העיתונאי אמיר אורן, טוען הבוקר ביומון "הארץ", כי כבר אשתקד חתם דיכטר עם שלמה אהרונישקי הסכם להסדרת גבולות הגזרה בין הארגונים. הסכם זה הטיל על השב"כ לאסוף ולהעריך מודיעין "בתחום הסדר הציבורי על רקע לאומני חתרני". לאומי, משמע במגזר הערבי והיהודי גם יחד.
למרות מעורבות כמעט-פוליטית זאת, טוען אורן כי "בשב"כ מתייחסים ברצינות לחובה החוקית לפעול "באורח ממלכתי" ולסרב למשימות "לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים". המשמעות המעשית, בשבוע הלוהט הזה, היא ישיבה על היציע וצפייה סבילה במה שמתואר בשב"כ כנכלל עדיין במשחק הדמוקרטי. בעיני השב"כ, אם העלילה של נתיבות וכפר מימון תגלגל את הפוליטיקה עד כדי נפילת הממשלה והשעיית הפינוי, לו יהי כך - הם לא בעסק".
במאמרו גם מגלה אורן כי המשטרה לא העריכה את כמוות הצועדים האדירה מנתיבות לכפר מימון, ותיכננה כי רק המחוז הדרומי לשל המשטרה לבדו, יוכל לעסוק בכך.
"קשה להאמין, אבל בתחילת השבוע המשטרה היתה שאננה כל כך, עד שהניחה שההתקהלות בנגב תעסיק רק את המחוז הדרומי. ביום שני בתשע בוקר התכנס סגל הפיקוד הכללי (ספ"כ) של המשטרה לדיון השבועי שלו. על הפרק: סיכום חצי-שנתי של נתוני הפשיעה ותאונות הדרכים. מפקד המחוז הדרומי, ניצב אורי בר-לב, לא השתתף בדיון, היו לו עניינים דחופים יותר. בר-לב הקדים וסקר בשש וחצי את תוכניותיו לעצרת מתנגדי פינוי עזה, שנועדה לאותו יום אחר הצהריים בנתיבות.
המפכ"ל, רב-ניצב משה קראדי, בעצמו מפקד המחוז הדרומי עד לפני שנה, אישר את תוכניותיו של בר-לב ושיחרר אותו מהדיון. בר-לב יצא לשטח. הוא היה משוכנע ביכולתו להתמודד עם הרבבות שהמארגנים איימו להביא לעצרת, ככן שיגור של הצעדה למחסום כיסופים, השער לגוש קטיף.
בסוף השבוע הקודם, בדיונים פנימיים במחוז, העלה תת-ניצב ניסו שחם, מפקד מרחב הנגב, רעיון: ליירט את הרבבות בנקודות המוצא שלהם ולא להמתין להגעתם לנתיבות. שחם ייבא את הרעיון מירושלים, תחנתו הקודמת. המפכ"ל אסף חפץ השתמש בו בשער הגיא, לבלימת הפגנות "זו ארצנו" ב-1996, ושל התנועה האיסלאמית בהר הבית.
בימים הקרובים יגלו מתנגדי הפינוי שהתנהלותם של גורמי הביטחון והמשטרה לקוחה מדפוס הטיפול בערביי ישראל ובפלשתינאים. הרעיון הכללי של מניעת קיום העצרת הושמע באותו סוף שבוע גם מפי ניצב יוחנן דנינו, ראש המטה המבצעי של השר לביטחון פנים, גדעון עזרא. בישיבת הממשלה ביום ראשון ציין היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי האפשרות קיימת, אך ההכרעה הושארה לדרג המקצועי - המפכ"ל ומפקדי המחוזות.
בר-לב שקל את הצעתו של שחם והחליט שלא לקבלה. קראדי - שלא היה מודע להצעה - העריך כי מוטב להניח למתנגדים לאוורר את מחאתם. בפגישה עם ראשי מועצת יש"ע אמר קראדי, כי המשטרה יכולה להסכים לעצרת בנתיבות ואף לתהלוכה לכפר מימון, אבל לא למסע לגוש קטיף, שהוא כהודעה מראש על כוונה לבצע עבירה פלילית.
הצעת שחם הופשרה מהקפאתה והוגשה מחדש לקראדי בעת דיון הספ"כ, כשראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב דודי כהן, מסר לו נתונים חדשים: מארגני העצרת קנו ב-650 האוטובוסים שהזמינו - כרטיס לכיוון אחד. אין עוד ספק, כי לאחר העצרת יממשו משתתפיה את כוונתם המוצהרת לפלוש לגוש קטיף. לשמע מידע זה צצה יוזמת הניצבים לעצור את האוטובוסים", מתאר עיתון "הארץ".
לטענת "הארץ", היועצת המשפטית של המשטרה, תת-ניצב ענת שפי, אישררה את ההחלטה אצל מזוז ואצל המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן. קראדי ודנינו טילפנו לעזרא ועידכנו אותו, ועזרא אישר ללא הסתייגות. אמיר אורן אף מגלה כי ראש הממשלה, בניגוד להכחשת לשכתו ידע אף ידע על הכוונה לעצור את האוטובוסים. ניצב יוחנן דנינו, ראש המטה המבצעי של השר עזרא, טילפן למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, האלוף יואב גלנט, לעדכן גם אותו ובאמצעותו את ראש הממשלה, אריאל שרון.
אורן גם מדגיש כי מבחינה טקטית נכשלו המתנגדים בשתי נקודות. הראשונה היתה הזמנת האוטובוסים רק עד נתיבות ולא להמתנה במקום עד לגמר ההפגנות. זה היה חיסכון יקר מאוד, שסיפק למשטרה התרעה וחולל את עצירת הרבבות. השנייה היתה הכניסה היזומה לכפר מימון, אתר מבודד, דל דרכים וקשה גישה, ומאחורי גדרות.
