ד"ר יורם שפטן אומר כי תשובת המדינה על העתירות נגד חוק ההתנתקות שבה היא מצדיקה את ההתנתקות בכך שהצהרת בלפור אינה תקפה, וכי על המתיישבים היה לצפות מראש את כוונת הממשלה לפנותם בזמן כלשהו ממקומם, משקפת את אימוץ העמדות המשפטיות של אויבי ישראל על ידי המדינה. הוא מוסיף כי "שרון עובר על החוק הבינלאומי משום שאומות העולם נתנו את ארץ ישראל לנו לצמיתות, ולא ניגפנו במלחמה".
שפטן מומחה בנושאי הסברה ובמעמדה החוקי של ארץ ישראל המקראית אומר בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 כי הצהרת בלפור היא הצהרת כוונות ולא מסמך משפטי מחייב, אך המסמך המשפטי המחייב הוא כתב המנדט. כתב המנדט כולל חובה על כל אומות העולם לעודד באופן דחוף התיישבות יהודית צפופה לפחות בכל ארץ ישראל המערבית, כולל בתוך יש"ע.
עוד נאמר בכתב המנדט כי אסור להעביר את האדמה הזאת לשום גורם חיצוני ורק ליהודים יש זכויות פוליטיות בארץ ישראל המערבית, כשלערבים יש רק זכויות אזרחיות.
מדובר לדברי שפטן בכתב נאמנות כשהזכויות עצמן ניתנו לצמיתות ללא שלמישהו תהיה אפשרות לבטל כולל למוטבים עצמם. הזכויות ניתנו לעם ישראל כהכרה בזכות ההסטורית שלו, ומתוכה "רוצים להקים מחדש את המדינה היהודית". "סט" המוטבים כולל את כל הדורות העתידים של היהודים. "נניח ששרון מייצג את הדור הנוכחי, גם אז הוא אינו יכול להחליט שהוא שולל מהדורות העתידיים שהם גם מוטבים/נהנים מנאמנות זו, כי זה דבר בסיסי של כל חוקי נאמנות", אומר שפטן.
עקרון נאמנות זה שאין ניתן לבטלו אושר לדבריו לא רק בכתב המנדט של חבר הלאומים אלא גם באמנתו הבסיסית של האו"ם. האו"ם החליט שזכויות של עמים שהוענקו מתוקף מנדט של חבר הלאומים נשארות תקפות גם בתקופה של האומות המאוחדות, ועקרון זה אושר על ידי בית הדין הגבוה לצדק בשנת 1950 בהקשר של נמיביה ודרום אפריקה.
דבריה של מדינת ישראל לפני כמה שבועות לפיהם היא תופסת בשטח "תפיסה לוחמתית" וגם מתייחסת לאמנת ג'נבה הרביעית, אינם רלוונטיים, וכי גדולי המשפט הבינלאומי כמו יוג'ין רוסטוב, ג'וליוס סטון ועוד, הדגישו ש"התפיסה הלוחמתית", שימשה את ישראל רק לפתרון בעיות מקומיות. למשל: אם ערבי טוען שרוצים להפקיע לו אדמה, ישראל יצרה איזה מענה משפטי מעין "מיקס" של חוקים עירונים ולוחמתיים, שבין היתר הורה שלא להרשות הפקעת אדמות ערבים פרטיות אלא אם כן הדבר נזקק לצרכים בטחוניים.
יתירה מכך אומר שפטן , בית המשפט העליון של מדינת ישראל "בתקופה שהוא עוד היה נורמלי ולא כמו עכשיו", הדגיש שחוקי ההתישבות היהודית הם הבסיס להצדקת התיישבות יהודית צפופה ו"תפיסה לוחמתית" אינה רלוונטית, אלא נועדה לצרכי פתרון בעיות מקומיות.
בספרו של פרופ' ג'וליוס סטון שהתמחה בנושא, קיים נספח שלם שבו הוא אומר כי התפיסה המלחמתית אינה רלוונטית לזכויות היהודים, וכי ישראל אימצה תפיסה זו באופן רצוני כדי לפתור בעיות מקומיות. סטון בנספח בספרו בנושא הסביר מדוע גם אמנת ג'נבה אינה רלוונטית. לכוח כובש אסור לעשות דפורטציה בכוח של אוכלוסיה שלו אל השטח הנכבש. אבל, הסביר סטון, לירדן לא היה מעמד משפטי והיא באה לשטח בכוח הזרוע, ולכן כיון שישראל לא כבשה שטח ממדינה ריבונית אזי אמנה זו לא רלוונטית. למעשה נועד סעיף זה עבור מצבים כמו העברתה של אוכלוסיה יהודית לפולין על ידי גרמניה לצרכי השמדה, "ואיש אינו יכול לטעון כי העברת המתנחלים אל יש"ע נעשתה בכוח לצורך השמדה או כדי לעשות מהם עבדים".
