על הכנתו של הקוד מסרה פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד רות דוד, בכנס של התביעה המשטרתית בנושא מעמד ההודאה במשפט פלילי שנערך ביחד עם לשכת עורכי הדין.
"בידי התובע יש הרבה מאוד כוח. אסור לנו לשכוח שכל הגשת כתב אישום מביאה לטלטלה עצומה לנאשמים", אמרה עו"ד דוד.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בכנס השתתף גם שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יצחק זמיר שמתח ביקורת על המשטרה והתביעה בישראל, ואמר כי מטרתם אינה צריכה להיות הרשעה אלא עשיית משפט צדק. "צריך להפעיל לחץ ציבורי על המדינה לצמצום הרשעות שווא", אמר. זמיר התייחס לסרט "רצח לכל החיים" על פרשת עמוס ברנס שהוקרן במהלך הכנס ואמר כי עולה ממנו מצב חמור שבו כל המערכת התגייסה להרשיע חף מפשע.
זמיר אמר כי חשוב להפיק לקחים בעקבות פרשת ברנס "אם הלקח הוא שקיימת אפשרות שאדם חף מפשע יורשע, שאי אפשר לסמוך בוודאות על הודאה, מדובר בלקח חשוב אך לא חדש. השאלה איננה האם מצבים כאלו ארעו אלא כיצד למנוע אותם". הוא ציין כי בהיותו היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד את סנ"צ מרכוס לדין פלילי על עדות שקר, ושדעתו לא נחה מפסק הדין של העליון שזיכה אותו.
לנגד עיניהם של המשטרה והתביעה צריכה לעמוד תשתית אתית, אמר זמיר "פרקליט חייב שלא להסתיר ראיות או טענות שיכולות לסייע לנאשם. חייבים לאפשר לנאשם להוכיח אליבי. אסור להאשימו בהאשמות שווא כדי לנהל מו"מ על כתב האישום. עליו להיות כן ומהימן עם בית המשפט". אפשר לדבריו לגבש אתיקה זו בכתב ולמוסרה לכל חוקר ופרקליט.
ניצב יוסי סדבון, לשעבר ראש אגף החקירות ומפקד מחוז ת"א במשטרה, טען כי חלק ניכר מהתקלות והמחדלים בענין ברנס לא היו יכולים להתרחש היום עם האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשות המשטרה והתביעה.
סדבון ציין כי למרות המלצתה של ועדת גולדברג להקליט את החקירות המשטרתיות, התקציב לכך עדיין לא התקבל. לדבריו, רמתם של השוטרים עלתה אך עדיין לא גובשו כללי חקירות, דבר חיוני לתפקוד המערכת.
פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד רות דוד, אמרה כי בפני התובעים מדגישים בכל הזדמנות שעליהם להיות משוכנעים שהנאשמים בצעו את העבירה. "לא די בכך שניתן להוכיח את יסודות העבירה. אם יש התלבטות מתייעצים ועולים למעלה. אם לא משוכנעים לא מגישים כתב אישום". לדבריה, בפרקליטות מפתחים לאחרונה מערכת להפקת לקחים שלא היתה קיימת בעבר, בעיקר במקרים בהם הם נכשלו (זיכויים, פסילת ראיות וכו').
סנ"צ עו"ד אביחי דורון ראש מפלג התביעות במחוז ת"א אמר כי תפקיד תובע אינו להגיש כתב אישום אלא לבדוק את האמת. התובע לדבריו צריך להיות מודע מאוד למגבלות השיטה המשפטית בה הוא חי. "כל תובע חייב להשאיר בליבו תמיד ספק כלשהו, שהרי הוא לא היה בזירת הפשע". הסכים עם דבריו יו"ר ועדת האתיקה הארצית של הלשכה, עו"ד דרור ארד-אילון, שמתח ביקורת על דבריה של פרקליטת מחוז ת"א, עו"ד דוד. לדבריו, שכנוע של תובע שבוצעה עבירה הוא מסוכן, מפחיד ומזמין טעויות. הוא מעמיד את הבטחון העצמי של גורם אכיפת החוק במקום הגבוה ביותר.
השוטרים והתובעים בפרשת ברנס היו בטוחים שהוא ביצע את העבירה. תפקידם לבדוק את הראיות. לא תמיד כשמשוכנעים בראיות משוכנעים באשמה. הבטחון העז מדי הוא כשל פסיכולוגי, אמר ארד-אילון.
עו"ד יונה חייר, סנגורית המחוזית של תל אביב, אמרה כי אינטואיציה מסוכנת במשפט הפלילי. "האינטואיציה הראשונית היא שאם אדם הודה הוא אשם. אינטואיציה זו הוכחה כשגויה במקרים רבים", אמרה. "יש להתמודד עם האינטואיציה באמצעות כלים ראייתיים חזקים יותר כגון סיוע, חיזוק, נוכחות עו"ד בחקירה, מתן זכות היוועצות עם עו"ד וכיו"ב".
עו"ד יורי גיא-רון, חבר הועד המרכזי של הלשכה, אמר בעקבות הסרט על ברנס, כי הוא מציג נקודת מבט ביקורתית וחמורה על שיטת משפט המבוססת בפועל בעיקרה על הודאת הנאשם. לדבריו יש כוונה להציג את הסרט במרכזו של דיון ציבורי העוסק בחשש מהרשעות שווא בישראל, ובמהלך שנת הלימודים הבאה להציגו בפני תלמידי י"ב, סטודנטים למשפטים וגורמי אכיפה שונים.
