בימ"ש השלום בנצרת קבע כי על המדינה לפצות את משפחתה של אשה פלשתינית שנהרגה במהלך אירוע לכידת מחבלים מבוקשים בג'נין. באירוע נהרג מפקד יחידת המסתערבים של משמר הגבול אלי אברם הי"ד.
השופט סוהיל יוסף קבע כי בפרק הזמן שבו נורו היריות שהרגו את האשה ופצעו את שתי בנותיה הכריז צה"ל על "הפסקת אש זמנית" שנועדה לאפשר לאזרחים לצאת מהבנין שבו התבצרו המבוקשים. לפיכך היתה זו "פעולת שיטור" ולא "פעולה מלחמתית" שבה פטורה המדינה מאחריות לפיצוי על נזיקין.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופט קבע ש"הוכח בפני עפ"י מאזן ההסתברות, כי הירי ממנו נפגעו התובעות, היה ירי של חיילי צה"ל". קביעתו זו באה למרות שלאשה לא נערכה בדיקה פתולוגית היכולה לשפוך אור על נסיבות הירי וכיוונו, ולמרות שהחיילים העידו כי נערך במקום קרב וכי קשה היה להצביע בדיוק על מקורות הירי שממנו הן נפגעו.
מדובר בקרב שהתנהל באוגוסט 92 במהלכו לכדה יחידת המסתערבים מבוקשים שהשתייכו לחוליות "הפנתר השחור". לאירוע קדמו תצפיות על הבנין במשך שלושה שבועות. מפקד אותו אירוע ומפקד הכוחות בג'נין באותו יום, סא"ל איתן עוזרי, העיד בביהמ"ש כי הוצב מארב בסמוך לאותו בית ע"פ מידע מודיעיני על המבוקשים, וכי באותו לילה כשזוהו המבוקשים, ניתנה הוראה ללכוד אותם.
בדיון בבית המשפט נשאל עוזרי מדוע לא פונה המבנה מאזרחים עוד בטרם נכנסו המבוקשים לאותו מבנה"? הוא השיב: "פעולה כזו היתה חושפת את המארב שלנו ומכשילה את הפעולה".
הוא נשאל עוד: "מדוע לא ניסיתם לפנות את האזרחים בשקט בטרם תחילת הפעולה הצבאית לאחר שנוכחתם שהמבוקשים כבר בפנים?". עוזרי השיב: "יש שני מחבלים מסוכנים בתוך הבית, אנו לא יודעים איפה נמצאים המחבלים ואיפה נמצאים האזרחים. זו סיטואציה בלתי אפשרית".
כשנשאל שוב בנושא השיב: "זה בלתי אפשרי להוציא בשקט אנשים בתוך הבית כאשר בתוך הבית נמצאים מחבלים".
כאמור השופט קבע כי כל עוד התנהל קרב היריות היתה זו "פעולה מלחמתית", אך כאשר נעשה נסיון לאפשר לאזרחים לצאת מהבית והוכרזה מעין "הפסקת אש זמנית", היתה זו "פעולת שיטור", והורה לפצות את בני משפחתה של הפלשתינית.
יצויין כי בספר "אביר 21" שהוצא לזכרו של מפקד יחידת המסתערבים אלי אברם הי"ד שכאמור נהרג באותה פעולה, מובא סיפורו של אותו קרב. מהספר עולה כי בשעה שהקרב התנהל מחוץ לבנין, גופתו של אברם היתה בתוכו. "4 לוחמי הימ"ס... ניצבו המומים בפתח החדרון שעל הגג, שהיה שרוי בעלטה. אלי שכב ללא תזוזה במורד גרם המדרגות. מזה כמה דקות לא ענה לקריאותיהם... הם ניסו לרדת לחלץ את מפקדם".
בהמשך מובאים פרטי אותו קרב שבתוצאותיו עסק בית המשפט: "ניסים הורה לקרוא לדיירי הבית בערבית ולומר להם שאם ייצאו מן הבית לא יאונה להם כל רע. בעקבות הקריאות בערבית הבחינו (הלוחמים) שתפסו עמדות על הבית הנטוש, כי בצידו הדרומי של הבית נפתחה דלת ומבעדה יצאו גבר, אשה ושני ילדים. (אחד הלוחמים) האיר לעבר האשה באמצעות פנס המגה-לייט, שהיה מוצמד לקנה רובהו. הוא הבחין כי הדלת נסגרה על ידי האשה ובאותה שניה ממש נפתחה אש לעברו מחלון הסמוך לדלת. (שניים מהלוחמים) השיבו אש לעבר מקור הירי וראו שאחד המחבלים נופל. בחילופי אש האלה נפגעו כנראה גם האשה והילדים".
