במאמר הנושא את הכותרת "נשים, ילדים וטרור" מתארת שלשום בעלת טור מסעודיה, ביומון הערבי "אל-שרק אל-אוסט", בדריה אל-בשר, את הזלזול בו מתייחסים הטרוריסטים לנשותיהם ולילדיהם. התנהגות זו, מבהירה אל-בשר, משקפת את "הפגם שהשתרש בפסיכולוגיה שלהם ביחס להבנת החיים ובהשקפתם ביחס לאדם וזכויותיו".
לדבריה, "הדבר המפליא ביותר בידיעות אודות רדיפת הטרוריסטים ובמעשי ההרג שהתרגלנו לשמוע עליהם הוא שבקרב [הטרוריסטים] יש נשים המתפקדות כבנות זוג ומנהלות חיי משפחה כשהן מולידות ילדים בתנאים של רצח, טרור, רדיפות ובהעדר ביטחון, יציבות, סביבה משפחתית טבעית ואווירה לחינוך וגידול הילדים. הטרוריסטים אשר נדרו נדר למות ללא רתיעה... מוצאים לנכון להבטיח את הצרכים המשפחתיים שלהם והם מנהלים את חייהם, המבוססים על רדיפות והסתתרות, במסגרת משפחה מורחבת של בנות זוג וילדים, בלי להתעניין בצרכים הבריאותיים, התזונתיים והאחרים של הילדים והנשים הללו.
אשתו של [הטרוריסט] עבד אל-כרים אל-מג'אטי נתפסה אצל רופא עיניים, משום שחשבו שבעלה מלווה אותה, אך מצאו רק אותה ואת בנה הבכור. בני הזוג והילדים נכנסו [לסעודיה] באמצעות דרכונים מזויפים של קטר. בהתאם לדברי אשתו [של אל-מג'אטי], היא האיצה בו לממש את זכות הפוליגמיה שהאסלאם מאפשר... והוא נישא לאחרת. אשתו של [הטרוריסט] אל-חיארי ילדה לו בת בנוסף לבת שהביא מבוסניה. אחד מחבריו הסעודים נאלץ להכניס את האשה לבית חולים תחת שמו, ובתו של אל-חיארי נרשמה בשמו של החבר. שני טרוריסטים סעודים נוספים במרוקו נישאו נישואים המקובלים חברתית [אך ללא חוזה רשמי – "זואג' ערפי"] לשתי נשים מרוקאיות ורק לאחר שנתפסו, הם דרשו מהשופט לערוך רישום חוקי לנישואיהם... בסוריה נתפס טרוריסט ועמו אשת אחיו הנמלט.
העיתונאית הסעודית מדגישה במאמרה כי "בנות הזוג והילדים הם חלק מחברת הטרור, אך הם אינם חברים בה ולא בחרו בה. הם הגיעו אליה דרך נישואים ומשפחה. הם לא אימצו את רעיונותיה אך הם מגינים עליהם. הם לא לקחו חלק בפשעיה, אך הם מוצאים עצמם בידי המשטרה בסיום הרדיפות ללא פסיקה ברורה האם הם פושעים או קורבנות?
[דוגמא להתייחסות הטרוריסטים למשפחתם ניתן לראות] בסופו המר של בנו של אחד הטרוריסטים בעימותים [בין כוחות הביטחון הסעודיים לבין הטרוריסטים] בעיר אל-קצים [שבסעודיה]. העימותים הביאו להריגתו של עבד אל-כרים אל-מג'אטי ולכך שהוא פוצץ את ראשו של בנו בעצמו בשעה שהבן הרים ידיו בכניעה. הדבר מבהיר כי הטרוריסטים מתנהגים לנשים ולילדים כאל רכוש פרטי וכאל חפצים שאין להם זכות לבחור [את צורת חייהם] ולחיות בכבוד ובביטחון".
