כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בנייר עמדה שמפרסם המכון הלילה (ג' 19 באפריל), מציינים ד"ר מרים ביליג מהמכללה האקדמית יו"ש באריאל ופרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר אילן, כי ישראל מעולם לא עמדה בפני תהליך כה מורכב של פינוי חבל ארץ ויישוב מתיישביו מחדש, 'תהליך האמור להתבצע תוך מחלוקת קשה בעם וחשש כבד מהיום שאחרי'. בעוד שבעצם הפינוי הושקעו הכנות רבות ונבחנים זו תקופה ארוכה תרחישים שונים, סוגיית היישוב מחדש, לוטה בערפל, וזאת כשנותרו עוד פחות ממאה ימים לתחילת הפינוי .
כדי למנוע "בכייה לדורות" מציעים מחברי נייר העמדה מס' עקרונות להיערכות ולפעולה, כשהעיקרי בהם הוא חופש בחירה לתושבי גוש קטיף.
עפ"י ההצעה, יש לרכז את המתפנים באזור ניצנים לדיור זמני ובהמשך לדיור קבע. כמו כן לאפשר פתרון יישובי לקבוצות המעדיפות אזורים אחרים ופתרונות ליחידים לפי בחירתם. פתרונות אלה טעונים תכנון והיערכות מסודרים שלא נעשו עד היום. השנים מציינים כי בשל "קוצר הזמן" לא נערכה הממשלה כיאות לפינוי מסודר ולכן נותרו רק שלושה חודשים עד לפינוי, שבמהלכם לא ניתן יהיה לתכנן כראוי את היישוב החלופי עבור המתיישבים, ולא להעמיד תשתיות מתאימות ולהעביר את המפעל החקלאי ללא נזקים קשים. כמו כן לא ניתן יהיה לתאם עם הרש"פ את ההעברה ולערב בהעברה גופים בינלאומיים.
לפיכך מוצע "לשקול הארכה של משך הפינוי לתקופה נוספת של עד שישה חודשים. כלומר הפינוי יחל כמתוכנן ויסתיים בפרק זמן של שישה חודשים. כך, ניתן יהיה להשלים את התכנון באופן מסודר תוך שיתוף נציגי התושבים, להתחיל להכין את התשתיות (הפיזיות) ואת המגורים והמבנים הציבוריים הזמניים. כמו כן, ניתן יהיה לתאם עם הרשות הפלסטינית את העברת הנכסים באופן מסודר".
השניים אומרים כי יתרונות הפתרון הם: התמתנות המאבק הצפוי סביב הפינוי, תיאום עם הרש"פ, הקלה בתהליך "המעבר הפיזי של התושבים מגוש קטיף וההסתגלות הנפשית".
"הפתרון יאפשר לחברה הישראלית להתמודד עם משבר חברתי וערכי מבלי לפגוע באמינותה של ממשלת ישראל בקיום החלטותיה והתחייבויותיה הבינלאומיות", דברי נייר העמדה של מכון פלורסהיימר.
כדי למנוע "בכייה לדורות" מציעים מחברי נייר העמדה מס' עקרונות להיערכות ולפעולה, כשהעיקרי בהם הוא חופש בחירה לתושבי גוש קטיף.
עפ"י ההצעה, יש לרכז את המתפנים באזור ניצנים לדיור זמני ובהמשך לדיור קבע. כמו כן לאפשר פתרון יישובי לקבוצות המעדיפות אזורים אחרים ופתרונות ליחידים לפי בחירתם. פתרונות אלה טעונים תכנון והיערכות מסודרים שלא נעשו עד היום. השנים מציינים כי בשל "קוצר הזמן" לא נערכה הממשלה כיאות לפינוי מסודר ולכן נותרו רק שלושה חודשים עד לפינוי, שבמהלכם לא ניתן יהיה לתכנן כראוי את היישוב החלופי עבור המתיישבים, ולא להעמיד תשתיות מתאימות ולהעביר את המפעל החקלאי ללא נזקים קשים. כמו כן לא ניתן יהיה לתאם עם הרש"פ את ההעברה ולערב בהעברה גופים בינלאומיים.
לפיכך מוצע "לשקול הארכה של משך הפינוי לתקופה נוספת של עד שישה חודשים. כלומר הפינוי יחל כמתוכנן ויסתיים בפרק זמן של שישה חודשים. כך, ניתן יהיה להשלים את התכנון באופן מסודר תוך שיתוף נציגי התושבים, להתחיל להכין את התשתיות (הפיזיות) ואת המגורים והמבנים הציבוריים הזמניים. כמו כן, ניתן יהיה לתאם עם הרשות הפלסטינית את העברת הנכסים באופן מסודר".
השניים אומרים כי יתרונות הפתרון הם: התמתנות המאבק הצפוי סביב הפינוי, תיאום עם הרש"פ, הקלה בתהליך "המעבר הפיזי של התושבים מגוש קטיף וההסתגלות הנפשית".
"הפתרון יאפשר לחברה הישראלית להתמודד עם משבר חברתי וערכי מבלי לפגוע באמינותה של ממשלת ישראל בקיום החלטותיה והתחייבויותיה הבינלאומיות", דברי נייר העמדה של מכון פלורסהיימר.