תא"ל הרב ישראל וייס הרב הצבאי הראשי אומר בראיון לעוזי ברוך בערוץ 7 כי בניגוד לכתבה שהתפרסמה בערוץ 7 מלבד מעידה אחת, השבת נשמרה בקרב החיילים באזור הדרום באופן מופתי. המעידה, היתה כאשר חיילים הוסעו למחסום בשבת בניגוד לפקודות ולסיכומים. מדובר במפקד יחידה מסוימת ש'מעד', והוא יעמוד למשפט בפני אלוף פיקוד הדרום, כך הובטח לי אומר הרב וייס. "זו מעידה שאינה ראויה אך אינה מעידה על הכלל".
בתגובה לשאלה האם אינו סבור כי מכרו לו "לוקשים" כדי לקבל את פסיקתו בענין מחסומים בשבת, אומר הרב וייס: "הרמטכ"ל אינו מוכר לי לוקשים, אנחנו עוסקים בחיי אדם, הרמטכ"ל אינו מוכר לרב הראשי לצה"ל לוקשים".
הרב וייס אומר כי בימים חמישי ושישי עשה מאמץ גדול כדי להכין הכל מראש ולפעול כדי לשמר את קדושת השבת והדבר כלל פניה לכל הדרגים "לא עצרנו באלוף הפיקוד המשכנו למפקד האוגדה ירדנו אל המח"ט אל מפקדי הגדודים, אחד אחד". כמו כן ביום ו' שוחח עם ראשי ישיבות ומכינות ש'חלקם מזוהים עם גוון מסוים של המפה הפוליטית' "וגם הם בשורה התחתונה אמרו שלא יגידו לתלמידים שלא לממש את פסק ההלכה שהוציא הרב הראשי לצה"ל".
נושא המחסומים לדבריו סוכם ביחד עם אלוף פיקוד הדרום וראש אגף מבצעים, ועל בסיס דרישות מבצעיות שהוגדרו על ידי הרמטכ"ל 'על בסיס מידעים מודיעיניים'. מידעים אלו אומר הרב וייס יצרו מצב שאם אותם מחסומים לא היו מאויישים היה חשש לפיקוח נפש. הוא מוסיף כי ניסה אך לא הצליח, ליידע את הרב מרדכי אליהו לפני שבת בדבר המידע שממנו עולה כי אותם מחסומים נדרשו לא כדי לחסום יהודים מלהכנס לגוש קטיף אלא למנוע מציאות "שעלולה להביא לפיקוח נפש".
בהתייחסו לסוגית סירוב פקודה אומר הרב וייס מוסיף כי יש בידיו אמירות ברורות מרבנים כמו הרב עובדיה יוסף וגם הרב מרדכי אליהו שמעידים לדבריו על 'היפך לסירוב פקודה'. "הרב אליהו אמר לי ואישר לי להעלות על הכתב: 'אני לא יכול לומר לך לסרב פקודה. החייל המסכן הוא לא יכול להתפטר והוא נמצא בין הפטיש לסדן לכן עליו לפנות בבכי. החייל יוריד דמעות ויפנה'. באופן ברור זו בעצם ההנחיה שאני נותן לחיילי צה"ל".
במפגשים עם מפקדים בצה"ל אומר הרב וייס הוא נוהג כ"שליח של המשפחה שעתידה אם וכאשר להתפנות", ומציג בפני מפקדים את השאלות ששואלים המפונים כמו למשל השאלה הבטחונית לפיה האם המצב הבטחוני ישתפר אחרי ההתנתקות, שאלה ציבורית הנובעת מכך שחלק גדול מהעם חצוי בסוגיה, שאלה אנושית העולה מכך שלפני דור שלחה הממשלה את המתיישבים להתיישב ו'זו אינה התיישבות פרטיזנית'. נכון שהיום ממשלה ריבונית שאומרת אחרת אבל יש צורך להבין שהמתיישבים בנו בתיהם, "הולידו ילדים ונכדים, יש שם גנים, ויש ציוץ ציפורים".
על כל אלו יש גם שאלה הלכתית "עם גוונים לכאן ולכאן".
הוא מציין כי בשיחותיו עם מפקדים הוא אומר להם כי אינו רוצה לראות בין המפנים את אלו שששים לעשות זאת ומנחה אותם להתבונן במבט העיניים ולראות את הכאב שמשדר החייל הדתי, "הוא קרוע באמונתו".
