ניר, נער יפה תואר, מלא חן "הפקוד המושלם" כפי שהגדיר אותו סגן אבי סמ"פ פלוגת השריון, זכה יומיים לפני כן לחופשה מיוחדת. כחייל מצטיין, של פלוגתו העניקו לו מפקדיו חופשה מפעילות הבט"ש השוחקת והמתישה בעיצומם של ימי האינתיפאדה הקשים.
"ניר, הגיע למעשה" אומר אחיו משה בראיון מיוחד לרגל יום הזיכרון עם קובי פינקלר, "להפרד מכולנו. במשך 24 השעות האחרונות לחייו הוא עשה כל מה שאהב". את תחילת חופשת סוף השבוע עשה ניר יחד עם בני משפחתו בסעודת ליל שבת מורחבת "בכל ליל שבת מתכנסים כל בני המשפחה, אבא אמא, 2 האחיות אבל הפעם באו גם הדודים" משחזר משה.
למחרת, סמוך לצאת השבת, התכנסו כולם למסיבת יום הולדת של אחד מבני הדודים הקטנים. "ניר מאוד אהב ילדים קטנים ומאוד אהב להשתעשע עימם. כאן צולם ניר יחד עם על כל בני המשפחה . אני חושב שאלו התמונות היפות ביותר שלו. מלא עצמה, גאוה מצטנעת, על הצטיינתו ועל החופשה שלה זכה ומעל הכל דאגה לכולם, לדודים, לאבא שלא היה בקו הבריאות, לכל אחד מחבריו. התמונות הללו שהן למעשה התמונות האחרונות מבטאות היטב את אישיותו", אומר משה.
בהמשך הערב יצא ניר לצפות בקבוצה אותה כה העריך, בית"ר ירושלים. "הכל היה אצלו סביב הקבוצה" אומר משה " אפילו ארון החייל שלו (הלוקר) בצבא נצבע בצבעי בית"ר. אותו מוצאי שבת איום היה גם משחק הפרידה. לשמחתו של ניר הקבוצה ניצחה והוא הלך עם חבריו לאכול משהו בחוץ. הם אמרו לי שהם נוסעים לתלפיות. ראיתי אותו עם חבריו כשהוא קורן מאושר. זו היתה התמונה האחרונה ממנו אותו אני זוכר".
ב-11 וחצי בלילה בישרו רשתות הרדיו והטלויזיה על פיגוע בירושלים. הוריו של ניר הלכו לישון ומשה כלל לא חשב על משהו רע. "ידעתי שהוא בכלל בתלפיות והפיגוע היה בבן יהודה. רק כעבור שעה התחלתי לדאוג והתקשרתי לנייד שלו. הוא לא ענה והשארתי הודעה. אח"כ כאשר שמעתי את ההודעות כשהביאו לי את המכשיר שמעתי את עצמי מדבר אל אחי שכבר לא היה בין החיים".
"אח"כ התברר שהמסעדה בתלפיות היתה סגורה אותו ערב והם החליטו לנסוע למדרחוב. הפיצוץ פגע באבריו הפנימיים של ניר וקרע אותם לגזרים. גם במותו הוא היה כלפי חוץ מושלם. ללא פגע. שום דבר שהעיד על מה שעבר עליו מבפנים" אומר האח.
באמצע הלילה צלצל הנייד של משה. על הקו היה חברו של ניר. "אנחנו לא מוצאים את ניר בבית החולים" בישר החבר. משה נסע לשערי צדק. הוריו להדסה. בשערי צדק הוא קיבל מהעובדת הסוציאלית את הבשורה. ניר איננו. אתם צריכים לנסוע לאבו כביר. ההלם היה מוחלט. משה מתקשר לאמו ומודיע לה שניר איננו. כשהעיר השחר לעולם בבוקרו של יום ראשון , חשך עולמם של בני המשפחה. קצין העיר הודיע להם רשמית "ניר , נהרג בפיגוע התאבדות".
מפקדו של ניר בצבא סגן אבי, הגיע יחד עם מפקד הפלוגה אסף בן דוד לאבו כביר "זה נורא. חייל שרק שלשום הענקת לו תעודת הצטיינות, נתת לו חופשה מיוחדת כי הוא עשה את תפקידו על הצד הטוב ביותר ועכשיו אני צריך לבוא לזהות גופה" מספר עליו אבי.
"ניר, היה הפקוד המושלם", אומר אבי ביום הזכרון לחללי נפגעי האיבה. "עשה כל מה שצריך. אף פעם לא ביקש טובה או הנחות. כולם אהבו אותו. אני יודע שתמיד אומרים שאחרי מותם של בחורים מחפשים רק את הטוב. אבל ניר באמת היה הכי טוב. טוב לבריות, טוב להוריו ולחבריו ואני בטוח עכשיו שגם טוב בגנזי מרומים".
