"עומדים לגרש אלפי יהודים מביתם. איפה הצעקה? איך אנחנו ממשיכים להתנהל על מי מנוחות? האם רק בגלל שזה לא פגע בנו, בציבור החרדי? האם בגלל זה צריכים אנו לעבור על ההתנתקות ולתת לימח-שמם, בני ישמעאל, לעמוד עם מקלעים ועם משגרים, ומשם מהפתח של הגדר החדשה, לירות עלינו?" דברים נוקבים אלו השמיע בשבוע שעבר האדמור מטולנא במרכז "היכל מנחם" בבני ברק, כך מדווח השבועון "במשפחה" של הציבור החרדי.

האדמו"ר מטולנא המשיך בדבריו ואמר: "אחרי קיום התוכנית, כשהם יעמדו בפתח של הגדר החדשה ומשם יירו, אוי ואבוי, לאן הם יגיעו. אם משם הם יירו, הם גם יגיעו למקומות ששם נמצא הציבור שלנו.. ואז פתאום נזכור, נו פשיטא, נתנו להם להגיע עד כאן, עכשיו הם רוצים להתקרב לירושלים"

"עכשיו זה נופל בשדרות ושם אין באמת שטיבעל של קוצק, אבל מדובר כאן באחים שלנו ויש מקום לצעוק גוועאלד. הגזירה של ההתנתקות היא גזירה איומה. לקחת עשרת אלפים אנשים שחיים במקומותיהם ולהוציאם מהבתים, זו גזירה איומה! המדובר באחים שלנו! באחיות שלנו! למה אנחנו לא שומעים את קול הצעקה? יש זמן שצריך ללחוש ויש זמן שצריך לדבר ויש זמן שצריך לזעוק. כיום עלינו לזעוק ! איפה הצעקה בתוכנו?

האדמו"ר שנשא נאום מיוחד לציון יום ההילולא של האדמו"ר מליובאוויטש, התייחס לדרך הנהגתו ואמר: "אילו הרבי מחב"ד היה חי איתנו היום, אין ספק שהארי הזה היה קם מרבצו וצועק מתוך ציפור נפשו. בימים האחרונים שמעו אותו צועק: הוא מחה, הוא בכה, הוא הזדעזע והקירות רעדו. עלינו ללמוד ממנו כי בזמן שצריך לזעוק אז צועקים ולא מחרישים".