יש לשים לב אומר שפטן, עד 48 היו ישובים רבים מחוץ לקו הירוק למשל: 4 ישובי גוש עציון, בית הערבה עטרות נוה יעקב , "ואיש לא אמר שהם אינם חוקיים".
העקירה לדבריו מותרת עפ"י החוק הבינלאומי במצבים של "כוח עליון", כמו בשעת הפסד במלחמה. איש אינו יכול להאשים את בן גוריון ב"בגידה" או בעבירה על אמנה בסיסית של הענקת א"י המערבית לצמיתות לעם היהודי, רק משום שכפר דרום נפל בשל חולשתה הצבאית של ישראל.
לא כך היום, כשאנו עושים זאת מרצוננו אומר שפטן ולכן שרון "לא רק שהוא מבצע בגידה הוא גם עובר על החוק הבינלאומי משום שאומות העולם נתנו את ארץ ישראל לנו לצמיתות, ולא ניגפנו במלחמה".
שפטן מתייחס לחוק נוסף עפ"י המשפט הבינלאומי לפיו אם מגיעים לאזור מסוים מתוך הגנה עצמית, יש זכות להשאר שם לצמיתות. דוגמאות רבות לכך ברחבי העולם למשל, בידי בלגיה עדיין שטחים גרמניים מתקופת מלחמה העולם הראשונה "ואין מי שאומר שהיא צריכה להחזירם". "וב 67 הגענו לשטחים מתוך הגנה עצמית".
לדבריו רוסטוב ומומחי משפט בינלאומי קבעו שאין הבדל בין שני צידי הקו הירוק. "בזה שאנו נעקור את עצמנו מצד אחד של הקו הירוק אנחנו משמיטים את ההצדקה לישיבתנו בצד השני, ובעצם משמיטים את כל קיומה של מדינת ישראל. הפרדות והקריאה למתנחלים: "בואו הביתה", חסרת משמעות, שכן "הביתה זה בדיוק באותה מידה משני צידי הקו הירוק, ואין הבדל ביניהם מבחינת המשפט הבינלאומי".
על כולנו לצעוק מעל כל במה אפשרית בעיקר ברמה הבינלאומית כי מעשה העקירה אינו חוקי אומר שפטן ומוסיף כי אם בית המשפט העליון בישראל ידע שהציבור יודע זאת יהיה לו קשה יותר לעבור על החוק כיון שכעת בשימוש במינוחים "תפיסה מלחמתית" או אמנת ג'נבה הרביעית, יש עבירה על החוק.
רק אם נצעק נוכל לעורר ביקורת כלפי המערכת המשפטית שלנו שביחד עם משרד החוץ עברו שינוי רדיקלי מאז 93, מדגיש שפטן.
שפטן מומחה בנושאי הסברה ובמעמדה החוקי של ארץ ישראל המקראית אומר בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 כי הצהרת בלפור היא הצהרת כוונות ולא מסמך משפטי מחייב, אך המסמך המשפטי המחייב הוא כתב המנדט. כתב המנדט כולל חובה על כל אומות העולם לעודד באופן דחוף התיישבות יהודית צפופה לפחות בכל ארץ ישראל המערבית, כולל בתוך יש"ע.
עוד נאמר בכתב המנדט כי אסור להעביר את האדמה הזאת לשום גורם חיצוני ורק ליהודים יש זכויות פוליטיות בארץ ישראל המערבית, כשלערבים יש רק זכויות אזרחיות.
מדובר לדברי שפטן בכתב נאמנות כשהזכויות עצמן ניתנו לצמיתות ללא שלמישהו תהיה אפשרות לבטל כולל למוטבים עצמם. הזכויות ניתנו לעם ישראל כהכרה בזכות ההסטורית שלו, ומתוכה "רוצים להקים מחדש את המדינה היהודית". "סט" המוטבים כולל את כל הדורות העתידים של היהודים. "נניח ששרון מייצג את הדור הנוכחי, גם אז הוא אינו יכול להחליט שהוא שולל מהדורות העתידיים שהם גם מוטבים/נהנים מנאמנות זו, כי זה דבר בסיסי של כל חוקי נאמנות", אומר שפטן.
עקרון נאמנות זה שאין ניתן לבטלו אושר לדבריו לא רק בכתב המנדט של חבר הלאומים אלא גם באמנתו הבסיסית של האו"ם. האו"ם החליט שזכויות של עמים שהוענקו מתוקף מנדט של חבר הלאומים נשארות תקפות גם בתקופה של האומות המאוחדות, ועקרון זה אושר על ידי בית הדין הגבוה לצדק בשנת 1950 בהקשר של נמיביה ודרום אפריקה.
