בטקס השתתפו גם ראש הממשלה שרון ויו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ניצולי שואה ומוזמנים.
הנשיא קצב אמר בנאומו לניצולי השואה ששרדו: "אשרינו שהגעתם ליום השחרור וניצלתם. חשוב שאתם יכולים לספר על השואה ולהנחיל את מורשת השואה ולקחיה לדורות הבאים. על אף הנורא והבלתי-נתפס, טוב שראיתם את האור, אחרי שהחשיכה השתלטה עליכם ועל העולם. ניצולי השואה, אתם מקור השראה לאנושות".
את נאומו חתם הנשיא קצב: "אנו מצדיעים לכם, על שחזרתם לחיים, על שהעזתם שוב להרגיש שייכות, על שאזרתם עוז להקים שוב משפחות, על שהסכמתם להאמין שוב בבני אדם ובבני המין האנושי".
הנושא הראשי השנה הוא: "כאב השחרור והחזרה לחיים - בסימן 60 שנה לסיום המלחמה".
מחר תתקיים בפולין צעדת חיים שבה ישתתף ראש הממשלה שרון, שרים והרמטכ"ל משה בוגי יעלון.
בשעה 10.00 מחר (ה) תישמע ברחבי הארץ צפירת דומייה ומיד לאחריה יתקיים טקס הנחת הזרים למרגלות האנדרטה למרד גטו ורשה. בטקס ישתתפו: נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון, יו"ר הסוכנות היהודית, הרמטכ"ל, המפכ"ל, זקן הסגל הדיפלומטי, ראש העיר ירושלים, אישי ציבור, ארגוני הניצולים ולוחמים, תלמידים ומשלחות מרחבי הארץ
במשכן הכנסת יתקיים מחר (ה) משעה 11.00 מעמד הקראת שמות קורבנות השואה "לכל איש יש שם", בחסות יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין, במעמד ראשי מדינה ואישי ציבור.
במקביל לטקס יום השואה ביד ושם, מתקיימים אירועי הזכרון גם בפולין. את יום הזכרון בפולין פתח טקס יום הזכרון ברובע היהודי בקרקוב.
כאמור, מחר יום ה' יתקיים בפולין מצעד החיים ובו ישתתפו: ראש הממשלה שרון שרים והרמטכ"ל משה בוגי יעלון. כמו כן ישתתפו כ 18 אלף צועדים.
באירועים בפולין תשתתף גם מקהלה בת 90 זמרים ישראליים חלקם ניצולי שואה בני הדור השני והשלישי. המקהלה "זמרי פילהרמוניה", תשמיע בטקס שייערך באושוויץ בירקנאו את השירים: אלי אלי, העיירה בוערת, נתנה תוקף, אדון עולם, שיר הפרטיזנים.
אייל לוי מנכ"ל "זמרי פילהרמוניה" אמר כי "שירת מקהלה יהודית ישראלית שתשמע לאחר 60 שנה באושוויץ תבטא יותר מכל את הרוח הישראלית הזוקפת קומה, נוכח גלי האנטישמיות בעולם. זוהי שליחות חשובה לעם ישראל ולמקהלת 'זמרי הפילהרמוניה'. מבחינתי ומבחינתם של כל תושבי מדינת ישראל אנו חלק מסגירת מעגל חשובה".
כאמור הנושא המרכזי השנה של יום הזכרון לשואה ולגבורה עומד בסימן "כאב השחרור והחזרה לחיים - בסימן 60 שנה לסיום המלחמה".
ד"ר יעקב לזוביק מ"יד ושם" כותב על היום שאחרי, עם בוא השחרור:
"שומר המחנה שבא לפתוח את השער אמר: 'אתם חופשיים ויכולים לצאת'. [...] איש לא זז, איש לא יצא. לא צחקנו, לא שמחנו, היינו אדישים – ובאו הרוסים. בא גנרל אחד, הוא היה יהודי. הוא אמר לנו שהוא מאושר מאוד שהוא מוצא במחנה אנשים שעודם בחיים. הוא התחיל לבכות ואנחנו לא. הוא בכה ואנחנו לא". בלה ברוור, גורשה לאושוויץ, שוחררה בליכטוורדן שבצ'כוסלובקיה בידי הצבא האדום
ביום הניצחון באירופה רקדו האנשים ברחובות ניו יורק, ובמוסקווה נורו מטחי תותחים. במחנות לא רקדו, ולא רק משום שלא היו רחובות שאפשר לרקוד בהם. בעבור יהודי אירופה שעדיין היו בחיים, יום השחרור מהנאצים היה יום קשה. יום השחרור היה יום קשה לגוף. לא היו יהודים שבעים או חסונים בסוף ימי הנאצים, אלא רק יהודים תשושים, במידה זו או אחרת. ביום השחרור התמוטטו רבים – הם נשכבו על האדמה ובהו בשמים.
