במציאות הישראלית נוער גוש קטיף נפגש לעיתים בשוטרי יס"מ כשאלו האחרונים עוצרים אותם במהלך הפגנה. השבוע נוצרה שכנות לא צפויה, כשנערים מישיבה תיכונית בגוש קטיף הגיעו לסמינר בן יומיים בירושלים על הנושא "מתחברים עם הנצח", ומצאו כי שכניהם בבנין הסמינריון, הלומדים על נושא חוסן נפשי בעת העקירה, הם דווקא שוטרי היס"מ.
כתבנו ידידיה הכהן מדווח על סמינר להתמודדות עם תכנית ההתנתקות של תלמידי הישיבה התיכונית בגוש קטיף. לדברי אחד המחנכים הילדים משדרים עוצמה וסיסמת 'אותנו לעולם לא יפנו', שגורה בפיהם. הם גם שבים ואומרים כי 'תכנית ההינתקות מבחינתם לא תצא אל הפועל', אך מחנכיהם בגוש קטיף אינם מדחיקים את המתרחש סביבם ולדבריהם המסר שמשדרים המחנכים בישיבה גם מנהיגיו הרוחניים של הגוש הוא של תקווה והערכה ש"התכנית הנוראה הזו לא תתבצע", אך "אם חס וחלילה תבוצע, תמיד יישארו מאוחדים במצב הקשה הזה ויסייעו אחד לשני".
הנערים מודעים למצב ואף מצהירים "אנחנו הגיבורים האמיתיים". עם זאת הורים שנלוו לסיוריהם המתקיימים במסגרת הסמינר חושפים כי למצב הבטחוני המתוח בגוש קטיף יש מחיר "למרות המראה החיצוני המטעה, זה לא נכון לומר שהילדים הם ככל הילדים, הפצמרי"ם שנוחתים יום ולילה והאי ודאות במצב בו הם נמצאים, גורמים להם לחרדות ויש בהם כאלו שחזרו להרטבת לילה", אמר אחד מהם.
לדברי ההורים באופן כללי מדובר בילדים שבדרך כלל מפגינים חוסן נפשי עצום וגם מצליחים לחיות "חיים נורמאלים במציאות לא נורמאלית". אחד ההורים ציין כי הילדים נבדקו על ידי פסיכולוג שציין כי הופתע. בהשוואה שערך בינם לבין ילדים ממקומות אחרים כמו תל אביב ואזורים בפריפריה התברר כי "ילדים במקומות לכאורה שקטים, כתל אביב וכדומה סובלים בצורה קשה יותר מחרדות שונות מאשר ילדי הגוש".
הורי הילדים ביטאו כעס על היערכות המדינה ליום שאחרי. אחד ההורים אמר כי "במלחמת יום כיפור כאשר כבשנו חזרה את רמת הגולן מצאנו מפות סוריות של כל רמת הגולן עד גשר בנות יעקב, אך משם והלאה הכול היה ריק, לא היה להם שום מידע מה הם יעשו אחרי שיגיעו לגשר. כך אני מרגיש ביחס למה שהצבא והממשלה מתכננת לנו, הם יודעים הכול על כל בית בגוש קטיף וכל תושב, מי מהם יתנגד ומי יתפנה בשקט יחסי, אבל הכול עד שיפנו אותנו מחוץ למחסום כיסופים, מה יעשו איתנו אחר כך, איש אינו יודע. אני לא מצליח לישון בלילה מדאגה לעתיד הילדים שלי, אם חס וחלילה יתבצע הפינוי היכן הם ילמדו, איפה אני אצליח למצוא חברה כל כך טובה כמו שיש להם כאן בגוש קטיף?".
ביקורם של הילדים בירושלים אינו מותיר את סביבתם אדישה. כאשר שניים מהם עמדו ליד דלפק קבלה באחד מבתי ההארחה הירושלמים שבהם הם מתארחים, אמר להם פקיד קבלה: "שמענו שאתם מגוש קטיף". הוא שאל: "החלטתם כבר לאן אתם מתפנים?", סביב הילדים התגודדה באותה שעה חבורה קטנה של עובדי בית ההארחה והם המתינו בסקרנות לתשובת הילדים. אחד מהילדים השיב: "אני לא יודע מה אתם חושבים אבל אנחנו לא מתפנים, אותנו לא מזיזים מגוש קטיף", חברו הנהן בראשו. החבורה שהתגודדה מסביב השתתקה. "בעצם אל תסתכלו עלינו כך", אמר פקיד הקבלה בנימה מתנצלת "גם אנחנו איתכם".