"אנשים אחים אנחנו. אנחנו יכולים להלך בקשת שבין שריטה שייסרט העם לבין קרע שלא יהיה ניתן לאחות אותו. אני מבקש ללכת אל הקוטב שנקרא סריטה שלא נגיע למצב שחלילה לא נוכל לדור בכפיפה אחת", אומר הרב הראשי לצה"ל הרב וייס.
בתגובה לשאלה האם אינו סבור כי מכרו לו "לוקשים" כדי לקבל את פסיקתו בענין מחסומים בשבת, אומר הרב וייס: "הרמטכ"ל אינו מוכר לי לוקשים, אנחנו עוסקים בחיי אדם, הרמטכ"ל אינו מוכר לרב הראשי לצה"ל לוקשים".
הרב וייס אומר כי בימים חמישי ושישי עשה מאמץ גדול כדי להכין הכל מראש ולפעול כדי לשמר את קדושת השבת והדבר כלל פניה לכל הדרגים "לא עצרנו באלוף הפיקוד המשכנו למפקד האוגדה ירדנו אל המח"ט אל מפקדי הגדודים, אחד אחד". כמו כן ביום ו' שוחח עם ראשי ישיבות ומכינות ש'חלקם מזוהים עם גוון מסוים של המפה הפוליטית' "וגם הם בשורה התחתונה אמרו שלא יגידו לתלמידים שלא לממש את פסק ההלכה שהוציא הרב הראשי לצה"ל".
נושא המחסומים לדבריו סוכם ביחד עם אלוף פיקוד הדרום וראש אגף מבצעים, ועל בסיס דרישות מבצעיות שהוגדרו על ידי הרמטכ"ל 'על בסיס מידעים מודיעיניים'. מידעים אלו אומר הרב וייס יצרו מצב שאם אותם מחסומים לא היו מאויישים היה חשש לפיקוח נפש. הוא מוסיף כי ניסה אך לא הצליח, ליידע את הרב מרדכי אליהו לפני שבת בדבר המידע שממנו עולה כי אותם מחסומים נדרשו לא כדי לחסום יהודים מלהכנס לגוש קטיף אלא למנוע מציאות "שעלולה להביא לפיקוח נפש".
בהתייחסו לסוגית סירוב פקודה אומר הרב וייס מוסיף כי יש בידיו אמירות ברורות מרבנים כמו הרב עובדיה יוסף וגם הרב מרדכי אליהו שמעידים לדבריו על 'היפך לסירוב פקודה'. "הרב אליהו אמר לי ואישר לי להעלות על הכתב: 'אני לא יכול לומר לך לסרב פקודה. החייל המסכן הוא לא יכול להתפטר והוא נמצא בין הפטיש לסדן לכן עליו לפנות בבכי. החייל יוריד דמעות ויפנה'. באופן ברור זו בעצם ההנחיה שאני נותן לחיילי צה"ל".
במפגשים עם מפקדים בצה"ל אומר הרב וייס הוא נוהג כ"שליח של המשפחה שעתידה אם וכאשר להתפנות", ומציג בפני מפקדים את השאלות ששואלים המפונים כמו למשל השאלה הבטחונית לפיה האם המצב הבטחוני ישתפר אחרי ההתנתקות, שאלה ציבורית הנובעת מכך שחלק גדול מהעם חצוי בסוגיה, שאלה אנושית העולה מכך שלפני דור שלחה הממשלה את המתיישבים להתיישב ו'זו אינה התיישבות פרטיזנית'. נכון שהיום ממשלה ריבונית שאומרת אחרת אבל יש צורך להבין שהמתיישבים בנו בתיהם, "הולידו ילדים ונכדים, יש שם גנים, ויש ציוץ ציפורים".
על כל אלו יש גם שאלה הלכתית "עם גוונים לכאן ולכאן".
הוא מציין כי בשיחותיו עם מפקדים הוא אומר להם כי אינו רוצה לראות בין המפנים את אלו שששים לעשות זאת ומנחה אותם להתבונן במבט העיניים ולראות את הכאב שמשדר החייל הדתי, "הוא קרוע באמונתו".
"אנשים אחים אנחנו. אנחנו יכולים להלך בקשת שבין שריטה שייסרט העם לבין קרע שלא יהיה ניתן לאחות אותו. אני מבקש ללכת אל הקוטב שנקרא סריטה שלא נגיע למצב שחלילה לא נוכל לדור בכפיפה אחת", אומר הרב הראשי לצה"ל הרב וייס.