יום השחרור היה יום קשה לנפש. במשך שנים חיו האסירים חיי אימה, בפחד מקפיא. לקראת הסוף גבר הפחד, שכן ככל שהתקרב השחרור, התמעטו סיכויי ההישרדות. אסירים במחנות שמעו משומריהם שהכוונה היא להרגם ולא להניח להם. וכאילו לא די בכך, מי שהיה במסתור חשש גם מן הקרבות. אדם רגיל מן היישוב שחיי חיים רגילים, יש שבתום אירוע מפחיד או בחלוף חשש מבשורה מרה הוא חש ששארית כוחותיו אוזלים ממנו באחת; על אחת כמה וכמה ניצול שואה שזמן רב, עד השחרור, חי חיי פחד.
יום השחרור היה היום הראשון של משבר קיומי. .. תשומת הלב עברה פתאום מן הרגע אל העולם, או מן ההווה הקרוב אל היעדר העולם. עולמו של כל אדם בנוי ממשפחתו ומחבריו, ממקצועו ומהרגליו, משכונתו ומבגדיו – כל אלה ניטלו מן היהודים זמן רב לפני יום השחרור, אך הקושי לשרוד בכל רגע ורגע טשטש את אבדנם. לא עוד. ולפתע ביום השחרור נכפה על הניצולים החלל, והיה עליהם לבנות בו משהו חדש....
בחודשים שלאחר השחרור עשו ניצולים רבים את דרכם בחזרה לבתיהם שהם גורשו מהם. את הבתים כבר לקחו אחרים, ובעיני הניצולים, ללא משפחה או חברים, היו האנשים ברחובות כרוחות רפאים. הם עזבו ונפוצו ברחבי העולם או עלו לארץ ישראל. .. הם הצליחו להשתקם, הקימו משפחות והיו חלק חשוב בבניית החברה הישראלית - בכלכלה, בביטחון, בחינוך, בתעשייה, באקדמיה, במדע, בטכנולוגיה, באמנות ובתחום המדיני-ציבורי".
הנשיא קצב אמר בנאומו לניצולי השואה ששרדו: "אשרינו שהגעתם ליום השחרור וניצלתם. חשוב שאתם יכולים לספר על השואה ולהנחיל את מורשת השואה ולקחיה לדורות הבאים. על אף הנורא והבלתי-נתפס, טוב שראיתם את האור, אחרי שהחשיכה השתלטה עליכם ועל העולם. ניצולי השואה, אתם מקור השראה לאנושות".
את נאומו חתם הנשיא קצב: "אנו מצדיעים לכם, על שחזרתם לחיים, על שהעזתם שוב להרגיש שייכות, על שאזרתם עוז להקים שוב משפחות, על שהסכמתם להאמין שוב בבני אדם ובבני המין האנושי".
הנושא הראשי השנה הוא: "כאב השחרור והחזרה לחיים - בסימן 60 שנה לסיום המלחמה".
מחר תתקיים בפולין צעדת חיים שבה ישתתף ראש הממשלה שרון, שרים והרמטכ"ל משה בוגי יעלון.
בשעה 10.00 מחר (ה) תישמע ברחבי הארץ צפירת דומייה ומיד לאחריה יתקיים טקס הנחת הזרים למרגלות האנדרטה למרד גטו ורשה. בטקס ישתתפו: נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון, יו"ר הסוכנות היהודית, הרמטכ"ל, המפכ"ל, זקן הסגל הדיפלומטי, ראש העיר ירושלים, אישי ציבור, ארגוני הניצולים ולוחמים, תלמידים ומשלחות מרחבי הארץ
במשכן הכנסת יתקיים מחר (ה) משעה 11.00 מעמד הקראת שמות קורבנות השואה "לכל איש יש שם", בחסות יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין, במעמד ראשי מדינה ואישי ציבור.
במקביל לטקס יום השואה ביד ושם, מתקיימים אירועי הזכרון גם בפולין. את יום הזכרון בפולין פתח טקס יום הזכרון ברובע היהודי בקרקוב.
כאמור, מחר יום ה' יתקיים בפולין מצעד החיים ובו ישתתפו: ראש הממשלה שרון שרים והרמטכ"ל משה בוגי יעלון. כמו כן ישתתפו כ 18 אלף צועדים.
