גורלובסקי הודה כי בעת ההצבעות על התקציב לפני כשנתיים וחצי היה בין אלה שהצביעו התבעות כפולות מספר פעמים. לדבריו, הוא עשה זאת בתמימות ומחוסר ידיעה. אעפ"כ החליט בשעתו היועץ המשפטי הקודם, אלייקים רובינשטיין, להעמיד אותו לדין באשמת מרמרה והפרת אמונים.

מאז הפכה הפרשה למקרה מבחן בהתגוששות הנמשכת בין הכנסת לבג"ץ על סמכות ההתערבות של האחרון בראשונה. ועדת הכנסת דחתה בשעתה את בקשת היועץ להעמיד לדין את גורלובסקי.

בעקבות זאת הוגשה עתירה לבג"ץ אשר קבע כי "נפל פגם בשיקול דעתה של ועדת הכנסת והיא לא קיבלה את ההחלטה שהייתה צריכה לקבל". בג"ץ החזיר את ההחלטה לועדת הכנסת למעשה תוך הוראה ברורה שתסיר את החסינות.

ההחלטה התקבלה בשעתה על ידי רבים מהח"כים כהתערבות בענייני הכנסת וסמכויותיה ובהתאם לתחושה הזו הצביעו רבים מהם גם היום. אחרי דיון ממושך התנגדו בהסרת החסינות עשרה ח"כים (רוני בראון, יולי אדלשטיין, אהוד יתום, דני בנלולו, מיכי רצון, ניסים זאב, יצחק כהן, צבי הנדל, מיכאל איתן, ומאיר פרוש). בעד הצביעו שישה (איתן כבל, דני יתום, אברהם פורז, רשף חן, גדעון סער וזהבה גלאון).

כל המשתתפים בדיון, למעט דני יתום, הסכימו כי המקרה הוא מקרה מבחן מבחן ביחסים שבין שני המוסדות. ח"כ אברהם פורז, שתמך בהסרת החסינות הסביר כי גורלובסקי לא חטא ולא פשע ואולם בסופו של יום אי אפשר להציע נגד הנחייה מפורשת של בג"ץ. לדברי פורז "כל העניין הוא זניח וחסר חשיבות. בכל הצבעה על התקציב יש מקרים שבהם היו"ר מאשר תוצאות כי הוא יודע שיש רוב לקואליציה גם אם לא ספר. אז מה הוא זייף הצבעה"?

יושב ראש וועדת החוקה של הכנסת חבר הכנסת מיכאל איתן, שהצביע נגד, שב ותקף את ביהמ"ש העליון. "יש מלחמה של ביהמ"ש בכנסת. ביהמ"ש מצמצם את דרגת החופש של ועדת הכנסת. למה? באיזה סמכות? האם שינינו את החוק? האם השופטים אינם כפופים לחוק? רק אנחו ואזחי המדינה כפופים לחוק? בית המשפט יכול לפרש את החוק איך שהוא רוצה וכולם אומרי הן"? שאל איתן.