חוקרת ספרות בכירה החפצה בעילום שמה, אומרת לכתבת ערוץ 7 חגית רוטנברג כי האחים גרים לא היו אלה שחיברו את האגדות עצמן: "האחים גרים לא חיברו את האגדות אלא ליקטו אותן מפי העם. אלו אגדות עם גרמניות. האחים גרים היו בלשנים שרצו לחקור את רובדי הלשון הגרמנית. לשם כך הם אספו אגדות עממיות שעברו מדור לדור בגרמניה והעלו אותן על ספר. כתוצאה מכך, ברור שבמעשיות אלו יש הרבה אנטישמיות".
באגדות הילדים המוכרות אין אמנם אנטישמיות בולטת אולם יש מוטיבים של אכזריות: "הזאב שבולע את הסבתא בכיפה אדומה זה אכזרי. הנזל וגרטל שדוחפים את המכשפה לתוך האש זה אכזרי, וזה מה שאחר כך עשו הגרמנים לנו היהודים", אומרת החוקרת.
הספר 'מעשיות האחים גרים- האוסף המלא' שיצא בספריית פועלים ומיועד בעיקר לאוכלוסית החוקרים, כולל בתוכו תרגום של כל אגדות האחים גרים, בהן אגדות רבות שאינן מוכרות, ובהן מוטיבים אנטשימיים בולטים. אחד הסיפורים נקרא 'היהודי בקוצים'. בסיפור מתוארת דמותו של היהודי כמי שהגוי הצליח להוציא ממנו הודאה שהכסף שברשותו גנוב, ולבסוף מועלה היהודי לגרדום בעוון גניבה. בנוסף מרחיב הסיפור בתיאורי התעללות של הגוי, המכונה 'המשרת הטוב', כלפי היהודי: הגוי מנגן בכינור בעוד היהודי נאלץ לרקד לצלילי הכינור בתוך שיח קוצני ששורט את עורו ובגדיו. בסיפור מודגש גם 'זקן התיש' של היהודי... "מספיק עינית בני אדם, עכשיו שיח הקוצים לא יתייחס אליך טוב יותר", אומר הגוי המתעלל ביהודי.
השופט שהכריע בין היהודי לגוי בסיפור מציין בדבריו כי לא ייתכן שיהודי הוא אדם שייתן מרצונו כסף לאחרים. חוקרת הספרות אומרת כי בסיפור זה מומחשים היטב המוטיבים האנטישמיים הן מצד הלעג כלפי היהודי, והן מצד ההתעללות האכזרית כלפיו.
כעת כאמור הופכים סיפורי האחים גרים למורשת תרבות עולמית כהגדרת האו"ם.