חיילים, אנשי משמר הגבול ושוטרי משטרת ישראל שניסו להיכנס בכוח לכפר מימון נבלמו על ידי המפגינים בשערי הכפר, ולהפתעתם זכו למטר סוכריות מצידם של המפגינים.

כתבנו בדרום משה פריאל מדווח כי בודדים שניסו להלהיט את הרוחות זכו לקריאות מכל עבר "לא רוצים פרובוקטורים".

לכתבנו נודע ממקור בכיר ביותר בפיקוד הדרום כי ראשי הפיקוד מעריכים שהמפגינים יעדיפו להישאר בכפר מימון לפחות עד מחר. זאת על מנת ליצור את התהודה הראויה והרצויה לטעמם לקראת ההצבעה מחר בכנסת על דחיית ההתנתקות בשלושה חודשים, כך להערכת הבכיר.


בשעות אלה פזורים המפגינים ברחבי כפר מימון כשהם מנסים למצוא מגן מהחום. המפגינים ישובים משפחות משפחות תוך שלילדים מאורגנות פעילויות שונות. בית הכנסת המרכזי בכפר מלא מפה לפה בקוראי תהילים. בשעות לפני הצהריים נשא הרב אבינר דברים בפני המתכנסים.

בתוך פגישותיו הרבות והסיפורים האישיים הרבים בהם נתקל כתבנו משה פריאל, צד את אוזנו סיפורו של ארי, בחור עיוור בן 26, תושב גוש עציון שהצליח גם הוא להתגבר על מחסומי הדרכים ולהגיע לכפר מימון.

"הגעתי לכפר מימון מגוש עציון. לקח לי כמה שעות להגיע לאחר שהבנתי שבתחבורה הציבורית לא אוכל להגיע. נאלצתי לעשות זאת בדרכים עוקפות. חלק ברגל, חלק דרך השדות בעזרת מקל הנחייה שלי, לדדות לאט לאט עד שהגעתי לכאן", מספר ארי. "אני לא יכול להישאר בגוש עציון כשהחברים והמשפחה שלי נאבקים בשעה זו כדי לסכל את תכנית הנסיגה".

יצויין כי גם בשעות אלה נמשכת הנהירה של המונים לכפר מימון.
(ש)