"ניר, הגיע למעשה" אומר אחיו משה בראיון מיוחד לרגל יום הזיכרון עם קובי פינקלר, "להפרד מכולנו. במשך 24 השעות האחרונות לחייו הוא עשה כל מה שאהב". את תחילת חופשת סוף השבוע עשה ניר יחד עם בני משפחתו בסעודת ליל שבת מורחבת "בכל ליל שבת מתכנסים כל בני המשפחה, אבא אמא, 2 האחיות אבל הפעם באו גם הדודים" משחזר משה.
למחרת, סמוך לצאת השבת, התכנסו כולם למסיבת יום הולדת של אחד מבני הדודים הקטנים. "ניר מאוד אהב ילדים קטנים ומאוד אהב להשתעשע עימם. כאן צולם ניר יחד עם על כל בני המשפחה . אני חושב שאלו התמונות היפות ביותר שלו. מלא עצמה, גאוה מצטנעת, על הצטיינתו ועל החופשה שלה זכה ומעל הכל דאגה לכולם, לדודים, לאבא שלא היה בקו הבריאות, לכל אחד מחבריו. התמונות הללו שהן למעשה התמונות האחרונות מבטאות היטב את אישיותו", אומר משה.
בהמשך הערב יצא ניר לצפות בקבוצה אותה כה העריך, בית"ר ירושלים. "הכל היה אצלו סביב הקבוצה" אומר משה " אפילו ארון החייל שלו (הלוקר) בצבא נצבע בצבעי בית"ר. אותו מוצאי שבת איום היה גם משחק הפרידה. לשמחתו של ניר הקבוצה ניצחה והוא הלך עם חבריו לאכול משהו בחוץ. הם אמרו לי שהם נוסעים לתלפיות. ראיתי אותו עם חבריו כשהוא קורן מאושר. זו היתה התמונה האחרונה ממנו אותו אני זוכר".
ב-11 וחצי בלילה בישרו רשתות הרדיו והטלויזיה על פיגוע בירושלים. הוריו של ניר הלכו לישון ומשה כלל לא חשב על משהו רע. "ידעתי שהוא בכלל בתלפיות והפיגוע היה בבן יהודה. רק כעבור שעה התחלתי לדאוג והתקשרתי לנייד שלו. הוא לא ענה והשארתי הודעה. אח"כ כאשר שמעתי את ההודעות כשהביאו לי את המכשיר שמעתי את עצמי מדבר אל אחי שכבר לא היה בין החיים".
"אח"כ התברר שהמסעדה בתלפיות היתה סגורה אותו ערב והם החליטו לנסוע למדרחוב. הפיצוץ פגע באבריו הפנימיים של ניר וקרע אותם לגזרים. גם במותו הוא היה כלפי חוץ מושלם. ללא פגע. שום דבר שהעיד על מה שעבר עליו מבפנים" אומר האח.
באמצע הלילה צלצל הנייד של משה. על הקו היה חברו של ניר. "אנחנו לא מוצאים את ניר בבית החולים" בישר החבר. משה נסע לשערי צדק. הוריו להדסה. בשערי צדק הוא קיבל מהעובדת הסוציאלית את הבשורה. ניר איננו. אתם צריכים לנסוע לאבו כביר. ההלם היה מוחלט. משה מתקשר לאמו ומודיע לה שניר איננו. כשהעיר השחר לעולם בבוקרו של יום ראשון , חשך עולמם של בני המשפחה. קצין העיר הודיע להם רשמית "ניר , נהרג בפיגוע התאבדות".
מפקדו של ניר בצבא סגן אבי, הגיע יחד עם מפקד הפלוגה אסף בן דוד לאבו כביר "זה נורא. חייל שרק שלשום הענקת לו תעודת הצטיינות, נתת לו חופשה מיוחדת כי הוא עשה את תפקידו על הצד הטוב ביותר ועכשיו אני צריך לבוא לזהות גופה" מספר עליו אבי.
"ניר, היה הפקוד המושלם", אומר אבי ביום הזכרון לחללי נפגעי האיבה. "עשה כל מה שצריך. אף פעם לא ביקש טובה או הנחות. כולם אהבו אותו. אני יודע שתמיד אומרים שאחרי מותם של בחורים מחפשים רק את הטוב. אבל ניר באמת היה הכי טוב. טוב לבריות, טוב להוריו ולחבריו ואני בטוח עכשיו שגם טוב בגנזי מרומים".