לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ראש הממשלה אריאל שרון וסגן שר הרווחה אברהם רביץ שלחו שי: ספר, למשפחות השכול.
בני משפחת ארבל מקדומים, ממקבלי הספר, שלחו מכתב אל הרב אברהם רביץ, סגן שר במשרד הרווחה, וכך הם כותבים אליו:
"פונים אנו אליך כהורים שכולים של בננו רועי ארבל הי"ד שנרצח ע"י בני עוולה לפני כשנה בדרכו לביתו בטלמון אשר בבנימין.
העדפנו לפנות אליך, כרב בישראל, כיהודי ירא שמים וכסגן שר בממשלת ישראל, בתקווה שאצלך נמצא אוזן יהודית קשבת לחוויה קשה מנשוא שעברה עלינו בבוקרו של יום זה.
קיבלנו הבוקר איגרת, החתומה גם על ידך, אשר נועדה, כלשונה של האיגרת, להמציא לנו מעט נחמה בחיזוקים שהיא מביעה ובשי שצורף אליה לקראת יום הזיכרון תשס"ה.
לתומנו חשבנו כי, אמנם, שערי דמעות לא ננעלו אבל אולי יבש במעט מקורן, אולם, עם קבלת האיגרת והשי נפתחו הבוקר ארובותינו מחדש.
רוצים אנו להאמין ששגגה יצאה מתחת ידי הוגי הרעיון ומבצעיו וכי אמנם רק רצון כן להקל במשהו על האובדן הנורא הניע אותם להתבטא כפי שהתבטאו, באיגרת ובשי שבחרו להעניק לנו.
אולם, לצערנו, בתקופה שכל היקר לנו נתון למשיסה להשמצה ולהשפלה, איננו יכולים להימלט מהמחשבה שגם מעשה זה אינו אלא חלק ממסכת זו, מתוך חוסר רגישות, מתוך קהות חושים, ואולי, חס ושלום, בכוונה תחילה,כחלק ממסע הקיטוב.
האומנם שותפים אנו לאותם האתגרים, שלקראתם, כדברי האיגרת, עלינו לעמוד במבחנים נוספים תוך גיוס כל כוחותינו ומשאבינו הנפשיים? האמנם מי שהוא מצפה שכתוצאה מהאתגרים ההזויים שנכפו עלינו נצא אכן מאוחדים ומחוזקים?
וכאילו להחריף את טעם המלח שנזרה על פצעינו, לא נמצא מזור ומרפא ראוי יותר מאשר ל'ענגנו' במורשתו של יצחק רבין ז"ל, אשר, עם כל זכויותיו הרבות, היה מאבות השרשת האיבה וממנחילי הלשון הבוטה כלפי מתיישבי הגולן, יהודה ושומרון וחבל עזה.
אנו, שעקידת יצחק נכפתה עלינו כ 'הלכה למעשה', שהושלכנו כבר לכלא של יגון ואבדן, נעמוד בעז"ה גם באתגרים שנכפו עלינו, אולם לא שכם אחד עם הוגיהם, נעמוד מול השליחים לדבר עבירה כאשר על חזינו אות ההקרבה והנחישות בו 'זכינו' ביושר ובמסירות אין קץ, ונעשה, בעז"ה ככל שיכולתנו המוסרית מגעת, כדי למנוע מהקמים עלינו מלהגשים את מטרותיהם הנלוזות. בכך, כך נאמין, נמשיך וננציח את מורשתו של בננו היקר שנפל במלחמה על ישוב ארץ ישראל.
אנו משוכנעים שהוטעית, כבוד הרב, משוכנעים שעל כורחך או בשגגה צורפת למעשה האיוולת, שלא היה סיפק בידך לראות פסוקים נוספים לאלו שצוטטו באיגרת, מאותו פרק מדברי הנביא ישעיה-
"על שדים ספדים, על שדי חמד, על גפן פוריה. על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה, כי על כל בתי משוש קריה עליזה ...והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם" ואז אמנם- " וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות". (ישעיה ל"ב)
צר לנו, אולם לא נוכל לקבל את הספר שהענקתם לנו ועל כן נאלץ להחזירו לשולחיו.
