ניקולס וינטון, אזרח בריטי בן 92, הציל בכוחות עצמו 664 ילדים, רובם יהודים, מידי הנאצים בצ\'כוסלובקיה, וזכה בשל כך לכינוי \"שינדלר הבריטי\".
למעלה מ-50 שנה שמר וינטון בסוד את הסיפור. באחרונה שב לפראג כאורח כבוד לרגל הצגת בכורה של סרט תעודה צ\'כי על הצלת הילדים. בסרט \"בכוח אלוהים\" מוצגים צילומים מ-1939, צילומים שלא נראו מעולם, ובהם נראה וינטון עם אחדים מהילדים, וכן ראיונות עם הילדים על הרגעים האחרונים בחברת הוריהם.
וינטון ביקר בראשונה בפראג ב-1938 כסוכן בורסה. באותם ימים הייתה פראג שרויה בעיצומו של משבר פליטים. חיילים נאצים כבשו את חבל הסודטים, ואלפי פליטים זרמו לפראג. חלקם שוכנו במחנות. וינטון ביקר במחנות בלוויית ידיד בריטי, והחליט להיחלץ לעזרת הילדים שם. \"כולם אמרו לי שלא אוכל לעשות דבר, אולם כאשר חזרתי לשם נוכחתי לראות שזה לא היה מסובך כל כך\", סיפר וינטון. הוא גייס כספים כדי להוציא את הילדים מצ\'כוסלובקיה, ופעל אצל ממשלות מערביות כדי שיסכימו לקבלם כפליטים. כמעט כל הממשלות סירבו, מלבד בריטניה ושוודיה.
עוד לפני שפרצה המלחמה בספטמבר, יצאו מפראג לבריטניה שמונה רכבות, ועליהן 664 ילדים. כל אחד מהילדים ענד מספר זיהוי מסביב לצווארו, וכך עלה לרכבת.
מחזות הפרידה מההורים בתחנת הרכבת היו קורעי לב. כמעט כל ההורים נספו אחר כך. \"הוא הציל חלק גדול מבני דורי, יהודים צ\'כים\", אמרה ורה גיסינג, שהייתה בין אותם ילדים, ושגם היא, כמו שאר הילדים האלה, ראתה את הוריה בפעם האחרונה על הרציף. גיסינג היא כיום סופרת ואזרחית בריטית, ואף כתבה ספר על אותם ימים, בשם \"פניני ילדות\".
וינטון אמר כי אילו מדינות אחרות היו מוכנות לקבל את הילדים היה אפשר להציל יותר. \"לו הסכימה ארה\"ב לקלוט אותם היינו יכולים להציל אלפים\". לדבריו, אחת הרכבות האחרונות הייתה אמורה לצאת מפראג ב-1939, ועליה 250 ילדים פליטים, אולם עקב פרוץ המלחמה בוטלה הנסיעה, וסביר להניח כי כל הילדים נספו.
למעלה מ-50 שנה שמר וינטון בסוד את הסיפור. באחרונה שב לפראג כאורח כבוד לרגל הצגת בכורה של סרט תעודה צ\'כי על הצלת הילדים. בסרט \"בכוח אלוהים\" מוצגים צילומים מ-1939, צילומים שלא נראו מעולם, ובהם נראה וינטון עם אחדים מהילדים, וכן ראיונות עם הילדים על הרגעים האחרונים בחברת הוריהם.
וינטון ביקר בראשונה בפראג ב-1938 כסוכן בורסה. באותם ימים הייתה פראג שרויה בעיצומו של משבר פליטים. חיילים נאצים כבשו את חבל הסודטים, ואלפי פליטים זרמו לפראג. חלקם שוכנו במחנות. וינטון ביקר במחנות בלוויית ידיד בריטי, והחליט להיחלץ לעזרת הילדים שם. \"כולם אמרו לי שלא אוכל לעשות דבר, אולם כאשר חזרתי לשם נוכחתי לראות שזה לא היה מסובך כל כך\", סיפר וינטון. הוא גייס כספים כדי להוציא את הילדים מצ\'כוסלובקיה, ופעל אצל ממשלות מערביות כדי שיסכימו לקבלם כפליטים. כמעט כל הממשלות סירבו, מלבד בריטניה ושוודיה.
עוד לפני שפרצה המלחמה בספטמבר, יצאו מפראג לבריטניה שמונה רכבות, ועליהן 664 ילדים. כל אחד מהילדים ענד מספר זיהוי מסביב לצווארו, וכך עלה לרכבת.
מחזות הפרידה מההורים בתחנת הרכבת היו קורעי לב. כמעט כל ההורים נספו אחר כך. \"הוא הציל חלק גדול מבני דורי, יהודים צ\'כים\", אמרה ורה גיסינג, שהייתה בין אותם ילדים, ושגם היא, כמו שאר הילדים האלה, ראתה את הוריה בפעם האחרונה על הרציף. גיסינג היא כיום סופרת ואזרחית בריטית, ואף כתבה ספר על אותם ימים, בשם \"פניני ילדות\".
וינטון אמר כי אילו מדינות אחרות היו מוכנות לקבל את הילדים היה אפשר להציל יותר. \"לו הסכימה ארה\"ב לקלוט אותם היינו יכולים להציל אלפים\". לדבריו, אחת הרכבות האחרונות הייתה אמורה לצאת מפראג ב-1939, ועליה 250 ילדים פליטים, אולם עקב פרוץ המלחמה בוטלה הנסיעה, וסביר להניח כי כל הילדים נספו.