לדבריה, התעקשותם של הטרוריסטים לנהל חיי משפחה של נישואין והולדת ילדים, "משקפת את הפגם שהשתרש בפסיכולוגיה שלהם ביחס להבנת החיים ובהשקפתם ביחס לאדם וזכויותיו. יתר על כן, היא מדגישה את השיטה המעמדית שבה הם חיים ואשר לפיה הכל פרט להם עצמם ניתן למכירה, לחטיפה ולמסחר. עבודות ספרותיות עתידיות עשויות לחשוף בפנינו את המעשים הבלתי אנושיים והבלתי דתיים שהם מבצעים, כפי שארע בהודאותיהם של אנשים שפרשו מהקבוצות הטרוריסטיות במצרים. אחד מהם הודה שמנהיגי [ארגון הטרור המצרי] "אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה" שהוא השתייך אליו, גרשו אותו מאשתו לאחר שעזב אותם. לאחר שבוע הם חיתנו אותה עם ראש הקבוצה, מבלי שעבר פרק הזמן המתחייב לפני נישואים חדשים, בטענה כי [היכולת] להפסיק הריון בבית חולים מקיימת את התנאי [שמציב האסלאם לפיו בין נישואים לנישואים הבאים חייבת האשה לחכות כדי לוודא] שאין הריון... הדבר מראה כי הם מתירים לעצמם כל דבר המביא אותם למטרותיהם...".
המאמר מהעיתון "אל-שרק אל-אוסט", היוצא לאור בלונדון, הוא באדיבות מכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון. המכון נוסד במטרה ללמוד מקרוב על המתרחש בעולם הערבי ולהציג לציבור, בארץ ובעולם, אינפורמציה עדכנית ומקיפה ממקורות ראשוניים על הנעשה בו.
חוקרי המכון עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית, בנושאים פוליטיים, אידאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, וכן בוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזה"ת. החומר מתורגם לעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, ויפנית.
המכון מקיים מעקב שוטף אחרי ערוצי טלוויזיה במדינות ערב במטרה להפיץ חומר מתורגם ממקורות ויזואליים בזמן אמת.
המרכז של המכון נמצא בוושינגטון ולו סניפים בלונדון, ברלין, ירושלים ובגדאד. בסניף בירושלים מקיים המכון במה רעיונית דו שבועית פתוחה לדיון בסוגיות שעל סדר היום הציבורי בארץ.
לדבריה, "הדבר המפליא ביותר בידיעות אודות רדיפת הטרוריסטים ובמעשי ההרג שהתרגלנו לשמוע עליהם הוא שבקרב [הטרוריסטים] יש נשים המתפקדות כבנות זוג ומנהלות חיי משפחה כשהן מולידות ילדים בתנאים של רצח, טרור, רדיפות ובהעדר ביטחון, יציבות, סביבה משפחתית טבעית ואווירה לחינוך וגידול הילדים. הטרוריסטים אשר נדרו נדר למות ללא רתיעה... מוצאים לנכון להבטיח את הצרכים המשפחתיים שלהם והם מנהלים את חייהם, המבוססים על רדיפות והסתתרות, במסגרת משפחה מורחבת של בנות זוג וילדים, בלי להתעניין בצרכים הבריאותיים, התזונתיים והאחרים של הילדים והנשים הללו.
אשתו של [הטרוריסט] עבד אל-כרים אל-מג'אטי נתפסה אצל רופא עיניים, משום שחשבו שבעלה מלווה אותה, אך מצאו רק אותה ואת בנה הבכור. בני הזוג והילדים נכנסו [לסעודיה] באמצעות דרכונים מזויפים של קטר. בהתאם לדברי אשתו [של אל-מג'אטי], היא האיצה בו לממש את זכות הפוליגמיה שהאסלאם מאפשר... והוא נישא לאחרת. אשתו של [הטרוריסט] אל-חיארי ילדה לו בת בנוסף לבת שהביא מבוסניה. אחד מחבריו הסעודים נאלץ להכניס את האשה לבית חולים תחת שמו, ובתו של אל-חיארי נרשמה בשמו של החבר. שני טרוריסטים סעודים נוספים במרוקו נישאו נישואים המקובלים חברתית [אך ללא חוזה רשמי – "זואג' ערפי"] לשתי נשים מרוקאיות ורק לאחר שנתפסו, הם דרשו מהשופט לערוך רישום חוקי לנישואיהם... בסוריה נתפס טרוריסט ועמו אשת אחיו הנמלט.