כתבנו מציין כי מדובר בתכנית משותפת למדרשת עפרה ולישיבה תיכונית נאות קטיף שבה שולבו סיורים בהר הרצל עיר דוד ובמנהרות הכותל.
כתבנו ידידיה הכהן מדווח על סמינר להתמודדות עם תכנית ההתנתקות של תלמידי הישיבה התיכונית בגוש קטיף. לדברי אחד המחנכים הילדים משדרים עוצמה וסיסמת 'אותנו לעולם לא יפנו', שגורה בפיהם. הם גם שבים ואומרים כי 'תכנית ההינתקות מבחינתם לא תצא אל הפועל', אך מחנכיהם בגוש קטיף אינם מדחיקים את המתרחש סביבם ולדבריהם המסר שמשדרים המחנכים בישיבה גם מנהיגיו הרוחניים של הגוש הוא של תקווה והערכה ש"התכנית הנוראה הזו לא תתבצע", אך "אם חס וחלילה תבוצע, תמיד יישארו מאוחדים במצב הקשה הזה ויסייעו אחד לשני".
הנערים מודעים למצב ואף מצהירים "אנחנו הגיבורים האמיתיים". עם זאת הורים שנלוו לסיוריהם המתקיימים במסגרת הסמינר חושפים כי למצב הבטחוני המתוח בגוש קטיף יש מחיר "למרות המראה החיצוני המטעה, זה לא נכון לומר שהילדים הם ככל הילדים, הפצמרי"ם שנוחתים יום ולילה והאי ודאות במצב בו הם נמצאים, גורמים להם לחרדות ויש בהם כאלו שחזרו להרטבת לילה", אמר אחד מהם.
לדברי ההורים באופן כללי מדובר בילדים שבדרך כלל מפגינים חוסן נפשי עצום וגם מצליחים לחיות "חיים נורמאלים במציאות לא נורמאלית". אחד ההורים ציין כי הילדים נבדקו על ידי פסיכולוג שציין כי הופתע. בהשוואה שערך בינם לבין ילדים ממקומות אחרים כמו תל אביב ואזורים בפריפריה התברר כי "ילדים במקומות לכאורה שקטים, כתל אביב וכדומה סובלים בצורה קשה יותר מחרדות שונות מאשר ילדי הגוש".
הורי הילדים ביטאו כעס על היערכות המדינה ליום שאחרי. אחד ההורים אמר כי "במלחמת יום כיפור כאשר כבשנו חזרה את רמת הגולן מצאנו מפות סוריות של כל רמת הגולן עד גשר בנות יעקב, אך משם והלאה הכול היה ריק, לא היה להם שום מידע מה הם יעשו אחרי שיגיעו לגשר. כך אני מרגיש ביחס למה שהצבא והממשלה מתכננת לנו, הם יודעים הכול על כל בית בגוש קטיף וכל תושב, מי מהם יתנגד ומי יתפנה בשקט יחסי, אבל הכול עד שיפנו אותנו מחוץ למחסום כיסופים, מה יעשו איתנו אחר כך, איש אינו יודע. אני לא מצליח לישון בלילה מדאגה לעתיד הילדים שלי, אם חס וחלילה יתבצע הפינוי היכן הם ילמדו, איפה אני אצליח למצוא חברה כל כך טובה כמו שיש להם כאן בגוש קטיף?".
ביקורם של הילדים בירושלים אינו מותיר את סביבתם אדישה. כאשר שניים מהם עמדו ליד דלפק קבלה באחד מבתי ההארחה הירושלמים שבהם הם מתארחים, אמר להם פקיד קבלה: "שמענו שאתם מגוש קטיף". הוא שאל: "החלטתם כבר לאן אתם מתפנים?", סביב הילדים התגודדה באותה שעה חבורה קטנה של עובדי בית ההארחה והם המתינו בסקרנות לתשובת הילדים. אחד מהילדים השיב: "אני לא יודע מה אתם חושבים אבל אנחנו לא מתפנים, אותנו לא מזיזים מגוש קטיף", חברו הנהן בראשו. החבורה שהתגודדה מסביב השתתקה. "בעצם אל תסתכלו עלינו כך", אמר פקיד הקבלה בנימה מתנצלת "גם אנחנו איתכם".
כתבנו מציין כי מדובר בתכנית משותפת למדרשת עפרה ולישיבה תיכונית נאות קטיף שבה שולבו סיורים בהר הרצל עיר דוד ובמנהרות הכותל.