בראיון לרמי סדן וישראל מידד, בתכנית 'חופש השידור' שבערוץ 7, סיפר שר האוצר בנימין נתניהו על פגישתו האחרונה עם הפיזמונאי אהוד מנור ז"ל שהלך אמש לעולמו.
"בשיחתנו עלתה החוויה המשותפת של מה זה להיות אח שכול. אמרתי לו שבדרגות הגיהנום שמור המקום הגבוה להורים השכולים... לאמא שאיבדה את בנה. אהוד אמר שאיש אינו יודע את כאבם וסבלם של האחים השכולים שאיבדו את האח האהוב. דברים שהתחברתי אליהם".
"הוא תיאר את נסיעתו להוריו ואני את נסיעתי שלי להוריי כדי לבשר להם על האסון. זו דרגת ייסורים שמשתווה לזו של ההורים. מצאתי בו אח ליגון אבל גם להתאוששות שאחר כך. הוא היה אישיות יוצאת מן הכלל כאדם, גם בדרכו הישירה לבטא את חוויות החיים של הישראלי"
השר נתניהו סיפר על השיר המיוחד שכתב אהוד מנור לזכר אחיו יוני לצד השיר אותו רואה נתניהו כמיוחד ביותר והוא 'אחי הצעיר יהודה'. "הוא פשוט לקח משפטים מהמכתבים שיוני כתב ויצא דבר רב עוצמה. זהו שיר חזק מאוד המושר היום על ידי רמי קליינשטיין. שיר נפלא".
"לכל אחד יש את הבנימינה שלו, את שבילי הכורכר, האבק, ההליכה לים. אבל מעבר לזה גם הגעגועים לעולם שהיה ואיננו ועודנו חלק מתוכנו הם חלק מהוויית חיינו. היו לו אמנם דיעות פוליטיות שונות משלי, כך כשכתב את 'אין לי ארץ אחרת', הוא כתב זאת מזווית אחרת לגמרי מזו שלי, אבל יש בו בשיר הזה את הדאגה לארץ היחידה שלנו, ואת התקווה שנוכל לטעת כאן עץ שנוכל לשבת מתחתיו בלב המדבר. הוא ידע בכישרונו הנדיר להציב את העץ הזה".
לשאלת המראיין רמי סדן אודות סוגיית החסר הקיים, לכאורה, במחנה הלאומי באומנים וביוצרים, הזכיר נתניהו את עוזי חיטמן ונעמי שמר כדוגמאות למגמה הפוכה, וסירב לקבל את הקביעה שאין אמנים בימין. עוד הוסיף שר האוצר וקבע שאינו מכיר מישהו שמתעלה על אורי צבי גרינברג או על טשרניחובסקי, "ואפשר לשער מה היא השקפתם הלאומית. אפשר לשאול מדוע לא ידענו להעלות את כל היצירה הנפלאה של השירה העברית, ואני כולל את אהוד מנור בכלל זה. מאז פטירתו של אורי צבי לא העלנו ענק שירה ברמת הגאונות הזו, של ביאליק או צבי גרינברג, זה שייך אולי לתנודות בחייה של האומה. גאונים משמנה וסלתה של יהדות אירופה שחרבו הביאו לכך שככל הנראה היה מעין סינון בגניוס היהודי. אבל כעת עבר גל זה של חסר, ואנחנו כעת מתברכים מעת לעת באישים בלתי רגילים שכאלה, כדוגמת אהוד מנור ונעמי שמר שנותנים ביטוי מוחשי לחוויית חיינו בארץ".
ישראל מידד שאל את נתניהו מה, לדעתו, הופך את השירה למיוחדת כך שהיא תופסת את הציבור באהבה לארץ. נתניהו השיב ש"אפשר להיזכר אפילו בשיר טפשי משנות ילדותך בשנות השישים או החמישים ולהעלות מדורה בלב. כנראה שהמוח האנושי בנוי כך שמילים ומוזיקה מזככות יחדיו את הרגש האנושי. כל זה מתחבר לקשר של כל עם לארץ מולדתו... לנוף מולדתו. כך רבים מאיתנו מתחברים זה לזה. ניתן להבחין בכך ששיריו של אהוד מנור מתעסקים בכמיהה למקום... לארץ... לבנימינה".
