הדבר קרה פעמיים, בשבת וביום ראשון, תושב יצהר בועז אלברט סיפר לכתבנו עודד שטרן כי הערבים שהציתו את האש אפילו לא ניסו לברוח אלא המשיכו לעמוד במקום ולצפות באש שמתפשטת לכיוון בתי הישוב תוך כדי שהם שורקים וצועקים קללות לעבר התושבים והחיילים.

"בשבת הערבים הציתו אש סמוך למצפה יצהר וברחו", מספר אלברט, "ביום ראשון הם שוב ניצלו את זה שהייתה רוח לכיוון הישוב והציתו אש סמוך ליצהר דרום. האש התפשטה מהר לכיוון בתי הישוב והחבר'ה התחילו לנסות להשתלט עליה, הגיע גם מכבי – אש מאריאל וחיילים מהמוצב הקרוב. החיילים הגיעו וישר שאלו אם חבר'ה מהישוב ירדו למטה, זה הדבר הראשון שעניין את הקצין שדיברתי איתו, אם מישהו ירד לכיוון הערבים, בתרגום חופשי שלי, האם המשוגעים מיצהר שוב עושים בלגאן?"

החיילים לא עשו יותר מדי על מנת לתפוס את מציתי השריפה כמו שהמציתים עצמם לא עשו מאמץ מיוחד כדי לברוח, הם פשוט צפו בתושבי הישוב המנסים להשתלט על האש וצעקו לעברם קללות בערבית.

"הקצין עמד לידי ודיברתי איתו בידידות ובנימוס" אומר אלברט, "אני מצביע לו לעבר חבורה של חמישה עשר פלשתינים שעומדים לא רחוק ואני מבקש ממנו – תהיה אמיתי לרגע, תחשוב שהתמונה הפוכה, כמה מתושבי יצהר שורפים שדות סמוך לבתי הערבים והאיכרים הערבים מנסים לגבור על האש ואז אתה מגיע עם החיילים שלך ורואה את תושבי יצהר שהציתו את האש עומדים ומקללים את הערבים שמנסים לכבות אותה, בבקשה ממך, את מה שהיית עושה במקרה כזה, פשוט תעשה עכשיו, לא יותר, לא פחות. אמרתי לו את הדברים האלה, לא בטונים גבוהים אלא, באמת, בנועם ובהגיון, אבל הוא נעלב והלך למקום אחר. הוא לא רצה לדבר איתי"

"החיילים עזרו מעט לכבות את האש עד שמכבי האש הגיע מאריאל, פרט לכך הם לא עשו כלום, לא הבריחו את המציתים, לא שלחו ג'יפ לכפר ואין מה לדבר על מעצרים… אני לא מתפלא ולא מאוכזב, כולנו מכירים את המציאות לצערי". מסכם אלברט.