העיתונאית הסעודית מדגישה במאמרה כי "בנות הזוג והילדים הם חלק מחברת הטרור, אך הם אינם חברים בה ולא בחרו בה. הם הגיעו אליה דרך נישואים ומשפחה. הם לא אימצו את רעיונותיה אך הם מגינים עליהם. הם לא לקחו חלק בפשעיה, אך הם מוצאים עצמם בידי המשטרה בסיום הרדיפות ללא פסיקה ברורה האם הם פושעים או קורבנות?
[דוגמא להתייחסות הטרוריסטים למשפחתם ניתן לראות] בסופו המר של בנו של אחד הטרוריסטים בעימותים [בין כוחות הביטחון הסעודיים לבין הטרוריסטים] בעיר אל-קצים [שבסעודיה]. העימותים הביאו להריגתו של עבד אל-כרים אל-מג'אטי ולכך שהוא פוצץ את ראשו של בנו בעצמו בשעה שהבן הרים ידיו בכניעה. הדבר מבהיר כי הטרוריסטים מתנהגים לנשים ולילדים כאל רכוש פרטי וכאל חפצים שאין להם זכות לבחור [את צורת חייהם] ולחיות בכבוד ובביטחון".
לדבריה, התעקשותם של הטרוריסטים לנהל חיי משפחה של נישואין והולדת ילדים, "משקפת את הפגם שהשתרש בפסיכולוגיה שלהם ביחס להבנת החיים ובהשקפתם ביחס לאדם וזכויותיו. יתר על כן, היא מדגישה את השיטה המעמדית שבה הם חיים ואשר לפיה הכל פרט להם עצמם ניתן למכירה, לחטיפה ולמסחר. עבודות ספרותיות עתידיות עשויות לחשוף בפנינו את המעשים הבלתי אנושיים והבלתי דתיים שהם מבצעים, כפי שארע בהודאותיהם של אנשים שפרשו מהקבוצות הטרוריסטיות במצרים. אחד מהם הודה שמנהיגי [ארגון הטרור המצרי] "אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה" שהוא השתייך אליו, גרשו אותו מאשתו לאחר שעזב אותם. לאחר שבוע הם חיתנו אותה עם ראש הקבוצה, מבלי שעבר פרק הזמן המתחייב לפני נישואים חדשים, בטענה כי [היכולת] להפסיק הריון בבית חולים מקיימת את התנאי [שמציב האסלאם לפיו בין נישואים לנישואים הבאים חייבת האשה לחכות כדי לוודא] שאין הריון... הדבר מראה כי הם מתירים לעצמם כל דבר המביא אותם למטרותיהם...".
המאמר מהעיתון "אל-שרק אל-אוסט", היוצא לאור בלונדון, הוא באדיבות מכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון. המכון נוסד במטרה ללמוד מקרוב על המתרחש בעולם הערבי ולהציג לציבור, בארץ ובעולם, אינפורמציה עדכנית ומקיפה ממקורות ראשוניים על הנעשה בו.
חוקרי המכון עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית, בנושאים פוליטיים, אידאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, וכן בוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזה"ת. החומר מתורגם לעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, ויפנית.
המכון מקיים מעקב שוטף אחרי ערוצי טלוויזיה במדינות ערב במטרה להפיץ חומר מתורגם ממקורות ויזואליים בזמן אמת.
המרכז של המכון נמצא בוושינגטון ולו סניפים בלונדון, ברלין, ירושלים ובגדאד. בסניף בירושלים מקיים המכון במה רעיונית דו שבועית פתוחה לדיון בסוגיות שעל סדר היום הציבורי בארץ.