במוצ"ש נערך בישיבת כרם דיבנה כינוס בוגרי מחזורים מתקופת מלחמת יום כיפורים על רקע הוצאתו של הספר "מכתבים לטליה"- חליפת המכתבים בין דב לטליה. את הספר ערך ד"ר חגי בן ארצי.
בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 אומר ד"ר בן ארצי כי האופן שבו מכה הספר גלים ומעורר התרגשות אצל דתיים וחילוניים כאחד, 30 שנה אחרי שדב נפל, הוא מעין נס. מדובר כנראה באיזה מפגש שכמוהו לא היה בספרות העברית, של שני עולמות המשוחחים בפתיחות ובסובלנות ואפילו בחיבה, אומר בן ארצי, "אני מרגיש שבימים אלה של המון מתח בין הציבור הדתי והחילוני, הספר הוא נוסטלגיה על ימים שבהם הגשר, השיחה והדיאלוג היו יותר פתוחים זורמים, עמוקים, עם מכנה משותף. יתכן שיש חיפוש של משהו שאיננו היום, ואולי יש רצון לחזקו".
בן ארצי רואיין לפני כשבוע בערוץ 10 על ידי אברי גלעד "שאינו משלנו", כדבריו, ובשידור פתח גלעד את הראיון עם הספר "מכתבים לטליה", ובשבחו את הספר אמר כי כל אדם במדינה צריך לקוראו.
הספר להערכתו מצליח לגעת בנקודות הכי עמוקות גם אצל דתיים וגם אצל חילוניים, והמדהים בו הוא אומר, שדב מצליח 'כמעט בחוש נבואי' לחזות תהליכים שהיום אחרי 30 שנה רואים כמה התממשו.
הוא כתב לה, לטליה, כמעט בודאות מוחלטת, על כך שתהיה התפוררות בקיבוץ אם לא תהיה חזרה לשורשים, לאמונה, למשהו עמוק יותר. הקיבוץ הוא כתב, לא יחזיק מעמד כי האינדיבידואליזם הנהנתנות והחומרנות ישתלטו על כל הערכים.
טליה וחברתה מאיה המופיעה אף היא בספר פנו לשני מסלולים שונים: מאיה שהיתה שותפה להערכה של דב חזרה בתשובה, טליה הטילה ספקות, שאלה שאלות והתלבטה. הדברים מוסיף בן ארצי אקטואליים ונראים כאילו נכתבו היום.
לדבריו הספר נולד "כמעט במקרה", כשלפני כשנה הגיעו המכתבים באמצעות אמו של דב שמסרה את עזבונו. לחן המיוחד של הספר אומר בן ארצי, תרמה טליה שמסרה את מכתביה. טליה בחרה שלא להחשף ולאחרונה סיפרה במכתב לבן ארצי כי כשהיא מתבוננת לאחור יש בקרבה נימה של צער שלא המשיכה בדרך בה התחילה, אך עם זאת הביעה שמחה בענין שמגלים ילדיה בהתיידדות עם חברים דתיים.
הספר הוא מוסיף עומד בפני עצמו מעורר ודורש חשבון נפש גם בציבור הדתי והכללי. ד"ר בן ארצי מציין כי משמחת אותו העובדה כי הספר הינו זוכה לתפוצה רחבה לא רק בחנויות הספרים של דתיים אלא הפך גם ללהיט בחנויות הספרים בתל אביב.
בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 אומר ד"ר בן ארצי כי האופן שבו מכה הספר גלים ומעורר התרגשות אצל דתיים וחילוניים כאחד, 30 שנה אחרי שדב נפל, הוא מעין נס. מדובר כנראה באיזה מפגש שכמוהו לא היה בספרות העברית, של שני עולמות המשוחחים בפתיחות ובסובלנות ואפילו בחיבה, אומר בן ארצי, "אני מרגיש שבימים אלה של המון מתח בין הציבור הדתי והחילוני, הספר הוא נוסטלגיה על ימים שבהם הגשר, השיחה והדיאלוג היו יותר פתוחים זורמים, עמוקים, עם מכנה משותף. יתכן שיש חיפוש של משהו שאיננו היום, ואולי יש רצון לחזקו".
בן ארצי רואיין לפני כשבוע בערוץ 10 על ידי אברי גלעד "שאינו משלנו", כדבריו, ובשידור פתח גלעד את הראיון עם הספר "מכתבים לטליה", ובשבחו את הספר אמר כי כל אדם במדינה צריך לקוראו.
הספר להערכתו מצליח לגעת בנקודות הכי עמוקות גם אצל דתיים וגם אצל חילוניים, והמדהים בו הוא אומר, שדב מצליח 'כמעט בחוש נבואי' לחזות תהליכים שהיום אחרי 30 שנה רואים כמה התממשו.
הוא כתב לה, לטליה, כמעט בודאות מוחלטת, על כך שתהיה התפוררות בקיבוץ אם לא תהיה חזרה לשורשים, לאמונה, למשהו עמוק יותר. הקיבוץ הוא כתב, לא יחזיק מעמד כי האינדיבידואליזם הנהנתנות והחומרנות ישתלטו על כל הערכים.
טליה וחברתה מאיה המופיעה אף היא בספר פנו לשני מסלולים שונים: מאיה שהיתה שותפה להערכה של דב חזרה בתשובה, טליה הטילה ספקות, שאלה שאלות והתלבטה. הדברים מוסיף בן ארצי אקטואליים ונראים כאילו נכתבו היום.
לדבריו הספר נולד "כמעט במקרה", כשלפני כשנה הגיעו המכתבים באמצעות אמו של דב שמסרה את עזבונו. לחן המיוחד של הספר אומר בן ארצי, תרמה טליה שמסרה את מכתביה. טליה בחרה שלא להחשף ולאחרונה סיפרה במכתב לבן ארצי כי כשהיא מתבוננת לאחור יש בקרבה נימה של צער שלא המשיכה בדרך בה התחילה, אך עם זאת הביעה שמחה בענין שמגלים ילדיה בהתיידדות עם חברים דתיים.
הספר הוא מוסיף עומד בפני עצמו מעורר ודורש חשבון נפש גם בציבור הדתי והכללי. ד"ר בן ארצי מציין כי משמחת אותו העובדה כי הספר הינו זוכה לתפוצה רחבה לא רק בחנויות הספרים של דתיים אלא הפך גם ללהיט בחנויות הספרים בתל אביב.