באירועים בפולין תשתתף גם מקהלה בת 90 זמרים ישראליים חלקם ניצולי שואה בני הדור השני והשלישי. המקהלה "זמרי פילהרמוניה", תשמיע בטקס שייערך באושוויץ בירקנאו את השירים: אלי אלי, העיירה בוערת, נתנה תוקף, אדון עולם, שיר הפרטיזנים.
אייל לוי מנכ"ל "זמרי פילהרמוניה" אמר כי "שירת מקהלה יהודית ישראלית שתשמע לאחר 60 שנה באושוויץ תבטא יותר מכל את הרוח הישראלית הזוקפת קומה, נוכח גלי האנטישמיות בעולם. זוהי שליחות חשובה לעם ישראל ולמקהלת 'זמרי הפילהרמוניה'. מבחינתי ומבחינתם של כל תושבי מדינת ישראל אנו חלק מסגירת מעגל חשובה".
כאמור הנושא המרכזי השנה של יום הזכרון לשואה ולגבורה עומד בסימן "כאב השחרור והחזרה לחיים - בסימן 60 שנה לסיום המלחמה".
ד"ר יעקב לזוביק מ"יד ושם" כותב על היום שאחרי, עם בוא השחרור:
"שומר המחנה שבא לפתוח את השער אמר: 'אתם חופשיים ויכולים לצאת'. [...] איש לא זז, איש לא יצא. לא צחקנו, לא שמחנו, היינו אדישים – ובאו הרוסים. בא גנרל אחד, הוא היה יהודי. הוא אמר לנו שהוא מאושר מאוד שהוא מוצא במחנה אנשים שעודם בחיים. הוא התחיל לבכות ואנחנו לא. הוא בכה ואנחנו לא". בלה ברוור, גורשה לאושוויץ, שוחררה בליכטוורדן שבצ'כוסלובקיה בידי הצבא האדום
ביום הניצחון באירופה רקדו האנשים ברחובות ניו יורק, ובמוסקווה נורו מטחי תותחים. במחנות לא רקדו, ולא רק משום שלא היו רחובות שאפשר לרקוד בהם. בעבור יהודי אירופה שעדיין היו בחיים, יום השחרור מהנאצים היה יום קשה. יום השחרור היה יום קשה לגוף. לא היו יהודים שבעים או חסונים בסוף ימי הנאצים, אלא רק יהודים תשושים, במידה זו או אחרת. ביום השחרור התמוטטו רבים – הם נשכבו על האדמה ובהו בשמים.
יום השחרור היה יום קשה לנפש. במשך שנים חיו האסירים חיי אימה, בפחד מקפיא. לקראת הסוף גבר הפחד, שכן ככל שהתקרב השחרור, התמעטו סיכויי ההישרדות. אסירים במחנות שמעו משומריהם שהכוונה היא להרגם ולא להניח להם. וכאילו לא די בכך, מי שהיה במסתור חשש גם מן הקרבות. אדם רגיל מן היישוב שחיי חיים רגילים, יש שבתום אירוע מפחיד או בחלוף חשש מבשורה מרה הוא חש ששארית כוחותיו אוזלים ממנו באחת; על אחת כמה וכמה ניצול שואה שזמן רב, עד השחרור, חי חיי פחד.
יום השחרור היה היום הראשון של משבר קיומי. .. תשומת הלב עברה פתאום מן הרגע אל העולם, או מן ההווה הקרוב אל היעדר העולם. עולמו של כל אדם בנוי ממשפחתו ומחבריו, ממקצועו ומהרגליו, משכונתו ומבגדיו – כל אלה ניטלו מן היהודים זמן רב לפני יום השחרור, אך הקושי לשרוד בכל רגע ורגע טשטש את אבדנם. לא עוד. ולפתע ביום השחרור נכפה על הניצולים החלל, והיה עליהם לבנות בו משהו חדש....
בחודשים שלאחר השחרור עשו ניצולים רבים את דרכם בחזרה לבתיהם שהם גורשו מהם. את הבתים כבר לקחו אחרים, ובעיני הניצולים, ללא משפחה או חברים, היו האנשים ברחובות כרוחות רפאים. הם עזבו ונפוצו ברחבי העולם או עלו לארץ ישראל. .. הם הצליחו להשתקם, הקימו משפחות והיו חלק חשוב בבניית החברה הישראלית - בכלכלה, בביטחון, בחינוך, בתעשייה, באקדמיה, במדע, בטכנולוגיה, באמנות ובתחום המדיני-ציבורי".