במכתב ששיגרו למנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן לפני ימים אחדים פורסים הרבנים הראשיים את פסיקתם בסוגיית עקירת הקברים מבתי העלמין בגוש קטיף.
את מכתבם שיגרו הרבנים בעקבות פנייתה של יועצת ראש הממשלה לענייני דתיים ושאלות שהגיעו אליהם "מאיזה משפחות מקומיות בזה".
בפתח דבריהם הסתייגו הרבנים מהבעת דעה בעצם סוגית ההתנתקות כיוון שלטעמם מדובר בשאלה שנויה במחלוקת "חריפה וקיצונית בין גדולי המומחים בצבא ובמדיניות, ואין אנו רואים את עצמנו מאן דאמר להביע דעה בזה, ואולם ברור שגם המחייבים אינם עושים זאת בשמחה, אלא משום שהם סוברים שבמצב הנתון אין ברירה אחרת, ועל כן אנו מתפללים תמיד לפני ה' ברוך הוא, וקוראים לציבור להפיל תחינתם לפני אבינו שבשמים שיצילנו ויציל את נחלת אבותינו בישועה ורחמים".
בראשית התייחסותם לסוגיית עקירת הקברים מזכירים הרבנים עמאר ומצגר את "ההלכה הידועה שאין מפנין את המת ואת העצמות מן הקבר ואפילו מקבר בזוי לקבר מכובד", אולם עם זאת ציטטו הרבנים את הבית יוסף שקבע כי מותר לפנות את המת כדי לקוברו בארץ ישראל "וכן נמי אם קברוהו על מנת לפנותו מותר בכל עניין".
מפסיקתו של הבית יוסף מעלים הרבנים כי לכבוד המת מותר לפנותו מקברו "והמקרה הזה שיש חשש שהנכרים יבזו את המתים ויחללו את קברותיהם, במידה ותתבצע התכנית והקברות יעזבו לאנחות ח"ו. הרי פשוט דכבודם של הנפטרים הוא לפנותם למקום אחר בו ינוחו על משכבם בשלום, ולא יהיו למשיסה ח"ו".
עם זאת ציינו הרבנים הראשיים כי על עקירת הקברים להתבצע על ידי אנשי חברא קדישא אזרחית ו"ובתיאום מראש עם המשפחות ובהסכמתם המלאה".
במכתבם הם מספרים כי בהתייעצות עם גדול בתורה שאין הם מציינים את שמו עלתה הצעתו שהנפטרים ייטמנו בקבורה שניה באתר מכובד על הר הזיתים.
כתבנו שמעון כהן מציין כי לקראת תום מכתבם כותבים הרבנים ש"זאת עלינו לדעת שממשלת ישראל חבה חוב גדול של כבוד ושל דרך ארץ לנפטרים הללו וגם לבני משפחותיהם. שהרי על דעתה של ממשלת ישראל התיישבו שם, וחיו את חייהם, ועל פי החלטה זו גם נקברו שם אלו שמצאו את מותם באותה תקופה, ויש מהם שנהרגו על קידוש ה', בעת שהייתם שם שנעשתה לפי החלטת ממשלת ישראל, ושומה על הממשלה לנהוג בהם בכל כבוד ויקר".
כתבנו מציין כי על הוראתם לבצע כל מהלך של עקירת קברים והעתקתם למקום אחר אך ורק בתיאום עם המשפחות חזרו הרבנים הראשייםפעמיים במהלך מכתבם.
(ש)
את מכתבם שיגרו הרבנים בעקבות פנייתה של יועצת ראש הממשלה לענייני דתיים ושאלות שהגיעו אליהם "מאיזה משפחות מקומיות בזה".
בפתח דבריהם הסתייגו הרבנים מהבעת דעה בעצם סוגית ההתנתקות כיוון שלטעמם מדובר בשאלה שנויה במחלוקת "חריפה וקיצונית בין גדולי המומחים בצבא ובמדיניות, ואין אנו רואים את עצמנו מאן דאמר להביע דעה בזה, ואולם ברור שגם המחייבים אינם עושים זאת בשמחה, אלא משום שהם סוברים שבמצב הנתון אין ברירה אחרת, ועל כן אנו מתפללים תמיד לפני ה' ברוך הוא, וקוראים לציבור להפיל תחינתם לפני אבינו שבשמים שיצילנו ויציל את נחלת אבותינו בישועה ורחמים".
בראשית התייחסותם לסוגיית עקירת הקברים מזכירים הרבנים עמאר ומצגר את "ההלכה הידועה שאין מפנין את המת ואת העצמות מן הקבר ואפילו מקבר בזוי לקבר מכובד", אולם עם זאת ציטטו הרבנים את הבית יוסף שקבע כי מותר לפנות את המת כדי לקוברו בארץ ישראל "וכן נמי אם קברוהו על מנת לפנותו מותר בכל עניין".
מפסיקתו של הבית יוסף מעלים הרבנים כי לכבוד המת מותר לפנותו מקברו "והמקרה הזה שיש חשש שהנכרים יבזו את המתים ויחללו את קברותיהם, במידה ותתבצע התכנית והקברות יעזבו לאנחות ח"ו. הרי פשוט דכבודם של הנפטרים הוא לפנותם למקום אחר בו ינוחו על משכבם בשלום, ולא יהיו למשיסה ח"ו".
עם זאת ציינו הרבנים הראשיים כי על עקירת הקברים להתבצע על ידי אנשי חברא קדישא אזרחית ו"ובתיאום מראש עם המשפחות ובהסכמתם המלאה".
במכתבם הם מספרים כי בהתייעצות עם גדול בתורה שאין הם מציינים את שמו עלתה הצעתו שהנפטרים ייטמנו בקבורה שניה באתר מכובד על הר הזיתים.
כתבנו שמעון כהן מציין כי לקראת תום מכתבם כותבים הרבנים ש"זאת עלינו לדעת שממשלת ישראל חבה חוב גדול של כבוד ושל דרך ארץ לנפטרים הללו וגם לבני משפחותיהם. שהרי על דעתה של ממשלת ישראל התיישבו שם, וחיו את חייהם, ועל פי החלטה זו גם נקברו שם אלו שמצאו את מותם באותה תקופה, ויש מהם שנהרגו על קידוש ה', בעת שהייתם שם שנעשתה לפי החלטת ממשלת ישראל, ושומה על הממשלה לנהוג בהם בכל כבוד ויקר".
כתבנו מציין כי על הוראתם לבצע כל מהלך של עקירת קברים והעתקתם למקום אחר אך ורק בתיאום עם המשפחות חזרו הרבנים הראשייםפעמיים במהלך מכתבם.
(ש)