את דברי אחד לאחד:
1. כל אומות העולם יודעים כל איש ואשה שכל הלחץ שהם מפעילים הם רק מס שפתיים לערבים, ורק כלפי חוץ, כי בסתר לבם הם יודעים שהיהודים צודקים והם פשוט צוחקים ומתבדחים על תמימותם או רשעותם של אנשי השמאל הנתמכים ע"י המחבלים ימח שמם וזכרם לעד, ואם היה מדובר בהם עצמם, הם לא היו שומעים כלל וכלל לכל דברי הבל כאלו, ואדרבה, אומות העולם מאמינים בתנ"ך, שזה קדוש גם להם, והם יודעים היטב להיפך, אדרבה שהמחבלים עצמם ימח שמם וזכרם לעד הם הם היושבים עכשיו בשטח כבוש ששייך אך ורק לעם ישראל, והם הם שצריכים להתפנות.
2. על דבר הפיגועים שנחלשו לאחרונה, הדבר ידוע לכל בר בי רב, וכל חייל טירון יודע, שהמחבלים ימ"ש רק מתכננים עכשיו את הפיגועים הבאים והם מתעצמים ומרבים בהכנות לקראת השלב הבא, וכל מטרתם היא אך ורק להשיג בינתיים מה שיוכלו ללא מלחמה, ואחר שיתפנה ח"ו חלק אחד מארץ ישראל, הם ימשיכו ללחוץ להמשיך ולפנות עוד חלקים אם על ידי לחץ מהאומות ואם על ידי פיגועים ח"ו, ועוד מעט ח"ו הם יגיעו לטווח שיוכלו לכסות את כל ישראל בטילים שלהם, וכל מטרתם היא, שאנו נפנה לכיוון מערב ונתחיל לשחות בים, ועד אז הם לא יירגעו, כי בידוע, שעשיו שונא ליעקב והלכה פסוקה היא.
לסיכום:
אין מדובר כאן על שלום אלא על תרמית אחת גדולה, וכולם יודעים זאת למקטן ועד גדול ואין כאן לא שלום, לא מיניה ולא מקצתיה, אלא יש כאן פורים שפיל אחד גדול. אלא ששרון החכם כמו אחשורוש, מנסה לדבוק בכסאו כמה שיוכל, וכיון שרואה שהוא כבר טובע לכן הוא תופס גם בקש, כי זה מה שיש לו בראשו, ואני פונה לבית דין צדק שיוציא כאור משפטו ופסקו בלי עוררין כלל.
ואז הגיע עת פסק בית הדין:
אחר ששמענו את שני הצדדים שבאו לפנינו הננו לפסוק בזה דעת התורה הקדושה ומיניה לא תזוע.
הנה כתוב בתורה הקדושה והארץ לא תמכר וכו' כי לי כל הארץ, וידוע שזהו א' ב' של התורה הקדושה, כי בזה התורה התחילה כמו שכ' רש"י כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, ועל זה נאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד, והנה נפסק בשו"ע אורח חיים סימן של"ם:
(ו) עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת. באו על עסקי נפשות ואפילו סתם יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת: הגה ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא. וידוע שבשו"ע לא מופיעים אלא עניינים הקשורים לזמן הזה ואם כן למתי נכתב פסק זה אם לא לעכשיו??? ודאי וודאי כן ההלכה, ומה שאסור להתגרות באומות זה על דברים של מה בכך אבל לא על עיקר חיינו. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא וגו' ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי. ולכן כל ארץ ישראל שהיתה כבושה על ידי עכו"ם קרוב לאלפיים שנה, ועכשיו זכינו אנו דור אחרון לנסים גדולים כמו שכתוב: ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו', וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך, וודאי אין הקב"ה עושה נס למגנא (לחינם), ולכן אנו בוטחים במי שאמר והיה העולם, וסומכים רק עליו ואנו מצווים לעשות את כל מצוותיו וכמו שאנו מתפללים בכל יום: ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו, ה' הפיר עצת גויים, הניא מחשבות עמים. רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום. עצת ה' לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור. כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד. אין לנו אלא דברי בן עמרם בתורה, וכמו שהיה הנס של פורים, כן יעשה לנו הקב"ה נסים בזמן הזה ויטה לב כל האומות, כי לב מלכים ושרים ביד השם. כי לד' המלוכה ומושל בגויים, ועל ידי זה שנקיים את פסק התורה הקדושה לא להחזיר אפילו פיסת אדמה אחת מארצנו הקדושה לידי ערלים טמאים ימח שמם וזכרם לעד, ונעשה את רצון ד', על ידי זה נזכה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לד' המלוכה. כי לד' המלוכה ומושל בגויים במהרה בימינו אמן.