יעלון שוחח על הדברים עם עורכו הקודם של הארץ חנוך מרמרי, ועם העורך הנוכחי דיוויד לנדאו. שניהם לא נקטו שום צעד נגד העיתונאי המאיים.
העתון מעריב מדווח כי זו לא היתה הפעם הראשונה שבה איים אמיר אורן על הרמטכ"ל היוצא. מיד עם כניסתו של יעלון לתפקיד גילה אורן כי אלעזר שטרן, אז קצין חינוך ראשי, הגיש נגדו תלונה למועצת העיתונות בתשעה ביוני 2002.
אורן השאיר הודעה אצל מזכירת הרמטכ"ל ועוזריו, ובה נאמר כי אם שטרן לא ימשוך את התלונה נגדו עד חצות באותו יום, הוא "יפרסם את כל מה שהוא יודע על צה"ל, והרמטכ"ל יסבול מזה קשות". עוזריו של הרמטכ"ל פנו לשטרן וביקשו ממנו להתייעץ עם הרמטכ"ל בנוגע לתלונה נגד אורן, אולם שטרן השיב כי בדק עם הפרקליט הצבאי הראשי, שאמר לו כי אינו צריך להתייעץ או ליידע את הרמטכ"ל, ולא משך את תלונתו.
תלונתו של שטרן למועצת העיתונות כללה פרט המזכיר מאוד את קובלנתו של יעלון נגד אורן. בתלונה סיפר שטרן כי אורן איים עליו בהקשר למינויו של אבי בניהו לעוזר קצין חינוך ראשי ולפרשן בגל"צ בלשון הבאה: "אלעזר, אתה יודע שאני מכיר אותך ומעריך אותך, אבל אם תסכים לקחת את בניהו, אעביר אותך צד. . . סימן שכל מה שאני חושב עליך אינו נכון". בתלונה כתב שטרן על השיחה: "לא האמנתי למשמע אוזניי".
גם שטרן וגם יעלון סיפרו פעמים רבות כי אחרי שלא נכנעו לאיומיו של אורן, הוא אכן הגשים אותם, וכתב עליהם באורח מגמתי, ארסי ועוין, או כפי שהגדירו זאת מקורביו של יעלון: "הוא שחט אותו כל שבוע בהארץ באופן בולט ולא ענייני".
עורך הארץ דייויד לנדאו מסר בתגובה: "אם ההתבטאות של אותו עיתונאי אכן נאמרה, היא כמובן אינה ראויה. אני מניח שהיא נאמרה בסוג של בדיחות הדעת. אני לא חושב שאדם בר דעת יניח שאיום כזה נאמר ברצינות. אני סמוך ובטוח שלפרשייה הזאת בין הרמטכ"ל לבין העיתונאי לא היו שום השלכות או השפעות על העבודה של העיתונאי ועל מה שפורסם בעיתוננו. אליי לא היתה פנייה מהרמטכ"ל היוצא עד סמוך מאוד לפרישתו".
העורך הקודם של הארץ, חנוך מרמרי, סירב להגיב.
אמיר אורן מסר בתגובה: "מה פתאום אתה מדביק את זה לעיתונאי זה ולא לאחר? שקרן לא יהיה קצין ".
העתון מעריב מדווח כי זו לא היתה הפעם הראשונה שבה איים אמיר אורן על הרמטכ"ל היוצא. מיד עם כניסתו של יעלון לתפקיד גילה אורן כי אלעזר שטרן, אז קצין חינוך ראשי, הגיש נגדו תלונה למועצת העיתונות בתשעה ביוני 2002.
אורן השאיר הודעה אצל מזכירת הרמטכ"ל ועוזריו, ובה נאמר כי אם שטרן לא ימשוך את התלונה נגדו עד חצות באותו יום, הוא "יפרסם את כל מה שהוא יודע על צה"ל, והרמטכ"ל יסבול מזה קשות". עוזריו של הרמטכ"ל פנו לשטרן וביקשו ממנו להתייעץ עם הרמטכ"ל בנוגע לתלונה נגד אורן, אולם שטרן השיב כי בדק עם הפרקליט הצבאי הראשי, שאמר לו כי אינו צריך להתייעץ או ליידע את הרמטכ"ל, ולא משך את תלונתו.
תלונתו של שטרן למועצת העיתונות כללה פרט המזכיר מאוד את קובלנתו של יעלון נגד אורן. בתלונה סיפר שטרן כי אורן איים עליו בהקשר למינויו של אבי בניהו לעוזר קצין חינוך ראשי ולפרשן בגל"צ בלשון הבאה: "אלעזר, אתה יודע שאני מכיר אותך ומעריך אותך, אבל אם תסכים לקחת את בניהו, אעביר אותך צד. . . סימן שכל מה שאני חושב עליך אינו נכון". בתלונה כתב שטרן על השיחה: "לא האמנתי למשמע אוזניי".
גם שטרן וגם יעלון סיפרו פעמים רבות כי אחרי שלא נכנעו לאיומיו של אורן, הוא אכן הגשים אותם, וכתב עליהם באורח מגמתי, ארסי ועוין, או כפי שהגדירו זאת מקורביו של יעלון: "הוא שחט אותו כל שבוע בהארץ באופן בולט ולא ענייני".
עורך הארץ דייויד לנדאו מסר בתגובה: "אם ההתבטאות של אותו עיתונאי אכן נאמרה, היא כמובן אינה ראויה. אני מניח שהיא נאמרה בסוג של בדיחות הדעת. אני לא חושב שאדם בר דעת יניח שאיום כזה נאמר ברצינות. אני סמוך ובטוח שלפרשייה הזאת בין הרמטכ"ל לבין העיתונאי לא היו שום השלכות או השפעות על העבודה של העיתונאי ועל מה שפורסם בעיתוננו. אליי לא היתה פנייה מהרמטכ"ל היוצא עד סמוך מאוד לפרישתו".
העורך הקודם של הארץ, חנוך מרמרי, סירב להגיב.
אמיר אורן מסר בתגובה: "מה פתאום אתה מדביק את זה לעיתונאי זה ולא לאחר? שקרן לא יהיה קצין ".