בעקבות הודעת החרם האקדמי על ישראל, מטיח דוקטור אודי לבל מאוניברסיטת בן גוריון, ביקורת על שיטת ההערכה והקידום הנהוגה באקדמיה בישראל.
לבל אומר בשיחה עם כתבת ערוץ 7 חגית רוטנברג כי הוא לא מחפש את האשמה באדם אלא בשיטה: "כשאני מנסה להבין מה בשיטה גורם לאנטי ישראליות באקדמיה הישראלית, אני מגלה שזה קשור לשיטת הניהול וההתארגנות האקדמית. בין השאר היא שמה את כל הקידום וההערכה של מרצים ישראלים בידיהם של מעריכים מחו"ל. בצרפת יכול חוקר לפרסם מאמר בכתב עת צרפתי, וזה ייחשב כהישג. בארץ מזלזלים בפרסומים בעברית. כשרוצים לקדם אותך באוניברסיטה שולחים חומר שלך לחו"ל. נוצר מצב שאנו מזלזלים בעצמנו, זה מראה חוסר ביטחון עצמי. הכל מתנהל אצלנו בעיניים של חו"ל, נותנים להם להחליט מי את מי לקדם ומי לפרסם".
בנוסף מבהיר דוקטור לבל כי המציאות הנוכחית יוצרת "מצב שאם אני מרצה צעיר שרוצה להשיג הרבה הרצאות בהרבה כנסים בחו"ל, לשלוח לשם מאמרים ולפרסם אצלם, כדי שאקודם, אני שוקל שיקול אינטרסנטי: מה יגרום להם לקדם אותי? אני צריך לקלוט את הרוח שיש שם, והיום באירופה הרוח היא מאוד אנטי ישראלית. מדובר באוניברסיטאות רבות באירופה, בתחומי מדעי הרוח והחברה. המצב הזה נוצר כי חלק גדול מהאקדמיה האירופית ממומן מקרנות סעודיות, בבריטניה יש הרבה תלמידים ערבים. גם בארה"ב המקום הכי חתרני הוא האקדמיה - אנטי ממשל ופוליטיקה. אם אשלח מאמר לחו"ל, יש לו יותר סיכויים להתקבל אם אכתוב על כיבוש והפרת זכויות אדם".
בשל הדברים החמורים לפיהם האקדמיה הישראלית גורמת למרצים ישראלים למצוא הזדמנות לתקוף את מדיניותה שלה, קורא דוקטור לבל לעצמאות ישראלית. "אני קורא לריבונות של ישראל בתחום האקדמי. המאמרים בחו"ל אינם ברמה יותר גבוהה מאלה בישראל, ולפעמים ברמה נמוכה יותר כי אצלם יש הרבה פיברוקים כי הם לא יודעים את כל העובדות מקרוב. מי שמנהל את העניינים למעלה חייב לחשוב מחדש על כל שיטת הניהול ההערכה והקידום הפנים אוניברסיטאית בישראל. המון מרצים ששולחים מאמרים מישראל מקבלים את המאמר בחזרה כיוון שהם מישראל. מרצה שאינו אנטי ישראלי מאמריו פשוט לא מתקבלים". לבל מוסיף שגם הוא עצמו חווה על בשרו את המציאות הקשה כאשר כמעט שולב במערך אקדמי בחו"ל וכשנודע כי הוא מישראל, נעלם הקשר עם אותו מוסד אקדמי.
לבל אומר בשיחה עם כתבת ערוץ 7 חגית רוטנברג כי הוא לא מחפש את האשמה באדם אלא בשיטה: "כשאני מנסה להבין מה בשיטה גורם לאנטי ישראליות באקדמיה הישראלית, אני מגלה שזה קשור לשיטת הניהול וההתארגנות האקדמית. בין השאר היא שמה את כל הקידום וההערכה של מרצים ישראלים בידיהם של מעריכים מחו"ל. בצרפת יכול חוקר לפרסם מאמר בכתב עת צרפתי, וזה ייחשב כהישג. בארץ מזלזלים בפרסומים בעברית. כשרוצים לקדם אותך באוניברסיטה שולחים חומר שלך לחו"ל. נוצר מצב שאנו מזלזלים בעצמנו, זה מראה חוסר ביטחון עצמי. הכל מתנהל אצלנו בעיניים של חו"ל, נותנים להם להחליט מי את מי לקדם ומי לפרסם".
בנוסף מבהיר דוקטור לבל כי המציאות הנוכחית יוצרת "מצב שאם אני מרצה צעיר שרוצה להשיג הרבה הרצאות בהרבה כנסים בחו"ל, לשלוח לשם מאמרים ולפרסם אצלם, כדי שאקודם, אני שוקל שיקול אינטרסנטי: מה יגרום להם לקדם אותי? אני צריך לקלוט את הרוח שיש שם, והיום באירופה הרוח היא מאוד אנטי ישראלית. מדובר באוניברסיטאות רבות באירופה, בתחומי מדעי הרוח והחברה. המצב הזה נוצר כי חלק גדול מהאקדמיה האירופית ממומן מקרנות סעודיות, בבריטניה יש הרבה תלמידים ערבים. גם בארה"ב המקום הכי חתרני הוא האקדמיה - אנטי ממשל ופוליטיקה. אם אשלח מאמר לחו"ל, יש לו יותר סיכויים להתקבל אם אכתוב על כיבוש והפרת זכויות אדם".
בשל הדברים החמורים לפיהם האקדמיה הישראלית גורמת למרצים ישראלים למצוא הזדמנות לתקוף את מדיניותה שלה, קורא דוקטור לבל לעצמאות ישראלית. "אני קורא לריבונות של ישראל בתחום האקדמי. המאמרים בחו"ל אינם ברמה יותר גבוהה מאלה בישראל, ולפעמים ברמה נמוכה יותר כי אצלם יש הרבה פיברוקים כי הם לא יודעים את כל העובדות מקרוב. מי שמנהל את העניינים למעלה חייב לחשוב מחדש על כל שיטת הניהול ההערכה והקידום הפנים אוניברסיטאית בישראל. המון מרצים ששולחים מאמרים מישראל מקבלים את המאמר בחזרה כיוון שהם מישראל. מרצה שאינו אנטי ישראלי מאמריו פשוט לא מתקבלים". לבל מוסיף שגם הוא עצמו חווה על בשרו את המציאות הקשה כאשר כמעט שולב במערך אקדמי בחו"ל וכשנודע כי הוא מישראל, נעלם הקשר עם אותו מוסד אקדמי.