כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי עו"ד יצחק מירון, יו"ר הפורום המשפטנים, כותב בטיעונים כי המדינה נהגה בתושבי גוש קטיף ב"לב של אבן, ושמא נאמר אין כאן לב כלל... לא רק הלב זועק על העוול, האטימות ובמקרים רבים הטיפשות. השכל צועק יחד איתו. וגם כשהשכל עובר מזעקה לקול דממה ומשמיע דבריו בנחת, הוא חוזר ואומר: שום בית משפט, הן זה של צדק והן זה של דין, לא יכול להוציא תחת ידו הכשר לעוול שכזה".

לטענה כי גירוש המתיישבים הוא חלק מ"מהלך מדיני לגיטימי" משיב עו"ד מירון, כי לא רק שאין לראות בו מהלך מדיני, אלא אפילו הפרה של הסכמי אוסלו שעליהם חתמה המדינה, ובהם התחייבה כי לא יחול שינוי לרעה במעמד היישובים, לפחות עד לחתימתו של הסדר הקבע בינה לבין הפלשתינים.

בעתירה מבקשים העותרים מבג"ץ כי גם אם תדחנה טענותיהם נגד עקירתם מבתיהם, לחייב את המדינה לדאוג לפתרונות אנושיים לבעיותיהם: העתקת היישובים בשלמותם לבתי קבע, ומתן פיצויים הוגנים למתיישבים המפונים. פתרונות אלה יוכלו למנוע עקירה כפולה ונכות נפשית מהמתיישבים.