לחציו של שרון על הנציגים האמריקניים בועד הפועל הציוני הביאו לפסילת מועמדותו של נתן שרנסקי ליו"ר הסוכנות ולבחירתו של זאב ביילסקי, מועמדו של שרון, לתפקיד, כך אומר מיכאל פואה מנכ"ל מנהיגות יהודית.
פואה אומר לכתבתנו רותי אברהם כי הנציגים האמריקניים פסלו את שרנסקי עפ"י סעיף שבא להגן מפני מינוי לא ראוי.
לעומת 'פסילת' הנציגים האמריקניים, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי שרנסקי הוא מועמד ראוי ויותר מכך, הוא המועמד החוקי מטעם הליכוד ליו"ר הסוכנות. בית המשפט התבקש על ידי חברי ליכוד לקבוע מי הוא המועמד של הליכוד העומד בתנאי התקנון של התנועה וכיצד ניתן למנוע משרון, יו"ר התנועה וראש הממשלה, לקדם את מועמדו לתפקיד יו"ר הסוכנות, תוך עקיפת תקנון הליכוד.
במהלך הדיון מתח השופט דרורי ביקורת על מהלכיו של שרון לקידום מועמדו ודחה את הטענה כי שרון רשאי לפעול ב"ערוץ ממלכתי" ולא בערוץ "הליכודי" למינוי מועמד 'כלבבו' מתוקף היותו ראש ממשלה. "לא היתה מחלוקת כי 'בחירת' מר ביילסקי על ידי מר שרון כמועמד לא היתה ע"פ התקנון, לא של הליכוד העולמי ולא של הליכוד הישראלי. הדרך המשפטית היחידה אשר הוצעה על ידי עו"ד הברמן (בא כוחו של שרון ר.א.) להכשיר את מעשיו שאלה של מר שרון היא כי הוא השתמש בכוחו ובסמכותו כראש ממשלה ולא כיו"ר תנועת הליכוד", כתב השופט דרורי. הוא ציין כי תפקידו של שרון כראש ממשלה אינו רלוונטי לסוגית מועמדות ליו"ר הסוכנות מטעם הליכוד.
דרורי כתב עוד בהחלטה כי נתן שרנסקי וגדעון פת, שניים מהמועמדים, הם מועמדים ראויים, וכי "מכתבו של מזכיר הממשלה לפיו ראש הממשלה הודיע כי אין בדעתו להמליץ על איש מבין אלה שהציעו מועמדותם לבחירה במוסדות הליכוד העולמי, ללא כל נימוק, מעורר קושי לא קטן, אין במכתב זה נימוק כלשהו, ואין התייחסות למועמדים עצמם, כאשר השניים (שרנסקי וגדעון פת ר.א) היום, ראויים לכהן במשך מספר שנים כשרים בממשלות ישראל".
השופט לא שלל את הצורך במתן צו אישי כ"סעד אפקטיבי" שימנע משרון להמשיך ולקדם את ביילסקי, אך סירב להוציאו מחשש כי אם בתי המשפט יתחילו להוציא צווים אישיים בתחום הפוליטי, הם יוצפו ב"בקשות על פי פקודת בזיון בית המשפט". בתי המשפט אומר דרורי, יצטרכו לדון ולהכריע "האם שיחה מסויימת היא בגדר 'קידום' המועמדות, והאם בית המשפט יאפשר לשמוע עדים על כל שיחה פוליטית בה עלתה ולו בדרך אגב מועמדותו של פלוני".
לפיכך הותיר השופט דרורי את הסוגיה ל"דין הבוחר" וכך כתב: "עמדתי היא כי כל איש פוליטי יודע ומבין את משמעות מעשיו והוא ייבחן על ידי בוחריו בסיום כהונתו או לקראת בחירתו הבאה. אין זה מן הראוי כי בית המשפט ירד לזירה הפוליטית בכך שיורה לפלוני לנהוג כך ולאלמוני לנהוג אחרת".
פואה אומר לכתבתנו רותי אברהם כי הנציגים האמריקניים פסלו את שרנסקי עפ"י סעיף שבא להגן מפני מינוי לא ראוי.
לעומת 'פסילת' הנציגים האמריקניים, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי שרנסקי הוא מועמד ראוי ויותר מכך, הוא המועמד החוקי מטעם הליכוד ליו"ר הסוכנות. בית המשפט התבקש על ידי חברי ליכוד לקבוע מי הוא המועמד של הליכוד העומד בתנאי התקנון של התנועה וכיצד ניתן למנוע משרון, יו"ר התנועה וראש הממשלה, לקדם את מועמדו לתפקיד יו"ר הסוכנות, תוך עקיפת תקנון הליכוד.
במהלך הדיון מתח השופט דרורי ביקורת על מהלכיו של שרון לקידום מועמדו ודחה את הטענה כי שרון רשאי לפעול ב"ערוץ ממלכתי" ולא בערוץ "הליכודי" למינוי מועמד 'כלבבו' מתוקף היותו ראש ממשלה. "לא היתה מחלוקת כי 'בחירת' מר ביילסקי על ידי מר שרון כמועמד לא היתה ע"פ התקנון, לא של הליכוד העולמי ולא של הליכוד הישראלי. הדרך המשפטית היחידה אשר הוצעה על ידי עו"ד הברמן (בא כוחו של שרון ר.א.) להכשיר את מעשיו שאלה של מר שרון היא כי הוא השתמש בכוחו ובסמכותו כראש ממשלה ולא כיו"ר תנועת הליכוד", כתב השופט דרורי. הוא ציין כי תפקידו של שרון כראש ממשלה אינו רלוונטי לסוגית מועמדות ליו"ר הסוכנות מטעם הליכוד.
דרורי כתב עוד בהחלטה כי נתן שרנסקי וגדעון פת, שניים מהמועמדים, הם מועמדים ראויים, וכי "מכתבו של מזכיר הממשלה לפיו ראש הממשלה הודיע כי אין בדעתו להמליץ על איש מבין אלה שהציעו מועמדותם לבחירה במוסדות הליכוד העולמי, ללא כל נימוק, מעורר קושי לא קטן, אין במכתב זה נימוק כלשהו, ואין התייחסות למועמדים עצמם, כאשר השניים (שרנסקי וגדעון פת ר.א) היום, ראויים לכהן במשך מספר שנים כשרים בממשלות ישראל".
השופט לא שלל את הצורך במתן צו אישי כ"סעד אפקטיבי" שימנע משרון להמשיך ולקדם את ביילסקי, אך סירב להוציאו מחשש כי אם בתי המשפט יתחילו להוציא צווים אישיים בתחום הפוליטי, הם יוצפו ב"בקשות על פי פקודת בזיון בית המשפט". בתי המשפט אומר דרורי, יצטרכו לדון ולהכריע "האם שיחה מסויימת היא בגדר 'קידום' המועמדות, והאם בית המשפט יאפשר לשמוע עדים על כל שיחה פוליטית בה עלתה ולו בדרך אגב מועמדותו של פלוני".
לפיכך הותיר השופט דרורי את הסוגיה ל"דין הבוחר" וכך כתב: "עמדתי היא כי כל איש פוליטי יודע ומבין את משמעות מעשיו והוא ייבחן על ידי בוחריו בסיום כהונתו או לקראת בחירתו הבאה. אין זה מן הראוי כי בית המשפט ירד לזירה הפוליטית בכך שיורה לפלוני לנהוג כך ולאלמוני לנהוג אחרת".