למרות מעורבות כמעט-פוליטית זאת, טוען אורן כי "בשב"כ מתייחסים ברצינות לחובה החוקית לפעול "באורח ממלכתי" ולסרב למשימות "לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים". המשמעות המעשית, בשבוע הלוהט הזה, היא ישיבה על היציע וצפייה סבילה במה שמתואר בשב"כ כנכלל עדיין במשחק הדמוקרטי. בעיני השב"כ, אם העלילה של נתיבות וכפר מימון תגלגל את הפוליטיקה עד כדי נפילת הממשלה והשעיית הפינוי, לו יהי כך - הם לא בעסק".
במאמרו גם מגלה אורן כי המשטרה לא העריכה את כמוות הצועדים האדירה מנתיבות לכפר מימון, ותיכננה כי רק המחוז הדרומי לשל המשטרה לבדו, יוכל לעסוק בכך.
"קשה להאמין, אבל בתחילת השבוע המשטרה היתה שאננה כל כך, עד שהניחה שההתקהלות בנגב תעסיק רק את המחוז הדרומי. ביום שני בתשע בוקר התכנס סגל הפיקוד הכללי (ספ"כ) של המשטרה לדיון השבועי שלו. על הפרק: סיכום חצי-שנתי של נתוני הפשיעה ותאונות הדרכים. מפקד המחוז הדרומי, ניצב אורי בר-לב, לא השתתף בדיון, היו לו עניינים דחופים יותר. בר-לב הקדים וסקר בשש וחצי את תוכניותיו לעצרת מתנגדי פינוי עזה, שנועדה לאותו יום אחר הצהריים בנתיבות.
המפכ"ל, רב-ניצב משה קראדי, בעצמו מפקד המחוז הדרומי עד לפני שנה, אישר את תוכניותיו של בר-לב ושיחרר אותו מהדיון. בר-לב יצא לשטח. הוא היה משוכנע ביכולתו להתמודד עם הרבבות שהמארגנים איימו להביא לעצרת, ככן שיגור של הצעדה למחסום כיסופים, השער לגוש קטיף.
בסוף השבוע הקודם, בדיונים פנימיים במחוז, העלה תת-ניצב ניסו שחם, מפקד מרחב הנגב, רעיון: ליירט את הרבבות בנקודות המוצא שלהם ולא להמתין להגעתם לנתיבות. שחם ייבא את הרעיון מירושלים, תחנתו הקודמת. המפכ"ל אסף חפץ השתמש בו בשער הגיא, לבלימת הפגנות "זו ארצנו" ב-1996, ושל התנועה האיסלאמית בהר הבית.
בימים הקרובים יגלו מתנגדי הפינוי שהתנהלותם של גורמי הביטחון והמשטרה לקוחה מדפוס הטיפול בערביי ישראל ובפלשתינאים. הרעיון הכללי של מניעת קיום העצרת הושמע באותו סוף שבוע גם מפי ניצב יוחנן דנינו, ראש המטה המבצעי של השר לביטחון פנים, גדעון עזרא. בישיבת הממשלה ביום ראשון ציין היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי האפשרות קיימת, אך ההכרעה הושארה לדרג המקצועי - המפכ"ל ומפקדי המחוזות.
בר-לב שקל את הצעתו של שחם והחליט שלא לקבלה. קראדי - שלא היה מודע להצעה - העריך כי מוטב להניח למתנגדים לאוורר את מחאתם. בפגישה עם ראשי מועצת יש"ע אמר קראדי, כי המשטרה יכולה להסכים לעצרת בנתיבות ואף לתהלוכה לכפר מימון, אבל לא למסע לגוש קטיף, שהוא כהודעה מראש על כוונה לבצע עבירה פלילית.
הצעת שחם הופשרה מהקפאתה והוגשה מחדש לקראדי בעת דיון הספ"כ, כשראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב דודי כהן, מסר לו נתונים חדשים: מארגני העצרת קנו ב-650 האוטובוסים שהזמינו - כרטיס לכיוון אחד. אין עוד ספק, כי לאחר העצרת יממשו משתתפיה את כוונתם המוצהרת לפלוש לגוש קטיף. לשמע מידע זה צצה יוזמת הניצבים לעצור את האוטובוסים", מתאר עיתון "הארץ".
לטענת "הארץ", היועצת המשפטית של המשטרה, תת-ניצב ענת שפי, אישררה את ההחלטה אצל מזוז ואצל המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן. קראדי ודנינו טילפנו לעזרא ועידכנו אותו, ועזרא אישר ללא הסתייגות. אמיר אורן אף מגלה כי ראש הממשלה, בניגוד להכחשת לשכתו ידע אף ידע על הכוונה לעצור את האוטובוסים. ניצב יוחנן דנינו, ראש המטה המבצעי של השר עזרא, טילפן למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, האלוף יואב גלנט, לעדכן גם אותו ובאמצעותו את ראש הממשלה, אריאל שרון.
אורן גם מדגיש כי מבחינה טקטית נכשלו המתנגדים בשתי נקודות. הראשונה היתה הזמנת האוטובוסים רק עד נתיבות ולא להמתנה במקום עד לגמר ההפגנות. זה היה חיסכון יקר מאוד, שסיפק למשטרה התרעה וחולל את עצירת הרבבות. השנייה היתה הכניסה היזומה לכפר מימון, אתר מבודד, דל דרכים וקשה גישה, ומאחורי גדרות.