בראיון ליגאל שוק בערוץ 7 מתייחס להגדרת המשתחררים ככאלו ש"אין להם דם על הידיים", ואומר שזו טעות. גם השופטת פרוקצ'ה תמהה במהלך הדיון בעתירה מהו ההבדל בין "אלו שירו ופגעו לבין אלו שפספסו", שהרי אלו ואלו התכוונו ואחזו בנשק. "המחבלים עשו את כל שיכלו כדי לפגוע בנו, ב"ה לא הצליחו, ועכשיו ניתן להם צ'אנס נוסף לשפר יכולות", אומר דסברג.
הוא מציין כי בין הנימוקים לעתירה היתה העובדה כי שוחררו גם כמאה מחבלי חמאס. "אם המטרה לחזק את אבו מאזן במלחמתו נגד החמאס, אין סיבה לשחררם, כי הם מתנגדיו ונגדם הוא בעצם צריך לפעול".
יתירה מכך, בין המשוחררים, רבים הם אלו שלא ריצו אפילו שני שליש מעונשם. זוהי הקלה בקריטריונים של הממשלה, שבעבר הציבה תנאי של לפחות שני שליש לפני שחרור. אחד המחבלים ששוחרר הוא האני מחמד גאמה מסילוואד, שהורשע בחטיפה, כליאה, ירי לעבר ישראלים ולעבר עמדות צה"ל, אומר דסברג. בגזר דינו נאמר כי מדובר באדם מסוכן שיש להרתיעו. "אותו אדם ריצה מתוך 10 השנים שנגזרו עליו, שנתיים בלבד, ושוחרר. איפה ההגנה על הציבור? איפה ההרתעה?".
הוא מציין כי מבדיקה שנערכה לפני מספר חודשים התברר כי אחוז גבוה מאד מהמחבלים המשתחררים שבים אל הטרור. אחד מאותם 500 ששוחררו לפני מספר חודשים, נלכד לאחרונה בג'נין כשהוא מנסה לייצר רקטות קסאם.
בעתירה נטען עוד כי שחרור שאינו פרטני, אלא קולקטיבי מאסיבי, של 400 מחבלים בבת אחת, צריך הסדר חקיקתי מיוחד, וכי יש נימוקים כבדי משקל לחוקק חקיקה לסוג זה של שחרור. לדבריו גם השופט חשין "העלה בדיון הרבה נקודות שונות בין חנינה רגילה לכזו קולקטיבית".
עצוב ששחרור מחבלים הפך למעין "רוטינה", החוזרת על עצמה אחת לכמה חודשים, קובל דסברג.
"שואלים אותי מדוע איני מתייאש ועותר שוב ושוב, ואני משיב כי בענין כזה צריך לדפוק על השולחן. אסור שהציבור יהיה אדיש כיון שהעובדה שמשחררים מחבלים, אינה כאב רק של משפחות נפגעי הטרור, אלא צריכה להדאיג כל אחד ואחד. חלק ממרכיבי העונש של המחבלים נועדו להרחיקם מהחברה כי הם מסוכנים. כעת השתחררו אנשים מסוכנים לרחובות ועל כך צריכים לדאוג כולנו".
הוא מציין כי בין הנימוקים לעתירה היתה העובדה כי שוחררו גם כמאה מחבלי חמאס. "אם המטרה לחזק את אבו מאזן במלחמתו נגד החמאס, אין סיבה לשחררם, כי הם מתנגדיו ונגדם הוא בעצם צריך לפעול".
יתירה מכך, בין המשוחררים, רבים הם אלו שלא ריצו אפילו שני שליש מעונשם. זוהי הקלה בקריטריונים של הממשלה, שבעבר הציבה תנאי של לפחות שני שליש לפני שחרור. אחד המחבלים ששוחרר הוא האני מחמד גאמה מסילוואד, שהורשע בחטיפה, כליאה, ירי לעבר ישראלים ולעבר עמדות צה"ל, אומר דסברג. בגזר דינו נאמר כי מדובר באדם מסוכן שיש להרתיעו. "אותו אדם ריצה מתוך 10 השנים שנגזרו עליו, שנתיים בלבד, ושוחרר. איפה ההגנה על הציבור? איפה ההרתעה?".
הוא מציין כי מבדיקה שנערכה לפני מספר חודשים התברר כי אחוז גבוה מאד מהמחבלים המשתחררים שבים אל הטרור. אחד מאותם 500 ששוחררו לפני מספר חודשים, נלכד לאחרונה בג'נין כשהוא מנסה לייצר רקטות קסאם.
בעתירה נטען עוד כי שחרור שאינו פרטני, אלא קולקטיבי מאסיבי, של 400 מחבלים בבת אחת, צריך הסדר חקיקתי מיוחד, וכי יש נימוקים כבדי משקל לחוקק חקיקה לסוג זה של שחרור. לדבריו גם השופט חשין "העלה בדיון הרבה נקודות שונות בין חנינה רגילה לכזו קולקטיבית".
עצוב ששחרור מחבלים הפך למעין "רוטינה", החוזרת על עצמה אחת לכמה חודשים, קובל דסברג.
"שואלים אותי מדוע איני מתייאש ועותר שוב ושוב, ואני משיב כי בענין כזה צריך לדפוק על השולחן. אסור שהציבור יהיה אדיש כיון שהעובדה שמשחררים מחבלים, אינה כאב רק של משפחות נפגעי הטרור, אלא צריכה להדאיג כל אחד ואחד. חלק ממרכיבי העונש של המחבלים נועדו להרחיקם מהחברה כי הם מסוכנים. כעת השתחררו אנשים מסוכנים לרחובות ועל כך צריכים לדאוג כולנו".