"בידי התובע יש הרבה מאוד כוח. אסור לנו לשכוח שכל הגשת כתב אישום מביאה לטלטלה עצומה לנאשמים", אמרה עו"ד דוד.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בכנס השתתף גם שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יצחק זמיר שמתח ביקורת על המשטרה והתביעה בישראל, ואמר כי מטרתם אינה צריכה להיות הרשעה אלא עשיית משפט צדק. "צריך להפעיל לחץ ציבורי על המדינה לצמצום הרשעות שווא", אמר. זמיר התייחס לסרט "רצח לכל החיים" על פרשת עמוס ברנס שהוקרן במהלך הכנס ואמר כי עולה ממנו מצב חמור שבו כל המערכת התגייסה להרשיע חף מפשע.
זמיר אמר כי חשוב להפיק לקחים בעקבות פרשת ברנס "אם הלקח הוא שקיימת אפשרות שאדם חף מפשע יורשע, שאי אפשר לסמוך בוודאות על הודאה, מדובר בלקח חשוב אך לא חדש. השאלה איננה האם מצבים כאלו ארעו אלא כיצד למנוע אותם". הוא ציין כי בהיותו היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד את סנ"צ מרכוס לדין פלילי על עדות שקר, ושדעתו לא נחה מפסק הדין של העליון שזיכה אותו.
לנגד עיניהם של המשטרה והתביעה צריכה לעמוד תשתית אתית, אמר זמיר "פרקליט חייב שלא להסתיר ראיות או טענות שיכולות לסייע לנאשם. חייבים לאפשר לנאשם להוכיח אליבי. אסור להאשימו בהאשמות שווא כדי לנהל מו"מ על כתב האישום. עליו להיות כן ומהימן עם בית המשפט". אפשר לדבריו לגבש אתיקה זו בכתב ולמוסרה לכל חוקר ופרקליט.
ניצב יוסי סדבון, לשעבר ראש אגף החקירות ומפקד מחוז ת"א במשטרה, טען כי חלק ניכר מהתקלות והמחדלים בענין ברנס לא היו יכולים להתרחש היום עם האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשות המשטרה והתביעה.
סדבון ציין כי למרות המלצתה של ועדת גולדברג להקליט את החקירות המשטרתיות, התקציב לכך עדיין לא התקבל. לדבריו, רמתם של השוטרים עלתה אך עדיין לא גובשו כללי חקירות, דבר חיוני לתפקוד המערכת.
פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד רות דוד, אמרה כי בפני התובעים מדגישים בכל הזדמנות שעליהם להיות משוכנעים שהנאשמים בצעו את העבירה. "לא די בכך שניתן להוכיח את יסודות העבירה. אם יש התלבטות מתייעצים ועולים למעלה. אם לא משוכנעים לא מגישים כתב אישום". לדבריה, בפרקליטות מפתחים לאחרונה מערכת להפקת לקחים שלא היתה קיימת בעבר, בעיקר במקרים בהם הם נכשלו (זיכויים, פסילת ראיות וכו').
סנ"צ עו"ד אביחי דורון ראש מפלג התביעות במחוז ת"א אמר כי תפקיד תובע אינו להגיש כתב אישום אלא לבדוק את האמת. התובע לדבריו צריך להיות מודע מאוד למגבלות השיטה המשפטית בה הוא חי. "כל תובע חייב להשאיר בליבו תמיד ספק כלשהו, שהרי הוא לא היה בזירת הפשע". הסכים עם דבריו יו"ר ועדת האתיקה הארצית של הלשכה, עו"ד דרור ארד-אילון, שמתח ביקורת על דבריה של פרקליטת מחוז ת"א, עו"ד דוד. לדבריו, שכנוע של תובע שבוצעה עבירה הוא מסוכן, מפחיד ומזמין טעויות. הוא מעמיד את הבטחון העצמי של גורם אכיפת החוק במקום הגבוה ביותר.
השוטרים והתובעים בפרשת ברנס היו בטוחים שהוא ביצע את העבירה. תפקידם לבדוק את הראיות. לא תמיד כשמשוכנעים בראיות משוכנעים באשמה. הבטחון העז מדי הוא כשל פסיכולוגי, אמר ארד-אילון.
עו"ד יונה חייר, סנגורית המחוזית של תל אביב, אמרה כי אינטואיציה מסוכנת במשפט הפלילי. "האינטואיציה הראשונית היא שאם אדם הודה הוא אשם. אינטואיציה זו הוכחה כשגויה במקרים רבים", אמרה. "יש להתמודד עם האינטואיציה באמצעות כלים ראייתיים חזקים יותר כגון סיוע, חיזוק, נוכחות עו"ד בחקירה, מתן זכות היוועצות עם עו"ד וכיו"ב".
עו"ד יורי גיא-רון, חבר הועד המרכזי של הלשכה, אמר בעקבות הסרט על ברנס, כי הוא מציג נקודת מבט ביקורתית וחמורה על שיטת משפט המבוססת בפועל בעיקרה על הודאת הנאשם. לדבריו יש כוונה להציג את הסרט במרכזו של דיון ציבורי העוסק בחשש מהרשעות שווא בישראל, ובמהלך שנת הלימודים הבאה להציגו בפני תלמידי י"ב, סטודנטים למשפטים וגורמי אכיפה שונים.