השופט סוהיל יוסף קבע כי בפרק הזמן שבו נורו היריות שהרגו את האשה ופצעו את שתי בנותיה הכריז צה"ל על "הפסקת אש זמנית" שנועדה לאפשר לאזרחים לצאת מהבנין שבו התבצרו המבוקשים. לפיכך היתה זו "פעולת שיטור" ולא "פעולה מלחמתית" שבה פטורה המדינה מאחריות לפיצוי על נזיקין.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופט קבע ש"הוכח בפני עפ"י מאזן ההסתברות, כי הירי ממנו נפגעו התובעות, היה ירי של חיילי צה"ל". קביעתו זו באה למרות שלאשה לא נערכה בדיקה פתולוגית היכולה לשפוך אור על נסיבות הירי וכיוונו, ולמרות שהחיילים העידו כי נערך במקום קרב וכי קשה היה להצביע בדיוק על מקורות הירי שממנו הן נפגעו.
מדובר בקרב שהתנהל באוגוסט 92 במהלכו לכדה יחידת המסתערבים מבוקשים שהשתייכו לחוליות "הפנתר השחור". לאירוע קדמו תצפיות על הבנין במשך שלושה שבועות. מפקד אותו אירוע ומפקד הכוחות בג'נין באותו יום, סא"ל איתן עוזרי, העיד בביהמ"ש כי הוצב מארב בסמוך לאותו בית ע"פ מידע מודיעיני על המבוקשים, וכי באותו לילה כשזוהו המבוקשים, ניתנה הוראה ללכוד אותם.
בדיון בבית המשפט נשאל עוזרי מדוע לא פונה המבנה מאזרחים עוד בטרם נכנסו המבוקשים לאותו מבנה"? הוא השיב: "פעולה כזו היתה חושפת את המארב שלנו ומכשילה את הפעולה".
הוא נשאל עוד: "מדוע לא ניסיתם לפנות את האזרחים בשקט בטרם תחילת הפעולה הצבאית לאחר שנוכחתם שהמבוקשים כבר בפנים?". עוזרי השיב: "יש שני מחבלים מסוכנים בתוך הבית, אנו לא יודעים איפה נמצאים המחבלים ואיפה נמצאים האזרחים. זו סיטואציה בלתי אפשרית".
כשנשאל שוב בנושא השיב: "זה בלתי אפשרי להוציא בשקט אנשים בתוך הבית כאשר בתוך הבית נמצאים מחבלים".
כאמור השופט קבע כי כל עוד התנהל קרב היריות היתה זו "פעולה מלחמתית", אך כאשר נעשה נסיון לאפשר לאזרחים לצאת מהבית והוכרזה מעין "הפסקת אש זמנית", היתה זו "פעולת שיטור", והורה לפצות את בני משפחתה של הפלשתינית.
יצויין כי בספר "אביר 21" שהוצא לזכרו של מפקד יחידת המסתערבים אלי אברם הי"ד שכאמור נהרג באותה פעולה, מובא סיפורו של אותו קרב. מהספר עולה כי בשעה שהקרב התנהל מחוץ לבנין, גופתו של אברם היתה בתוכו. "4 לוחמי הימ"ס... ניצבו המומים בפתח החדרון שעל הגג, שהיה שרוי בעלטה. אלי שכב ללא תזוזה במורד גרם המדרגות. מזה כמה דקות לא ענה לקריאותיהם... הם ניסו לרדת לחלץ את מפקדם".
בהמשך מובאים פרטי אותו קרב שבתוצאותיו עסק בית המשפט: "ניסים הורה לקרוא לדיירי הבית בערבית ולומר להם שאם ייצאו מן הבית לא יאונה להם כל רע. בעקבות הקריאות בערבית הבחינו (הלוחמים) שתפסו עמדות על הבית הנטוש, כי בצידו הדרומי של הבית נפתחה דלת ומבעדה יצאו גבר, אשה ושני ילדים. (אחד הלוחמים) האיר לעבר האשה באמצעות פנס המגה-לייט, שהיה מוצמד לקנה רובהו. הוא הבחין כי הדלת נסגרה על ידי האשה ובאותה שניה ממש נפתחה אש לעברו מחלון הסמוך לדלת. (שניים מהלוחמים) השיבו אש לעבר מקור הירי וראו שאחד המחבלים נופל. בחילופי אש האלה נפגעו כנראה גם האשה והילדים".