את דבריו חתם נתניהו באיזכור פוליטי מדיני המסתיר בתוכו גם אזהרה. נתניהו קבע כי "כמיהתם של אוייבנו היא לקבל את כל הבנימינות שלנו".
(ש)
"בשיחתנו עלתה החוויה המשותפת של מה זה להיות אח שכול. אמרתי לו שבדרגות הגיהנום שמור המקום הגבוה להורים השכולים... לאמא שאיבדה את בנה. אהוד אמר שאיש אינו יודע את כאבם וסבלם של האחים השכולים שאיבדו את האח האהוב. דברים שהתחברתי אליהם".
"הוא תיאר את נסיעתו להוריו ואני את נסיעתי שלי להוריי כדי לבשר להם על האסון. זו דרגת ייסורים שמשתווה לזו של ההורים. מצאתי בו אח ליגון אבל גם להתאוששות שאחר כך. הוא היה אישיות יוצאת מן הכלל כאדם, גם בדרכו הישירה לבטא את חוויות החיים של הישראלי"
השר נתניהו סיפר על השיר המיוחד שכתב אהוד מנור לזכר אחיו יוני לצד השיר אותו רואה נתניהו כמיוחד ביותר והוא 'אחי הצעיר יהודה'. "הוא פשוט לקח משפטים מהמכתבים שיוני כתב ויצא דבר רב עוצמה. זהו שיר חזק מאוד המושר היום על ידי רמי קליינשטיין. שיר נפלא".
"לכל אחד יש את הבנימינה שלו, את שבילי הכורכר, האבק, ההליכה לים. אבל מעבר לזה גם הגעגועים לעולם שהיה ואיננו ועודנו חלק מתוכנו הם חלק מהוויית חיינו. היו לו אמנם דיעות פוליטיות שונות משלי, כך כשכתב את 'אין לי ארץ אחרת', הוא כתב זאת מזווית אחרת לגמרי מזו שלי, אבל יש בו בשיר הזה את הדאגה לארץ היחידה שלנו, ואת התקווה שנוכל לטעת כאן עץ שנוכל לשבת מתחתיו בלב המדבר. הוא ידע בכישרונו הנדיר להציב את העץ הזה".
לשאלת המראיין רמי סדן אודות סוגיית החסר הקיים, לכאורה, במחנה הלאומי באומנים וביוצרים, הזכיר נתניהו את עוזי חיטמן ונעמי שמר כדוגמאות למגמה הפוכה, וסירב לקבל את הקביעה שאין אמנים בימין. עוד הוסיף שר האוצר וקבע שאינו מכיר מישהו שמתעלה על אורי צבי גרינברג או על טשרניחובסקי, "ואפשר לשער מה היא השקפתם הלאומית. אפשר לשאול מדוע לא ידענו להעלות את כל היצירה הנפלאה של השירה העברית, ואני כולל את אהוד מנור בכלל זה. מאז פטירתו של אורי צבי לא העלנו ענק שירה ברמת הגאונות הזו, של ביאליק או צבי גרינברג, זה שייך אולי לתנודות בחייה של האומה. גאונים משמנה וסלתה של יהדות אירופה שחרבו הביאו לכך שככל הנראה היה מעין סינון בגניוס היהודי. אבל כעת עבר גל זה של חסר, ואנחנו כעת מתברכים מעת לעת באישים בלתי רגילים שכאלה, כדוגמת אהוד מנור ונעמי שמר שנותנים ביטוי מוחשי לחוויית חיינו בארץ".
ישראל מידד שאל את נתניהו מה, לדעתו, הופך את השירה למיוחדת כך שהיא תופסת את הציבור באהבה לארץ. נתניהו השיב ש"אפשר להיזכר אפילו בשיר טפשי משנות ילדותך בשנות השישים או החמישים ולהעלות מדורה בלב. כנראה שהמוח האנושי בנוי כך שמילים ומוזיקה מזככות יחדיו את הרגש האנושי. כל זה מתחבר לקשר של כל עם לארץ מולדתו... לנוף מולדתו. כך רבים מאיתנו מתחברים זה לזה. ניתן להבחין בכך ששיריו של אהוד מנור מתעסקים בכמיהה למקום... לארץ... לבנימינה".
את דבריו חתם נתניהו באיזכור פוליטי מדיני המסתיר בתוכו גם אזהרה. נתניהו קבע כי "כמיהתם של אוייבנו היא לקבל את כל הבנימינות שלנו".
(ש)