דבריה של מדינת ישראל לפני כמה שבועות לפיהם היא תופסת בשטח "תפיסה לוחמתית" וגם מתייחסת לאמנת ג'נבה הרביעית, אינם רלוונטיים, וכי גדולי המשפט הבינלאומי כמו יוג'ין רוסטוב, ג'וליוס סטון ועוד, הדגישו ש"התפיסה הלוחמתית", שימשה את ישראל רק לפתרון בעיות מקומיות. למשל: אם ערבי טוען שרוצים להפקיע לו אדמה, ישראל יצרה איזה מענה משפטי מעין "מיקס" של חוקים עירונים ולוחמתיים, שבין היתר הורה שלא להרשות הפקעת אדמות ערבים פרטיות אלא אם כן הדבר נזקק לצרכים בטחוניים.
יתירה מכך אומר שפטן , בית המשפט העליון של מדינת ישראל "בתקופה שהוא עוד היה נורמלי ולא כמו עכשיו", הדגיש שחוקי ההתישבות היהודית הם הבסיס להצדקת התיישבות יהודית צפופה ו"תפיסה לוחמתית" אינה רלוונטית, אלא נועדה לצרכי פתרון בעיות מקומיות.
בספרו של פרופ' ג'וליוס סטון שהתמחה בנושא, קיים נספח שלם שבו הוא אומר כי התפיסה המלחמתית אינה רלוונטית לזכויות היהודים, וכי ישראל אימצה תפיסה זו באופן רצוני כדי לפתור בעיות מקומיות. סטון בנספח בספרו בנושא הסביר מדוע גם אמנת ג'נבה אינה רלוונטית. לכוח כובש אסור לעשות דפורטציה בכוח של אוכלוסיה שלו אל השטח הנכבש. אבל, הסביר סטון, לירדן לא היה מעמד משפטי והיא באה לשטח בכוח הזרוע, ולכן כיון שישראל לא כבשה שטח ממדינה ריבונית אזי אמנה זו לא רלוונטית. למעשה נועד סעיף זה עבור מצבים כמו העברתה של אוכלוסיה יהודית לפולין על ידי גרמניה לצרכי השמדה, "ואיש אינו יכול לטעון כי העברת המתנחלים אל יש"ע נעשתה בכוח לצורך השמדה או כדי לעשות מהם עבדים".
יש לשים לב אומר שפטן, עד 48 היו ישובים רבים מחוץ לקו הירוק למשל: 4 ישובי גוש עציון, בית הערבה עטרות נוה יעקב , "ואיש לא אמר שהם אינם חוקיים".
העקירה לדבריו מותרת עפ"י החוק הבינלאומי במצבים של "כוח עליון", כמו בשעת הפסד במלחמה. איש אינו יכול להאשים את בן גוריון ב"בגידה" או בעבירה על אמנה בסיסית של הענקת א"י המערבית לצמיתות לעם היהודי, רק משום שכפר דרום נפל בשל חולשתה הצבאית של ישראל.
לא כך היום, כשאנו עושים זאת מרצוננו אומר שפטן ולכן שרון "לא רק שהוא מבצע בגידה הוא גם עובר על החוק הבינלאומי משום שאומות העולם נתנו את ארץ ישראל לנו לצמיתות, ולא ניגפנו במלחמה".
שפטן מתייחס לחוק נוסף עפ"י המשפט הבינלאומי לפיו אם מגיעים לאזור מסוים מתוך הגנה עצמית, יש זכות להשאר שם לצמיתות. דוגמאות רבות לכך ברחבי העולם למשל, בידי בלגיה עדיין שטחים גרמניים מתקופת מלחמה העולם הראשונה "ואין מי שאומר שהיא צריכה להחזירם". "וב 67 הגענו לשטחים מתוך הגנה עצמית".
לדבריו רוסטוב ומומחי משפט בינלאומי קבעו שאין הבדל בין שני צידי הקו הירוק. "בזה שאנו נעקור את עצמנו מצד אחד של הקו הירוק אנחנו משמיטים את ההצדקה לישיבתנו בצד השני, ובעצם משמיטים את כל קיומה של מדינת ישראל. הפרדות והקריאה למתנחלים: "בואו הביתה", חסרת משמעות, שכן "הביתה זה בדיוק באותה מידה משני צידי הקו הירוק, ואין הבדל ביניהם מבחינת המשפט הבינלאומי".
על כולנו לצעוק מעל כל במה אפשרית בעיקר ברמה הבינלאומית כי מעשה העקירה אינו חוקי אומר שפטן ומוסיף כי אם בית המשפט העליון בישראל ידע שהציבור יודע זאת יהיה לו קשה יותר לעבור על החוק כיון שכעת בשימוש במינוחים "תפיסה מלחמתית" או אמנת ג'נבה הרביעית, יש עבירה על החוק.
רק אם נצעק נוכל לעורר ביקורת כלפי המערכת המשפטית שלנו שביחד עם משרד החוץ עברו שינוי רדיקלי מאז 93, מדגיש שפטן.