"היה כאן פספוס גדול מתוך רצון להראות יפים", אומרת וייס בראיון לאמציה האיתן בערוץ 7.
הרבבות היו צועדים בגאון, היא מוסיפה, "הכמיהה לקבל מחמאות, למצוא חן בעיני השמאל לקבל מאמרים מחמיאים בתקשורת השמאלנית, זה דבר חיצוני ביותר. לקבל מחמאות מאלו שישמחו יום אחרי ח"ו גירוש, זה ממש לאכול רעל".
הרבבות יכלו להגיע להישג עצום ולצאת לדרך. יכולנו לנהל מו"מ ובסופו של דבר היינו מצליחים. אבל כבסצנריו ידוע מראש, כאשר מגיעים לרגע ההצלחה, כאשר בהתמודדות הכוחות, כמו שאמר בוגי יעלון בראיון חשוב כל כך, שהמספר יכול לקבוע, אז קוראים ה'קודקודים'
של השלטון, קראדי 'המריונטה', ל'קודקודים' שלנו ואז כ'סוד ה' ליראיו', הוא אמר: 'יש לי מידע שאני מוסר רק לכם ויקח ימים עד שהחבר'ה יעבירו לציבור את המידע הזה, שמדובר כאן בנשק. והרי גם מכונה ששופכת דבק על מפגינים היא נשק. המילה נשק מעוררת את המחשבה שכאן תהיה אלטלנה. ואז הם אומרים: 'חבר'ה בואו נקח את האחריות כמו שבגין לקח אישית את האחריות, נכופף את הראש כדי שלא יירו בנו.
למה קראדי הוציא את זה? בגלל שהוא מכיר אותנו. הוא הוציא את המילה המחלישה, וזו שגיאה איומה להתכופף בפני זה. במצב הכוחות שהיה, עם מו"מ קשוח, היינו יכולים לצעוד בגאון, נשים ילדים תינוקות וגברים".
וייס מוסיפה כי ליקויים נפלו גם בדרג המו"מ. "עם כל הכבוד את המו"מ לא גומרים עם קראדי. יש שרים וממשלה ואפשר לאלץ ממשלה לשבת על הסוגיה ו'גם שרון לא לעולם חוסן', לעומת החוסן שלנו. אלא שחלק מאיתנו התעסק בתדמית וזה קלקול"
איני אומרת נואש מדגישה וייס, יש להמשיך ללחוץ להכניס מאות אנשים ואלפי משפחות, אך יש לזכור ש"יהיו המונים ותהיה תנועה ויבוא קראדי או מחליפו או מישהו אחר ואז שוב, 'סוד ה' ליראיו', יאמרו: 'דעו לכם שיש לנו אינפורמציה חסרת תקדים, משהו כמו: מנהרה שהולכת ונחפרת, ברגעים אלה מתחת ל.. או שגילו שפצמ"רים מכוונים אל.. או קסאמים בתוך.. ואז ברגע ההכרעה - אין להשבר, כי אז נשלף על ידי השלטון נשק יום הדין, כבריטואל ידוע מראש, שברגע ההצלחה קוראים לאנשים מספרים להם דברים שאי אפשר לעמוד בפניהם. אין להאמין להם ולהמשיך ולהביא את האנשים".
וייס אומרת כי אכן דעתה היא דעת מיעוט הגם שנשמעה במועצת יש"ע, "מיעוט או לא מיעוט, גם המרגלים היו שניים מול עשר, ואברהם העברי היה אחד מול כל העולם. האמת כבדה ונושאיה מעטים. אבל זו האמת".
הרבבות היו צועדים בגאון, היא מוסיפה, "הכמיהה לקבל מחמאות, למצוא חן בעיני השמאל לקבל מאמרים מחמיאים בתקשורת השמאלנית, זה דבר חיצוני ביותר. לקבל מחמאות מאלו שישמחו יום אחרי ח"ו גירוש, זה ממש לאכול רעל".
הרבבות יכלו להגיע להישג עצום ולצאת לדרך. יכולנו לנהל מו"מ ובסופו של דבר היינו מצליחים. אבל כבסצנריו ידוע מראש, כאשר מגיעים לרגע ההצלחה, כאשר בהתמודדות הכוחות, כמו שאמר בוגי יעלון בראיון חשוב כל כך, שהמספר יכול לקבוע, אז קוראים ה'קודקודים'
של השלטון, קראדי 'המריונטה', ל'קודקודים' שלנו ואז כ'סוד ה' ליראיו', הוא אמר: 'יש לי מידע שאני מוסר רק לכם ויקח ימים עד שהחבר'ה יעבירו לציבור את המידע הזה, שמדובר כאן בנשק. והרי גם מכונה ששופכת דבק על מפגינים היא נשק. המילה נשק מעוררת את המחשבה שכאן תהיה אלטלנה. ואז הם אומרים: 'חבר'ה בואו נקח את האחריות כמו שבגין לקח אישית את האחריות, נכופף את הראש כדי שלא יירו בנו.
למה קראדי הוציא את זה? בגלל שהוא מכיר אותנו. הוא הוציא את המילה המחלישה, וזו שגיאה איומה להתכופף בפני זה. במצב הכוחות שהיה, עם מו"מ קשוח, היינו יכולים לצעוד בגאון, נשים ילדים תינוקות וגברים".
וייס מוסיפה כי ליקויים נפלו גם בדרג המו"מ. "עם כל הכבוד את המו"מ לא גומרים עם קראדי. יש שרים וממשלה ואפשר לאלץ ממשלה לשבת על הסוגיה ו'גם שרון לא לעולם חוסן', לעומת החוסן שלנו. אלא שחלק מאיתנו התעסק בתדמית וזה קלקול"
איני אומרת נואש מדגישה וייס, יש להמשיך ללחוץ להכניס מאות אנשים ואלפי משפחות, אך יש לזכור ש"יהיו המונים ותהיה תנועה ויבוא קראדי או מחליפו או מישהו אחר ואז שוב, 'סוד ה' ליראיו', יאמרו: 'דעו לכם שיש לנו אינפורמציה חסרת תקדים, משהו כמו: מנהרה שהולכת ונחפרת, ברגעים אלה מתחת ל.. או שגילו שפצמ"רים מכוונים אל.. או קסאמים בתוך.. ואז ברגע ההכרעה - אין להשבר, כי אז נשלף על ידי השלטון נשק יום הדין, כבריטואל ידוע מראש, שברגע ההצלחה קוראים לאנשים מספרים להם דברים שאי אפשר לעמוד בפניהם. אין להאמין להם ולהמשיך ולהביא את האנשים".
וייס אומרת כי אכן דעתה היא דעת מיעוט הגם שנשמעה במועצת יש"ע, "מיעוט או לא מיעוט, גם המרגלים היו שניים מול עשר, ואברהם העברי היה אחד מול כל העולם. האמת כבדה ונושאיה מעטים. אבל זו האמת".