חוקרים באוניברסיטה העברית פיתחו שיטה לקביעת מועד התרחשותן של רעידות אדמה הרסניות לפי מערות נטיפים. העדויות היחידות על רעידות אדמה הרסניות במרחק רב מהבקע הסורי-אפריקאי הן ההרס הרב שהותירו בתוך מערות, מסבירים החוקרים.

מאמר בנושא מתפרסם החודש בכתב העת Geology. המאמר מתבסס על עבודת המוסמך של אֵליסה קֵייגָן מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ועל דו"ח של המכון הגיאולוגי.

במערות נטיפים נשמר רישום של תנאים סביבתיים כמו אקלים וחלחול מי התהום. החוקרים בדקו עד כה את מערת שורק בשמורת אבשלום שבבית שמש הידועה בשם "מערת הנטיפים" וכן מערה הסמוכה אליה. שתי המערות נמצאות כ-40 ק"מ מבקע ים המלח הנחשב אחראי לרעידות האדמה ההרסניות.

קֵייגָן מדדה כיוונים של עשרות נטיפים וזקיפים שנפלו וגילתה כי נפילתם לא הייתה אקראית אלא התרחשה בשני כיוונים עיקריים: צפון-דרום ומזרח-מערב. בהנחיית פרופ' אמוץ עגנון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית הראתה קֵייגָן כי נפילתם של הנטיפים והזקיפים נגרמה, ככל הנראה, מתאוצות קרקע חריגות תוך כדי רעשי אדמה הרסניים ובמיוחד רעשים שמוקדיהם היו באזור ים המלח.

קֵייגָן בחרה מפולות של נטיפים וזקיפים שגדלו עליהם זקיפים לאחר רעידת האדמה. את הזקיפים המאוחרים תיארכה בהדרכת ד"ר מירה בר-מטיוס וד"ר אבנר איילון, מומחים מהמכון הגיאולוגי לשחזור אקלים ממערות נטיפים.

באוניברסיטה העברית מציינים כי המדענים ממשיכים את המחקר במערות נוספות בארץ במסגרת עבודת הדוקטור של קֵייגָן.
(ש)