בנפש דואבה ובכבוד רב,
נחמה ודוד ארבל
לכתבה נוספת בנושא
בני משפחת ארבל מקדומים, ממקבלי הספר, שלחו מכתב אל הרב אברהם רביץ, סגן שר במשרד הרווחה, וכך הם כותבים אליו:
"פונים אנו אליך כהורים שכולים של בננו רועי ארבל הי"ד שנרצח ע"י בני עוולה לפני כשנה בדרכו לביתו בטלמון אשר בבנימין.
העדפנו לפנות אליך, כרב בישראל, כיהודי ירא שמים וכסגן שר בממשלת ישראל, בתקווה שאצלך נמצא אוזן יהודית קשבת לחוויה קשה מנשוא שעברה עלינו בבוקרו של יום זה.
קיבלנו הבוקר איגרת, החתומה גם על ידך, אשר נועדה, כלשונה של האיגרת, להמציא לנו מעט נחמה בחיזוקים שהיא מביעה ובשי שצורף אליה לקראת יום הזיכרון תשס"ה.
לתומנו חשבנו כי, אמנם, שערי דמעות לא ננעלו אבל אולי יבש במעט מקורן, אולם, עם קבלת האיגרת והשי נפתחו הבוקר ארובותינו מחדש.
רוצים אנו להאמין ששגגה יצאה מתחת ידי הוגי הרעיון ומבצעיו וכי אמנם רק רצון כן להקל במשהו על האובדן הנורא הניע אותם להתבטא כפי שהתבטאו, באיגרת ובשי שבחרו להעניק לנו.
אולם, לצערנו, בתקופה שכל היקר לנו נתון למשיסה להשמצה ולהשפלה, איננו יכולים להימלט מהמחשבה שגם מעשה זה אינו אלא חלק ממסכת זו, מתוך חוסר רגישות, מתוך קהות חושים, ואולי, חס ושלום, בכוונה תחילה,כחלק ממסע הקיטוב.
האומנם שותפים אנו לאותם האתגרים, שלקראתם, כדברי האיגרת, עלינו לעמוד במבחנים נוספים תוך גיוס כל כוחותינו ומשאבינו הנפשיים? האמנם מי שהוא מצפה שכתוצאה מהאתגרים ההזויים שנכפו עלינו נצא אכן מאוחדים ומחוזקים?
וכאילו להחריף את טעם המלח שנזרה על פצעינו, לא נמצא מזור ומרפא ראוי יותר מאשר ל'ענגנו' במורשתו של יצחק רבין ז"ל, אשר, עם כל זכויותיו הרבות, היה מאבות השרשת האיבה וממנחילי הלשון הבוטה כלפי מתיישבי הגולן, יהודה ושומרון וחבל עזה.
אנו, שעקידת יצחק נכפתה עלינו כ 'הלכה למעשה', שהושלכנו כבר לכלא של יגון ואבדן, נעמוד בעז"ה גם באתגרים שנכפו עלינו, אולם לא שכם אחד עם הוגיהם, נעמוד מול השליחים לדבר עבירה כאשר על חזינו אות ההקרבה והנחישות בו 'זכינו' ביושר ובמסירות אין קץ, ונעשה, בעז"ה ככל שיכולתנו המוסרית מגעת, כדי למנוע מהקמים עלינו מלהגשים את מטרותיהם הנלוזות. בכך, כך נאמין, נמשיך וננציח את מורשתו של בננו היקר שנפל במלחמה על ישוב ארץ ישראל.
אנו משוכנעים שהוטעית, כבוד הרב, משוכנעים שעל כורחך או בשגגה צורפת למעשה האיוולת, שלא היה סיפק בידך לראות פסוקים נוספים לאלו שצוטטו באיגרת, מאותו פרק מדברי הנביא ישעיה-
"על שדים ספדים, על שדי חמד, על גפן פוריה. על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה, כי על כל בתי משוש קריה עליזה ...והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם" ואז אמנם- " וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות". (ישעיה ל"ב)
צר לנו, אולם לא נוכל לקבל את הספר שהענקתם לנו ועל כן נאלץ להחזירו לשולחיו.
בנפש דואבה ובכבוד רב,
נחמה ודוד ארבל
לכתבה נוספת בנושא